אפקט רוסיה: האם גם ישראל צריכה להפעיל מנהיגים של מדינות אויב?
האם ישראל צריכה לבצע מניפולציות מתוחכמות כמו אלו בהן השתמש פוטין בכדי לשלוט או להשפיע על מנהיגים? אם כן, נדרשים אומץ, העזה ודימיון. אם לא, אפשר להתרווח בספת הטלוויזיה ולראות את הגדולים משחקים. דעה
שבתאי שובל
| 15/01/2017
By BotMultichillT - User:Mojtaba Salimi, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=26425434
ג'ון לה קארה בספר המתח הקלאסי "החפרפרת" (או הסרט שבא בעקבותיו "פחח, חייל, חייט, מרגל"), הציג תרחיש שנשמע מופרך מיסודו – ראש הביון הבריטי הוא חפרפרת של המודיעין הרוסי (באמצעות המודיעין המזרח גרמני).
הסופר המדהים לא העלה בדעתו או בספריו אפשרות מרחיקת לכת ומאיימת הרבה יותר – ראש מדינה או שר בכיר שמקודם לשלטון במדינה דמוקרטית על ידי מהלכים מניפולטיביים של מדינה יריבה או אויבת. יתכן שגורמי המודיעין במערב צריכים ללמוד מפוטין ושליחיו כיצד לנהל מלחמה בעצימות נמוכה. רוסיה הדגימה והוכיחה שבעזרת שימוש בשיטות ביון ומניפולציות ניתן להגיע לתועלות אסטרטגיות של שליטה או השפעה ברמות שונות באמצעות השפעה על שליט המדינה היריבה.
חיבוק דוב
השם של הקמפיין הרוסי מאחורי תקיפת מחשבי המפלגה הדמוקרטית, Grizzly Steppe , לא יכול היה להיות מושלם יותר. הביטוי "חיבוק הדוב הרוסי" מתאים מעין כמוהו למערכת היחסים הנראית לעין של טראמפ ופוטין. בהיסטורית המלחמות ייזכר המבצע שבוצע על ידי ה-Grizzly Steppe כאירוע מכונן.
החדירה למחשבי המפלגה הדמוקרטית על ידי הארגון הביאה לחשיפה של מידע רגיש שהודלף ופגע במועמדותה של קלינטון לנשיאות על ידי קבוצה זו. על פי גורמים בקהילת המודיעין האמריקני ההוראה לביצוע הניסיון להשפיע על בחירת טראמפ באה ישירות מפוטין וכן לפי דובר הבית הלבן - טראמפ ידע על כך שהמעשה בוצע על ידי הרוסים.
גיוס, הפעלה, השפעה
חשיבות המהלך אינה טמונה רק בשאלה האם המהלך של הרוסים היה זה שהכריע והביא לבחירתו של טראמפ. די היה בגירוש הדיפלומטיים הרוסים על ידי הנשיא היוצא אובמה כעדות שלאירוע חשיבות משמעותית עם פוטנציאל אסטרטגי. אם לא די היה בגירוש זה, הצהרתו של טרמפ מה – 11 ושוב ב- 13 לינואר שמביעה אי אמון במערכת המודיעין האמריקנית, מוכיחה שהרוסים הצליחו לגרום לקרע בין נשיא ארה"ב לבין קהילת המודיעין של ארצו. ההצלחה הרוסית להשפיע בצורה זו על יריבתה הגדולה ולגרום לכך שהנשיא הנבחר של ארה"ב משווה את סוכנויות הידיעות שלו לנאצים לא פחות ממדהימה.
גם אם לרוסים אין קלטת לוהטת של טראמפ – מותר ונדרש לבחון את מידת ההשפעה שתתכן לרוסים על טראמפ לאחר מסע הבחירות בו לקחו חלק פעיל. כלל ידוע בגיוס סוכנים על ידי ארגוני ביון קובע שיש ליצור תחושת חוב משמעותית של המגויס למפעיל. האם יתכן שטראמפ לאחר שהרוסים עזרו לו בגלוי ובהסתר להיבחר מוגבל, מושפע או מתומרן על ידי הרוסים? במידה שעלולה להביא לנזק לארה"ב? האם החיבוק הרוסי של טרמפ הדדי? מהי מהות היחסים ומהן גבולות הגזרה שלהם? האם טרמפ יושפע או רחמנא לצלן נסחט או מופעל?
