המוסד לצווים מיוחדים
ראש הממשלה הוציא עבור המוסד צו חיסיון תחת פקודת העונשין. בהיבט המשפטי מדובר בצעד חריג ששם את המוסד מעל לחוק והופך כל אזרח שיזכיר פרטים אודות אנשים או מתקנים של המוסד למרגל שצפוי לקבל עונש מאסר עולם. דמוקרטיה מתגוננת?
עמי רוחקס דומבה
| 19/01/2017
מקור הלוגו: ויקיפדיה
בימים האחרונים הוציא ראש הממשלה בקשה לממשלה לאשר צו חיסיון למוסד. הבקשה לצו יצאה ביום 11.1.2017 והיא מתקבלת אוטומטית בתוך שבוע אם אין התנגדות בממשלה - קרי, אתמול (ד') הצו נכנס לתוקף ויש צו חיסיון מאושרר למוסד.
גיליתם פרטים על אנשים או מתקנים של המוסד? אתם מרגלים ותקבלו מאסר עולם
"ראוי לשים לב שרוה"מ לא עושה שימוש בסמכות שלו שבפקודת הראיות או מבקש צו חיסיון משופט - אלא הוא עושה שימוש בסעיף 113(ד) לחוק העונשין שכותרתו 'ריגול חמור' הקובע כי מי שמוסר ידיעה סודית שאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בביטחון המדינה, דינו - מאסר עולם," מסבירה עו"ד אדמית אבגי המתמחה בדיני ראיות וחקירה.
"הוראה זו היא חד משמעית - אם הורשעת תקבל ישר מאסר עולם. אין מקום לשיקול דעת שיפוטי או להפחתת העונש. מה שרוה"מ מבקש לעשות הוא להגדיר את העניינים שבסעיף 2 לבקשה להוצאת צו חיסיון כמידע סודי. הפרוצדורה היא שעליו להביא את הבקשה לממשלה, היא צריכה לקבל את ההחלטה על כך, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת צריכה לאשר ואז העניין יוגדר כמידע סודי שכל חשיפתו ייחשב ריגול.
"גם אין בחוק מנגנון תקיפה ישירה של הצו. אם בפקודת הראיות יש אפשרות להגיש ערעור על תעודת החיסיון שהוצע על ידי רוה"מ, שר ביטחון או שר החוץ, ועל צו חיסיון של שופט אפשר להגיש ערעור, כאן אין מנגנון תקיפה ישירה.
"המנגנון לתקיפה יהיה במסגרת המשפט המנהלי ששם יש לבחון בד"כ האם התהליך היה כראוי (בד"כ רוב התביעות מתקבלות בעילה הזו) או האם ההחלטה לא סבירה באופן קיצוני היורדת לשורש העניין ( שזה עילה שיותר קשה להוכיח ומאט מאוד מהתביעות מתקבלות בעניין זה)."
המשמעות היא שמרגע אשרור הצו, כל אזרח שיחשד בפרסום שמות עובדי מוסד או מתקנים של המוסד ככתוב בצו, יתנהל נגדו הליך חקירה פלילי. המסקנות יוגשו לפרקליטות, היא תחליט אם להגיש אישום על בסיסן, ואם יוגש אישום זה יגיע לשופט. אם השופט ימצא את האזרח אשם בחשיפת פריט מידע, הוא יוגדר כמרגל ויקבל אוטומטית מאסר עולם. מבלי שלשופט יהיה שיקול דעת על העונש.
צו חיסיון מול צו איסור פרסום
יש להבחין בין צו איסור פרסום, לצו חיסיון. בעוד צו איסור פרסום נועד למנוע מהציבור מידע, צו חיסיון נועד למנוע מידע מערכאות משפטיות. למה שהמוסד ירצה למנוע מידע מערכאות משפטיות?
בהיבט המשפטי, פלוני יכול לחשוב שאם יש צא"פ ודיון בדלתיים סגורות, זה מספיק. אבל מסתבר שלא. היות ובצו החיסיון מדובר במוסד, ולגביו מתייחסים בצורה שונה מארגונים אחרים, גם במתאר כזה מידע יכול לדלוף. אז מוציאים צו חיסיון לראיות.
"צו חיסיון אומר שמידע חסוי לא יכול לבוא בפני הערכאות השיפוטיות (למשל אם יש לי ראיה שהיא סוד מסחרי אני יכולה לטעון שיש לה חיסיון ואז לא ניתן להשתמש בה בבית משפט)," מסבירה עו"ד אדמית.
