מינוי דובר צה"ל חדש - ההזדמנויות והמכשולים שבדרך

טור דעה על יחסי תקשורת, צבא וחברה, כפי שהם משתקפים כעת - במינוי של דובר צה"ל הנכנס, אלוף משנה רונן מנליס

צילום: דובר צה"ל

ההודעה על מינויו של אלוף-משנה רונן מנליס לתפקיד דובר צה"ל זכתה ללא מעט ביקורת, בחלק מהמקומות מובהקת, ובחלקם מרומזת, באשר לגילו הצעיר יחסית, ועל רקע קרבתו לרמטכ"ל, עת היה ראש לשכתו בעבר כמה וכמה פעמים, ובשנתיים האחרונות תפקד כעוזרו. הטענות, אם-כן, נוגעות לגיל הצעיר, ול-"קירבה לצלחת". השאלה היא האם הביקורת עניינית.

בעשור האחרון, התקשורת עברה טרנספורמציה בכל הקשור ליחסי צבא וחברה. עידן הניו-מדיה, הכולל את הרשתות החברתיות נמצא בליבת השינוי הזה, ומאז מבצע "עופרת יצוקה" פועלת חטיבת דובר-צה"ל ברשתות החברתיות. בהמשך לכך אנו עדים לתופעות של הזדהות חיילים ואזרחים על-בסיס מידע ברשתות, חלקו מוטה בכוונה, ובלא מעט מקרים כנגד צה"ל. מלבד זאת, עלתה לאחרונה סוגיית תחנת הרדיו "גלי צה"ל", שתעבור כנראה מצה"ל לידי משרד הביטחון. ניתן לומר, אם-כן, כי אנו מצויים בטלטלה בכל הקשור לתפקידה של התקשורת במערכת יחסי צבא וחברה, ובייחוד בשניים האחרונות.

ועם זאת, דווקא מצופה שהתקשורת, שאחד מתפקידיה הוא ביקורת על הממשל וזרועותיו, תעסוק במינויו של מנליס על-רקע הכשירות הנדרשת אל מול האתגרים הנובעים מהטלטלה המתוארת. והנה הביקורת נוגעת יותר בסוגיות "רכילותיות", ופחות בסוגיות מהותיות, קרי, התאמת המיומנות האישית אל האתגר. 

מנליס הוא איש מודיעין מוכשר שצמח באופן מטאורי דרך מספר תפקידים שביצע. בתחומו הוא מקצוען, על כך יעיד כל קצין שעבד עם הבחור, אולם מהו ניסיונו בעולם המדיה? מדוע הוחלט להפקיד בידיו כבר כעת תפקיד במינוי תת-אלוף, בגיל בו קצינים מקבילים הם רק סגני-אלופים?

בחינה עניינית של הדברים עשויה להניב את התשובה המתבקשת, וכדאי לנטוש לשם כך את הערוץ הרכילותי. חטיבת דובר צה"ל הינה מכפיל כוח בעידן שבו אנו חיים, בתקופה בה המושגים "ניצחון" ו-"הכרעה" מטשטשים, בעידן שבו לתודעה יש השפעה מהותית על דעת הקהל. מדובר בערוץ המהווה מאמץ מבצעי לכל דבר ועניין בידי הצבא, רק שעד היום לא ראינו שימוש מיומן במאמץ, וזכורות לנו לא מעט דוגמאות כושלות, אולי הגדולה שבהן במלחמת לבנון השניה, בה זכינו ל"פורנוגרפיה" מבצעית.

השילוב שבין איש מודיעין מיומן ובין זרוע תודעתית עשויה להניב תוצאה מעניינת וחשובה להישגים המבצעיים של צה"ל, ובדגש על מצבי עימות. הזרוע התודעתית הזו משחקת "משחק כפול": היא מוכוונת לתודעה של החברה הישראלית במקביל לתודעה בצד האויב, וכאן יש למנליס תרומה מכרעת במימוש המאמץ לשם הכרעה, וקביעת "ניצחון ברור וחד", כפי שהרמטכ"ל אשכנזי ביקש למנף אחרי מינויו בעקבות פיאסקו 2006.

מתוך ההבנה שאיש מודיעין מוכשר מכיר היטב את הלכי הרוח בקרב אויבינו, זוהי הזדמנות אדירה מבחינתו לכייל את המאמץ התודעתי ל"תדר" הנכון. המאמץ התודעתי יהיה מכריע במבצעים הבאים, וכאן יש הזדמנות להביאו למקסום של יכולות, ובחיבור חשוב מאוד עם המאמץ המבצעי.

אולם לא ניתן להתעלם מהתמורות שאנו מזהים בתקופה האחרונה בקשר שבין צה"ל והחברה, במרכזו פרשת אלאור אזריה. אין ספק שמעמדו של צה"ל נשחק מהאירוע הזה, לצד אירועים נוספים, כמו פרשת אופק בוכריס, הדחת האלוף טופולנסקי על רקע התרשלות, ועוד פרשיות נורמטיביות עליהן אנו מתבשרים מעת לעת. והשאלה היא מה תהיה תרומתו של מנליס לשיפור תדמיתו של צה"ל אל מול האתגר שנוצר. כאן אין למנליס יתרון יחסי, לבטח כאשר מדובר בקצין מתוך המערכת, שאינו רואה את התמונה המלאה כפי שהיא נראית מבחוץ.

ניתן לסכם ולומר שמינויו של מנליס טומן בחובו הזדמנות לשכלל את הזרוע התודעתית אל מול האויב, אולם כלפי פנים, אל מול החברה הישראלית, למנליס יש פער. כיוון שמדובר בסוגיה אקוטית שמשפיעה על אמון החברה בצבא, יידרש הדובר הנכנס לתהליך מחשב עמוק, ולבנייה של מנגנון אשר יפצה על הפערים האלו. בהינתן שמדובר באדם מוכשר לכל הדעות, ניתן להניח שכך הוא יפעל.  

*הכותב הינו אלוף-משנה במילואים, דוקטורנט החוקר יחסי צבא וחברה באוניברסיטת חיפה.

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
Image CAPTCHA

אולי יעניין אותך גם