כך או כך, ברור שאותו חיבוק הדוב הרוסי ישפיע מאוד כנראה על יחסי שתי המדינות בארבע או שמונה השנים הבאות.
לגבי ישראל ומדינות המערב בכלל יש לאירועי שנת הדוב השלכות שונות. יש הטוענים שעל ישראל לחשוש ממצב היחסים בין טרמפ לרוסים. יתכן שגם מדינות נאט"ו חוששות מפירוק או נזק לברית הצפון אטלנטית. אך מעבר לכך, המדינות הדמוקרטיות צריכות להשקיע מחשבה באומץ, העזה והדימיון שגילו הרוסים במהלכי השפעה או הפעלה וגיוס או על טרמפ.
האם ניתן וכדאי במצב מלחמה או עימות בעצימות נמוכה, להשפיע או להפעיל מנהיגים או ראשי מדינות עד כדי כך שיפעלו בניגוד לאינטרסים של ארצם? למשל האם אפשר להשפיע על זהות השולט ברשות הפלשתינית ביום שלאחר אבו מאזן? האם ישראל יכולה לשנות את מעמדו של נסראללה או ליצור סכסוך בינו לבין האיראנים?
המרגל הדמוקרטי
בשונה מפוטין ורוסיה, דמוקרטיות מתקשות להשפיע על זהות המנהיגים במדינות שאינן דמוקרטיות. הן ארה"ב והן ישראל ניסו לקבוע מי ישלוט במדינות או ארגונים. על ידי שימוש בכוח צבאי מאסיבי או בחיסולים. ניסיונות אלה לעתים הצליחו, ולעתים נכשלו.
האמריקנים ניסו להשפיע על זהות השולטים באיראן, בדרום קוריאה, בוייטנאם, בקובה, בפנמה, בלבנון, בעיראק. ארה"ב תרמה להתפתחות אלקאידה בפקיסטן ודעא"ש בעירק. ישראל ניסתה ללא הצלחה להשליט את הנוצרים בלבנון ולהחתימם על הסכם שלום. בכך תרמה להיווצרות החיזבאללה. ישראל גם טיפחה את אגודות הכפרים כדי להחליש את אש"ף, אבל סייעה בפועל להתפתחות חמאס.
בהיסטוריה ישנם מקרים בהם שליטים התנהגו כסוכנים או "מבוע" של מדינות אויב. מקרה כזה לכאורה הוא המקרה של המלך חוסיין (האב). על פי פרסומים זרים, בשנת 1973 חוסיין האב, אז מלך ירדן, הודיע לישראל (מדינת אויב שכבשה שטחים בשליטת ירדן רק שש שנים לפני כן), על כוונת מצריים וסוריה לתקוף אותה. האם היה חוסיין סוכן ישראלי?
על פי הפרסומים, היה ממד של גיוס והפעלה ביחסי חוסיין עם הישראלים שפגש. הם פינקו אותו בסיור בתל אביב והשקיעו בו תשומת לב מיוחדת. האם זה הופך את חוסיין ממבוע (כפי שכונה) לסוכן? כנראה שלא.
כן ניתן לטעון בסבירות גבוהה שחוסיין תרם באופן סביר לקידום שרידות שלטונו וארצו. זאת, לאחר המכה שספג כמה שנים לפני כן לאחר שכוחותיו הסתבכו במלחמה בה לא חפץ. חוסיין הבין שישראל היא מעצמה שיכולה להגן על שלטונו יותר מאשר לסכן אותו.
ככלל, דמוקרטיות מתקשות להכתיב לארגונים או מדינות יריבות את השולט או להשפיע ולהכפיף את השולט לרצונן. זה נובע מהקושי לקבל החלטות אמיצות. האם ארה"ב הייתה מסוגלת לקבל החלטה דומה לזו שקיבל פוטין ולנסות ולהשפיע על מי יהיה שליט רוסיה? או לגייס את פוטין באמצעות לחץ, סחיטה או "חיבוק דוב" בדומה לזה שלכאורה זכה לו טראמפ? נדמה שעצם קבלת החלטה כזו קשה עד בלתי אפשרית בארה"ב. (שלא לדבר על יכולת ביצוע).