"להבדיל מצו איסור פרסום הגורס כי המידע לא יכול לבוא לציבור (למשל העיתונות לא יכולה לפרסם דברים). בד"כ צו איסור פרסום יהיה מוגבל בזמן לעומת צו חיסיון שהוא קבוע. בישראל שופטים לא חוקרים. אחד שומע ראיות ונותן את פסה"ד - מה שנקרא בשפה המשפטית דיון הוכחות, ואחד מחליט החלטות פרוצדורליות - מה שנקרא בשפה המשפטית הליכי טרום משפט וקדם משפט.
"בהליכי חיסיון ראיות, מובאת הבקשה לחיסיון בפני השופט והוא יכול להחליט על בסיס הבקשה או לבקש לראות את הראיה ולהחליט על בסיס הבקשה והראיה."
לכן, תאורטית, צו החיסיון מאפשר מצב שבו שופט אחד רואה את הראיות או לא, ונותן החלטה פרוצדורלית האם יש חיסיון או לא. שופט אחר בכלל לא אמור לדעת שהראיה קיימת או רק מה שהוא ידע לגביה זה שיש עליה חיסיון (כי יש תיעוד על נושא הראייה בתיק).
אולם, בארץ מי שעושה חקירות פליליות היא המשטרה. אז עולה השאלה, אם מדובר בפרשה פלילית, איך יחקרו שוטרים פרשה במוסד אם יש לגביה צו חיסיון?
הצו שם את המוסד מעל לחוק
בצו החיסיון המבוקש, הסמכות להחליט איזה מידע ניתן לשחרר ניתנת לראש המוסד או לקצין הביטחון של המוסד. כלומר, במובן מסוים, נותנים לחתול לשמור על השמנת. למה שרמס"ד ירצה להשחיר את הארגון שהוא אמון עליו אם בעתיד הארגון יהיה מעורב בפרשה פלילית?
פלוני יכול לטעון למוסר אישי. אבל במדינה דמוקרטית, קרי - מדינת חוק - הציבור זכאי למיצוי הדין על ידי המשטרה ובית הדין במקרה ומדובר בדין פלילי. אין אף אחד שהוא מעל החוק, גם לא שירות ביון. אז טענת המוסר לא מתקבלת על הדעת. האם מוסר אישי של אדם, חשוב ומוסרי ככל שיהיה, מחליפה חקירה משטרתית שקופה?
ראוי להדגיש כי מבחינה תאורטית טהורה, צו חיסיון שם את המוסד מעל לחוק. הצו הופך את המוסד לגוף שאינו בר חקירה פלילית או שיפוט פלילי ללא הגבלת זמן. למעט, אם ראש המוסד או קצין הביטחון המוסמך של המוסד יאפשרו זאת.
אם כבר - עדיף תעודת חיסיון
"ככלל, 'חיסיון' הוא מונח משפטי המשמש לתאר מקרים בהם אין חובה לגלות ראיות ומידע. מקור מרכזי לדיני החיסיון בישראל הוא פרק ג' לפקודת הראיות, העוסק בראיות חסויות וקובע הוראות בדבר בעלי מקצוע שניתן להם חיסיון מגילוי ראיות או ממתן עדות וכן תכליות ספציפיות שבשמן ניתן למנוע הצגת ראיות בהליך שיפוטי. ", נכתב בדו"ח של הכנסת תחת השם "צווי איסור פרסום – סקירה משווה".
מי שטוענים אחרת, כדאי שיענו לעצמם מדוע אם כך צריך צו חיסיון שמטרתו להסתיר ראיות מבית המשפט. הרי צו איסור פרסום נועד למנוע מידע מהציבור, ופרשה ביטחונית תאורטית (כמו נניח שיש מרגל זר במוסד) גם ככה תעשה גלים וצו החיסיון לא יחזיק מים.
אוסיף כי ראש הממשלה, שר הביטחון ורמס"ד יכולים לבחור להשתמש ב"תעודת חיסיון" במקום בצו חיסיון, אם רצונם למנוע מראיות מסוימות להגיע לבית המשפט במקרה של חקירה עתידית אם תהיה. מנגנון תעודות החיסיון, בשונה מצו חיסיון, מאפשר לשר להוציא חיסיון לכל ראיה שרוצים להסתיר. בצורה כזו ההנחה היא כי מתקיים איזון נכון יותר בין רצון לצדק, לצורך בביטחון.
"על פי פקודת הראיות רוה"מ או שר הביטחון יכולים להוציא תעודת חיסיון בעבור ראיה במידה והם חושבים שעלול להיגרם פגיעה בביטחון המדינה ; שר החוץ ורוה"מ יכולים להוציא תעודת חיסיון לראיה אם הם חושבים שעלולה להיות פגיעה ביחסי החוץ של המדינה," מסבירה עו"ד אדמית.
"המשמעות היא שאדם לא ימסור ראיה ובית המשפט לא יקבל אותה. ניתן להגיש עתירה של מי שמבקש לגלות את הראיה (במקרה הנדון המשטרה למשל) כנגד החיסיון לבית המשפט העליון. העליון יכול להחליט לבטל את החיסיון אם יש להעדיף את עשיית צדק על פני הפגיעה בביטחון או ביחסי החוץ; ובהליך פלילי - הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה עולה על הפגיעה או שהיא חיונית להגנת הנאשם."
אין ספק, כי המהלך של נתניהו שם את המוסד מעל לחוק במקום שכמעט ולא ניתן לפקח עליו או לנהל נגד אנשיו חקירות פליליות. הבחירה בחוק העונשין במקום בפקודת ראיות נועדה לגבות את ההפחדה הגבוהה ביותר בחוק - מאסר עולם אוטומטי.
יתרה מכך, בחירה זו של רוה"מ כמעט ולא מאפשרת להתנגד לצו בבג"צ, החלטה שהופכת את הצו למהלך אנטי דמוקרטי קיצוני באופן יחסי לתעודת חיסיון ואפילו לצו חיסיון תחת פקודת הראיות. לרוב, בג"צ לא משנה החלטות של הממשלה היות וזו נבחרה על ידי הציבור והשופטים לא. ולכן, בית המשפט נמנע ככל הניתן מלשנות את רצון הציבור.
צריך לזכור שצווים מיוחדים - כמו צא"פ + חיסיון - פוגעים בשקיפות הפיקוח הציבורי על המוסד ויכולים להתקבל רק תחת הסבר של "דמוקרטיה מתגוננת". רק הסבר כזה יכול להצדיק רמיסה של הרעיון הדמוקרטי ללא הגבלת זמן.
ראש הממשלה הוציא עבור המוסד צו חיסיון תחת פקודת העונשין. בהיבט המשפטי מדובר בצעד חריג ששם את המוסד מעל לחוק והופך כל אזרח שיזכיר פרטים אודות אנשים או מתקנים של המוסד למרגל שצפוי לקבל עונש מאסר עולם. דמוקרטיה מתגוננת?
מקור הלוגו: ויקיפדיה
בימים האחרונים הוציא ראש הממשלה בקשה לממשלה לאשר צו חיסיון למוסד. הבקשה לצו יצאה ביום 11.1.2017 והיא מתקבלת אוטומטית בתוך שבוע אם אין התנגדות בממשלה - קרי, אתמול (ד') הצו נכנס לתוקף ויש צו חיסיון מאושרר למוסד.
גיליתם פרטים על אנשים או מתקנים של המוסד? אתם מרגלים ותקבלו מאסר עולם
"ראוי לשים לב שרוה"מ לא עושה שימוש בסמכות שלו שבפקודת הראיות או מבקש צו חיסיון משופט - אלא הוא עושה שימוש בסעיף 113(ד) לחוק העונשין שכותרתו 'ריגול חמור' הקובע כי מי שמוסר ידיעה סודית שאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בביטחון המדינה, דינו - מאסר עולם," מסבירה עו"ד אדמית אבגי המתמחה בדיני ראיות וחקירה.
"הוראה זו היא חד משמעית - אם הורשעת תקבל ישר מאסר עולם. אין מקום לשיקול דעת שיפוטי או להפחתת העונש. מה שרוה"מ מבקש לעשות הוא להגדיר את העניינים שבסעיף 2 לבקשה להוצאת צו חיסיון כמידע סודי. הפרוצדורה היא שעליו להביא את הבקשה לממשלה, היא צריכה לקבל את ההחלטה על כך, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת צריכה לאשר ואז העניין יוגדר כמידע סודי שכל חשיפתו ייחשב ריגול.
"גם אין בחוק מנגנון תקיפה ישירה של הצו. אם בפקודת הראיות יש אפשרות להגיש ערעור על תעודת החיסיון שהוצע על ידי רוה"מ, שר ביטחון או שר החוץ, ועל צו חיסיון של שופט אפשר להגיש ערעור, כאן אין מנגנון תקיפה ישירה.