קבלת החלטה כזו מערבת בדמוקרטיה לא רק את הנשיא אלא דרגים מקצועיים רבים ומגוונים. הנשיא תלוי באותם גורמים, וכישלון של מהלך כזה יכול להביא למעורבות הקונגרס והדלפות של דרגים מקצועיים שיפגעו מכישלון המבצע. כמו כן, הכפיפים של הנשיא האמריקני יכולים, לאחר כישלון, להפוך לאויביו ("גרון עמוק" וכו') ולחשוף "את האיוולת והסיכון" שלקח.
דרושה: חשיבה לטווח ארוך
מעבר ליכולת לקבל החלטה מרחיקת לכת וברת סיכונים, כמו להשפיע על זהות השולט במדינה יריבה (או בארגון טרור), דמוקרטיות מתקשות להגדיר יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח.
הממשל של טראמפ חרת על דגלו שינוי רדיקלי במדיניות חוץ מזו של אובמה. נושאי מדיניות חוץ כגון אתגרי הסחר מול סין, דרך התייחסותה של ארה"ב לברית נאט"ו וכלה בהתייחסות להסכמי הסחר החופשי ולרוסיה – מה שהיה - לכאורה, הוא לא מה שיהיה.
מאמץ לגיוס, הפעלה או השפעה של מנהיג מדינה אחרת מחייב לא רק אומץ. אלא גם הנחת יסוד של המשכיות וחשיבה לטווח ארוך. ישראל נכשלה מלקבוע את אופי וזהות השולטים בקרב הפלשתינים ובלבנון.
למרות זאת, האם ישראל צריכה לבצע מניפולציות מתוחכמות כמו אלו בהן השתמש פוטין בכדי לשלוט או להשפיע על הנהגת הרשות, חמאס או חיזבאללה? אם כן, נדרשים אומץ, העזה ודימיון. אם לא, אפשר להתרווח בספת הטלוויזיה ולראות את הגדולים משחקים.
האם ישראל צריכה לבצע מניפולציות מתוחכמות כמו אלו בהן השתמש פוטין בכדי לשלוט או להשפיע על מנהיגים? אם כן, נדרשים אומץ, העזה ודימיון. אם לא, אפשר להתרווח בספת הטלוויזיה ולראות את הגדולים משחקים. דעה
ג'ון לה קארה בספר המתח הקלאסי "החפרפרת" (או הסרט שבא בעקבותיו "פחח, חייל, חייט, מרגל"), הציג תרחיש שנשמע מופרך מיסודו – ראש הביון הבריטי הוא חפרפרת של המודיעין הרוסי (באמצעות המודיעין המזרח גרמני).
הסופר המדהים לא העלה בדעתו או בספריו אפשרות מרחיקת לכת ומאיימת הרבה יותר – ראש מדינה או שר בכיר שמקודם לשלטון במדינה דמוקרטית על ידי מהלכים מניפולטיביים של מדינה יריבה או אויבת. יתכן שגורמי המודיעין במערב צריכים ללמוד מפוטין ושליחיו כיצד לנהל מלחמה בעצימות נמוכה. רוסיה הדגימה והוכיחה שבעזרת שימוש בשיטות ביון ומניפולציות ניתן להגיע לתועלות אסטרטגיות של שליטה או השפעה ברמות שונות באמצעות השפעה על שליט המדינה היריבה.
חיבוק דוב
השם של הקמפיין הרוסי מאחורי תקיפת מחשבי המפלגה הדמוקרטית, Grizzly Steppe , לא יכול היה להיות מושלם יותר. הביטוי "חיבוק הדוב הרוסי" מתאים מעין כמוהו למערכת היחסים הנראית לעין של טראמפ ופוטין. בהיסטורית המלחמות ייזכר המבצע שבוצע על ידי ה-Grizzly Steppe כאירוע מכונן.