"המנגנון לתקיפה יהיה במסגרת המשפט המנהלי ששם יש לבחון בד"כ האם התהליך היה כראוי (בד"כ רוב התביעות מתקבלות בעילה הזו) או האם ההחלטה לא סבירה באופן קיצוני היורדת לשורש העניין ( שזה עילה שיותר קשה להוכיח ומאט מאוד מהתביעות מתקבלות בעניין זה)."
המשמעות היא שמרגע אשרור הצו, כל אזרח שיחשד בפרסום שמות עובדי מוסד או מתקנים של המוסד ככתוב בצו, יתנהל נגדו הליך חקירה פלילי. המסקנות יוגשו לפרקליטות, היא תחליט אם להגיש אישום על בסיסן, ואם יוגש אישום זה יגיע לשופט. אם השופט ימצא את האזרח אשם בחשיפת פריט מידע, הוא יוגדר כמרגל ויקבל אוטומטית מאסר עולם. מבלי שלשופט יהיה שיקול דעת על העונש.
צו חיסיון מול צו איסור פרסום
יש להבחין בין צו איסור פרסום, לצו חיסיון. בעוד צו איסור פרסום נועד למנוע מהציבור מידע, צו חיסיון נועד למנוע מידע מערכאות משפטיות. למה שהמוסד ירצה למנוע מידע מערכאות משפטיות?
בהיבט המשפטי, פלוני יכול לחשוב שאם יש צא"פ ודיון בדלתיים סגורות, זה מספיק. אבל מסתבר שלא. היות ובצו החיסיון מדובר במוסד, ולגביו מתייחסים בצורה שונה מארגונים אחרים, גם במתאר כזה מידע יכול לדלוף. אז מוציאים צו חיסיון לראיות.
"צו חיסיון אומר שמידע חסוי לא יכול לבוא בפני הערכאות השיפוטיות (למשל אם יש לי ראיה שהיא סוד מסחרי אני יכולה לטעון שיש לה חיסיון ואז לא ניתן להשתמש בה בבית משפט)," מסבירה עו"ד אדמית.
"להבדיל מצו איסור פרסום הגורס כי המידע לא יכול לבוא לציבור (למשל העיתונות לא יכולה לפרסם דברים). בד"כ צו איסור פרסום יהיה מוגבל בזמן לעומת צו חיסיון שהוא קבוע. בישראל שופטים לא חוקרים. אחד שומע ראיות ונותן את פסה"ד - מה שנקרא בשפה המשפטית דיון הוכחות, ואחד מחליט החלטות פרוצדורליות - מה שנקרא בשפה המשפטית הליכי טרום משפט וקדם משפט.
"בהליכי חיסיון ראיות, מובאת הבקשה לחיסיון בפני השופט והוא יכול להחליט על בסיס הבקשה או לבקש לראות את הראיה ולהחליט על בסיס הבקשה והראיה."
לכן, תאורטית, צו החיסיון מאפשר מצב שבו שופט אחד רואה את הראיות או לא, ונותן החלטה פרוצדורלית האם יש חיסיון או לא. שופט אחר בכלל לא אמור לדעת שהראיה קיימת או רק מה שהוא ידע לגביה זה שיש עליה חיסיון (כי יש תיעוד על נושא הראייה בתיק).
אולם, בארץ מי שעושה חקירות פליליות היא המשטרה. אז עולה השאלה, אם מדובר בפרשה פלילית, איך יחקרו שוטרים פרשה במוסד אם יש לגביה צו חיסיון?
הצו שם את המוסד מעל לחוק
בצו החיסיון המבוקש, הסמכות להחליט איזה מידע ניתן לשחרר ניתנת לראש המוסד או לקצין הביטחון של המוסד. כלומר, במובן מסוים, נותנים לחתול לשמור על השמנת. למה שרמס"ד ירצה להשחיר את הארגון שהוא אמון עליו אם בעתיד הארגון יהיה מעורב בפרשה פלילית?
פלוני יכול לטעון למוסר אישי. אבל במדינה דמוקרטית, קרי - מדינת חוק - הציבור זכאי למיצוי הדין על ידי המשטרה ובית הדין במקרה ומדובר בדין פלילי. אין אף אחד שהוא מעל החוק, גם לא שירות ביון. אז טענת המוסר לא מתקבלת על הדעת. האם מוסר אישי של אדם, חשוב ומוסרי ככל שיהיה, מחליפה חקירה משטרתית שקופה?
ראוי להדגיש כי מבחינה תאורטית טהורה, צו חיסיון שם את המוסד מעל לחוק. הצו הופך את המוסד לגוף שאינו בר חקירה פלילית או שיפוט פלילי ללא הגבלת זמן. למעט, אם ראש המוסד או קצין הביטחון המוסמך של המוסד יאפשרו זאת.
אם כבר - עדיף תעודת חיסיון
"ככלל, 'חיסיון' הוא מונח משפטי המשמש לתאר מקרים בהם אין חובה לגלות ראיות ומידע. מקור מרכזי לדיני החיסיון בישראל הוא פרק ג' לפקודת הראיות, העוסק בראיות חסויות וקובע הוראות בדבר בעלי מקצוע שניתן להם חיסיון מגילוי ראיות או ממתן עדות וכן תכליות ספציפיות שבשמן ניתן למנוע הצגת ראיות בהליך שיפוטי. ", נכתב בדו"ח של הכנסת תחת השם "צווי איסור פרסום – סקירה משווה".
מי שטוענים אחרת, כדאי שיענו לעצמם מדוע אם כך צריך צו חיסיון שמטרתו להסתיר ראיות מבית המשפט. הרי צו איסור פרסום נועד למנוע מידע מהציבור, ופרשה ביטחונית תאורטית (כמו נניח שיש מרגל זר במוסד) גם ככה תעשה גלים וצו החיסיון לא יחזיק מים.
אוסיף כי ראש הממשלה, שר הביטחון ורמס"ד יכולים לבחור להשתמש ב"תעודת חיסיון" במקום בצו חיסיון, אם רצונם למנוע מראיות מסוימות להגיע לבית המשפט במקרה של חקירה עתידית אם תהיה. מנגנון תעודות החיסיון, בשונה מצו חיסיון, מאפשר לשר להוציא חיסיון לכל ראיה שרוצים להסתיר. בצורה כזו ההנחה היא כי מתקיים איזון נכון יותר בין רצון לצדק, לצורך בביטחון.
"על פי פקודת הראיות רוה"מ או שר הביטחון יכולים להוציא תעודת חיסיון בעבור ראיה במידה והם חושבים שעלול להיגרם פגיעה בביטחון המדינה ; שר החוץ ורוה"מ יכולים להוציא תעודת חיסיון לראיה אם הם חושבים שעלולה להיות פגיעה ביחסי החוץ של המדינה," מסבירה עו"ד אדמית.
"המשמעות היא שאדם לא ימסור ראיה ובית המשפט לא יקבל אותה. ניתן להגיש עתירה של מי שמבקש לגלות את הראיה (במקרה הנדון המשטרה למשל) כנגד החיסיון לבית המשפט העליון. העליון יכול להחליט לבטל את החיסיון אם יש להעדיף את עשיית צדק על פני הפגיעה בביטחון או ביחסי החוץ; ובהליך פלילי - הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה עולה על הפגיעה או שהיא חיונית להגנת הנאשם."
אין ספק, כי המהלך של נתניהו שם את המוסד מעל לחוק במקום שכמעט ולא ניתן לפקח עליו או לנהל נגד אנשיו חקירות פליליות. הבחירה בחוק העונשין במקום בפקודת ראיות נועדה לגבות את ההפחדה הגבוהה ביותר בחוק - מאסר עולם אוטומטי.
יתרה מכך, בחירה זו של רוה"מ כמעט ולא מאפשרת להתנגד לצו בבג"צ, החלטה שהופכת את הצו למהלך אנטי דמוקרטי קיצוני באופן יחסי לתעודת חיסיון ואפילו לצו חיסיון תחת פקודת הראיות. לרוב, בג"צ לא משנה החלטות של הממשלה היות וזו נבחרה על ידי הציבור והשופטים לא. ולכן, בית המשפט נמנע ככל הניתן מלשנות את רצון הציבור.
צריך לזכור שצווים מיוחדים - כמו צא"פ + חיסיון - פוגעים בשקיפות הפיקוח הציבורי על המוסד ויכולים להתקבל רק תחת הסבר של "דמוקרטיה מתגוננת". רק הסבר כזה יכול להצדיק רמיסה של הרעיון הדמוקרטי ללא הגבלת זמן.