החדירה למחשבי המפלגה הדמוקרטית על ידי הארגון הביאה לחשיפה של מידע רגיש שהודלף ופגע במועמדותה של קלינטון לנשיאות על ידי קבוצה זו. על פי גורמים בקהילת המודיעין האמריקני ההוראה לביצוע הניסיון להשפיע על בחירת טראמפ באה ישירות מפוטין וכן לפי דובר הבית הלבן - טראמפ ידע על כך שהמעשה בוצע על ידי הרוסים.
גיוס, הפעלה, השפעה
חשיבות המהלך אינה טמונה רק בשאלה האם המהלך של הרוסים היה זה שהכריע והביא לבחירתו של טראמפ. די היה בגירוש הדיפלומטיים הרוסים על ידי הנשיא היוצא אובמה כעדות שלאירוע חשיבות משמעותית עם פוטנציאל אסטרטגי. אם לא די היה בגירוש זה, הצהרתו של טרמפ מה – 11 ושוב ב- 13 לינואר שמביעה אי אמון במערכת המודיעין האמריקנית, מוכיחה שהרוסים הצליחו לגרום לקרע בין נשיא ארה"ב לבין קהילת המודיעין של ארצו. ההצלחה הרוסית להשפיע בצורה זו על יריבתה הגדולה ולגרום לכך שהנשיא הנבחר של ארה"ב משווה את סוכנויות הידיעות שלו לנאצים לא פחות ממדהימה.
גם אם לרוסים אין קלטת לוהטת של טראמפ – מותר ונדרש לבחון את מידת ההשפעה שתתכן לרוסים על טראמפ לאחר מסע הבחירות בו לקחו חלק פעיל. כלל ידוע בגיוס סוכנים על ידי ארגוני ביון קובע שיש ליצור תחושת חוב משמעותית של המגויס למפעיל. האם יתכן שטראמפ לאחר שהרוסים עזרו לו בגלוי ובהסתר להיבחר מוגבל, מושפע או מתומרן על ידי הרוסים? במידה שעלולה להביא לנזק לארה"ב? האם החיבוק הרוסי של טרמפ הדדי? מהי מהות היחסים ומהן גבולות הגזרה שלהם? האם טרמפ יושפע או רחמנא לצלן נסחט או מופעל?
כך או כך, ברור שאותו חיבוק הדוב הרוסי ישפיע מאוד כנראה על יחסי שתי המדינות בארבע או שמונה השנים הבאות.
לגבי ישראל ומדינות המערב בכלל יש לאירועי שנת הדוב השלכות שונות. יש הטוענים שעל ישראל לחשוש ממצב היחסים בין טרמפ לרוסים. יתכן שגם מדינות נאט"ו חוששות מפירוק או נזק לברית הצפון אטלנטית. אך מעבר לכך, המדינות הדמוקרטיות צריכות להשקיע מחשבה באומץ, העזה והדימיון שגילו הרוסים במהלכי השפעה או הפעלה וגיוס או על טרמפ.
האם ניתן וכדאי במצב מלחמה או עימות בעצימות נמוכה, להשפיע או להפעיל מנהיגים או ראשי מדינות עד כדי כך שיפעלו בניגוד לאינטרסים של ארצם? למשל האם אפשר להשפיע על זהות השולט ברשות הפלשתינית ביום שלאחר אבו מאזן? האם ישראל יכולה לשנות את מעמדו של נסראללה או ליצור סכסוך בינו לבין האיראנים?
המרגל הדמוקרטי
בשונה מפוטין ורוסיה, דמוקרטיות מתקשות להשפיע על זהות המנהיגים במדינות שאינן דמוקרטיות. הן ארה"ב והן ישראל ניסו לקבוע מי ישלוט במדינות או ארגונים. על ידי שימוש בכוח צבאי מאסיבי או בחיסולים. ניסיונות אלה לעתים הצליחו, ולעתים נכשלו.
האמריקנים ניסו להשפיע על זהות השולטים באיראן, בדרום קוריאה, בוייטנאם, בקובה, בפנמה, בלבנון, בעיראק. ארה"ב תרמה להתפתחות אלקאידה בפקיסטן ודעא"ש בעירק. ישראל ניסתה ללא הצלחה להשליט את הנוצרים בלבנון ולהחתימם על הסכם שלום. בכך תרמה להיווצרות החיזבאללה. ישראל גם טיפחה את אגודות הכפרים כדי להחליש את אש"ף, אבל סייעה בפועל להתפתחות חמאס.
בהיסטוריה ישנם מקרים בהם שליטים התנהגו כסוכנים או "מבוע" של מדינות אויב. מקרה כזה לכאורה הוא המקרה של המלך חוסיין (האב). על פי פרסומים זרים, בשנת 1973 חוסיין האב, אז מלך ירדן, הודיע לישראל (מדינת אויב שכבשה שטחים בשליטת ירדן רק שש שנים לפני כן), על כוונת מצריים וסוריה לתקוף אותה. האם היה חוסיין סוכן ישראלי?
על פי הפרסומים, היה ממד של גיוס והפעלה ביחסי חוסיין עם הישראלים שפגש. הם פינקו אותו בסיור בתל אביב והשקיעו בו תשומת לב מיוחדת. האם זה הופך את חוסיין ממבוע (כפי שכונה) לסוכן? כנראה שלא.
כן ניתן לטעון בסבירות גבוהה שחוסיין תרם באופן סביר לקידום שרידות שלטונו וארצו. זאת, לאחר המכה שספג כמה שנים לפני כן לאחר שכוחותיו הסתבכו במלחמה בה לא חפץ. חוסיין הבין שישראל היא מעצמה שיכולה להגן על שלטונו יותר מאשר לסכן אותו.
ככלל, דמוקרטיות מתקשות להכתיב לארגונים או מדינות יריבות את השולט או להשפיע ולהכפיף את השולט לרצונן. זה נובע מהקושי לקבל החלטות אמיצות. האם ארה"ב הייתה מסוגלת לקבל החלטה דומה לזו שקיבל פוטין ולנסות ולהשפיע על מי יהיה שליט רוסיה? או לגייס את פוטין באמצעות לחץ, סחיטה או "חיבוק דוב" בדומה לזה שלכאורה זכה לו טראמפ? נדמה שעצם קבלת החלטה כזו קשה עד בלתי אפשרית בארה"ב. (שלא לדבר על יכולת ביצוע).
קבלת החלטה כזו מערבת בדמוקרטיה לא רק את הנשיא אלא דרגים מקצועיים רבים ומגוונים. הנשיא תלוי באותם גורמים, וכישלון של מהלך כזה יכול להביא למעורבות הקונגרס והדלפות של דרגים מקצועיים שיפגעו מכישלון המבצע. כמו כן, הכפיפים של הנשיא האמריקני יכולים, לאחר כישלון, להפוך לאויביו ("גרון עמוק" וכו') ולחשוף "את האיוולת והסיכון" שלקח.
דרושה: חשיבה לטווח ארוך
מעבר ליכולת לקבל החלטה מרחיקת לכת וברת סיכונים, כמו להשפיע על זהות השולט במדינה יריבה (או בארגון טרור), דמוקרטיות מתקשות להגדיר יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח.
הממשל של טראמפ חרת על דגלו שינוי רדיקלי במדיניות חוץ מזו של אובמה. נושאי מדיניות חוץ כגון אתגרי הסחר מול סין, דרך התייחסותה של ארה"ב לברית נאט"ו וכלה בהתייחסות להסכמי הסחר החופשי ולרוסיה – מה שהיה - לכאורה, הוא לא מה שיהיה.
מאמץ לגיוס, הפעלה או השפעה של מנהיג מדינה אחרת מחייב לא רק אומץ. אלא גם הנחת יסוד של המשכיות וחשיבה לטווח ארוך. ישראל נכשלה מלקבוע את אופי וזהות השולטים בקרב הפלשתינים ובלבנון.
למרות זאת, האם ישראל צריכה לבצע מניפולציות מתוחכמות כמו אלו בהן השתמש פוטין בכדי לשלוט או להשפיע על הנהגת הרשות, חמאס או חיזבאללה? אם כן, נדרשים אומץ, העזה ודימיון. אם לא, אפשר להתרווח בספת הטלוויזיה ולראות את הגדולים משחקים.
