שנה ליישום הסכם הגרעין עם איראן
המשמעויות של הסכם הגרעין בראי הזמן: שנה אחרי שנחתם, מפגש מרתק עם תא״ל (מיל') אמנון סופרין, האלוף (מיל') נמרוד שפר, פרופ' דוד מנשרי וסימה שיין
עמיר רפפורט
| 05/01/2017
פקחי סבא"א ומדענים איראניים (צילום:AP)
שנה אחרי שהסכם הגרעין עם איראן נכנס לתוקף, בישראל עדיין לא יודעים באופן חד משמעי האם הוא רע או טוב מבחינתנו. באופן רשמי, ישראל ממשיכה להתנגד להסכם, כנראה בעיקר בעקבות ההנחה שאיראן שמרה כמה מתקני גרעין סודיים שאינם ידועים לפקחי האו״ם, אבל יש להסכם גם יתרונות. ניתוח מרתק של שנת ההסכם הראשונה נערך לפני ימים אחדים במסגרת ״בימת מודיעין״ של המרכז למורשת המודיעין וישראל דיפנס.
תא״ל (מיל') אמנון סופרין, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, פירט בתחילה את הצדדים המוכרים יותר ופחות של ההסכם שנחתם בין איראן והמעצמות. הסכם הגרעין נחתם חצי שנה לפני שנכנס לתוקף, כבר בקיץ 2015. לדברי סופרין: ״איראן מחויבת לרמת העשרה נמוכה של אורניום לתקופה של 15 שנים, לא לבנות מתקני העשרה נוספים, לצמצם באופן משמעותי את כמות הצנטריפוגות הפעילות, ולהשבית את כור המים הכבדים בא-ראק - להפוך אותו למשהו אחר.
לפי ההסכם, לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תהיה גישה חופשית לכל מתקן באיראן ובכל שלב שירצו, יותקנו שם מצלמות למשך תקופה של 15 שנים. לאחר שאיראן תעמוד בכל זה, יסירו בהדרגה את כל הסנקציות עליה, בעיקרן כלכליות, את אמברגו הנשק, ויחזירו אותה חזרה לחיק העמים. ההסכם יושם בינואר 2016 ולפי הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ממאי 2016, איראן מיישמת את כל מה שהתחייבה. האיראנים אכן הורידו את כמות הצנטריפוגות, פירקו את ליבת הכור המים הכבדים בא-ראק, ומילאו אותו בבטון והשביתו אותו מכל פעילות. הם צמצמו את מלאי האורניום באיראן ל-300 קילו, למעשה הם עומדים בכל מה שנקבע בהסכם.
מה לא נכלל בהסכם? שני דברים עיקריים: איסור פיתוח טילים ארוכי טווח ותמיכה בטרור. שני דברים לכאורה זניחים אבל לישראל מאד חשובים. כן נאמר בהסכם שאיראן יכולה לבצע ניסויים בצנטריפוגות והם עושים את זה בצמוד למתקן העשרה בנתאנז. גם זה יוגבל למשך תקופה של 15 שנים. כמו כן, הם יכולים לבצע ניסויים של העשרה באורניום, אבל אחר כך הם צריכים לדלל שוב את האורניום ולהחזיר אותו למאגרים, כדי שלא יוכלו להשתמש בו.
יש דיווח בארה"ב לפיו אחרי יישום ההסכם נחתם הסכם חשאי בין האמריקאים לאיראנים, שכולל 3 סעיפים עיקריים: ראשית, האמריקאים יורידו את ההאשמות כנגד 21 לאומנים איראניים ובתמורה האיראניים ישחררו 4 שבויים אמריקאים. שנית, תהיה העברה של נכסים מוקפאים בארה"ב במסגרת הסנקציות שהוטלו אחרי המהפכה. שלישית, ארה"ב תתמוך בהוצאת הבנקים האיראנים מהרשימה השחורה ותאפשר להם לנהל פעילות פיננסית מלאה.
בפועל, ההסכם הזה הביא לאיראן דחיפה כלכלית מאד משמעותית: כל החברות הגדולות רצות לחתום על הסכמים עם איראן, 250 אנשי עסקים וראש ממשלת איטליה הגיעו וחתמו על שורה של הסכמים עם רוחאני. חברות התעופה הגדולות, בואינג ואיירבאס, מתחייבות לספק 170 מטוסים חדשים לחברות התעופה האיראניות. האינפלציה ירדה, המטבע התייצב. המערב הגיע לעשות עסקים באיראן. אולם, ארה"ב לא הסירה את הסנקציות הבילטרליות מעל איראן, שלא קשורות לגרעין, ובעיקר את הפעילות בדולרים. הייתה אמורה להסתיים בסוף החודש חקיקה בנושא הסנקציות. הקונגרס החליט להאריך אותה לעשור נוסף ועכשיו זה מחכה לאישור או לווטו.
איראן מנצלת את הפרצות וממשיכה לפתח את היכולות הטיליות שלה, ואף עשתה ניסוי של שיגור טיל ל-1400 ק"מ. סגן מפקד משמרות המהפכה שאחראי על פיתוח הטילאות במערך המבצעי שלהם אמר שהטיל הזה יכול לפגוע בכל מקום המאיים על איראן... מה עושות המעצמות בתגובה לניסויי הטילאות? הן מנסחות מכתב בו מבקשות מאיראן להימנע מפיתוח יכולות מהסוג הזה ב-8 השנים הקרובות. לכך עונים באיראן שהטילים נועדו להגנה ואין כוונה התקפית. למרות שבנתונים שאנחנו מכירים, כל טיל כזה יכול לשאת ראש גרעין.
איראן ניצלה את הפרצה בהסכם גם כדי למנף את מצבה בתוך המזה"ת. מדובר בשתי זירות עיקריות: ראשית, סוריה. איראן היא אחת משלוש הרגליים שתומכות באסד בסוריה (השנייה זו רוסיה והשלישית חיזבאללה), והם כמובן גם נותנים חסות לחיזבאללה. הזירה השנייה היא בלחימה בתימן - הם תומכים בח'ותים בעימות עם הסעודים והקואליציה שלהם.
איראן ממשיכים בתמיכה בטרור מול ישראל. בפברואר השנה הבטיח השגריר האיראני שכל פלסטיני שיבצע פיגוע נגד ישראל יקבל מענק של 700 דולר ו-3000 דולר לכל משפחה שביתה ייהרס על-ידי ישראל.
למרות החתימה על ההסכם, חמינאי ממשיך לדבר על מוות לאמריקה. יש עימותים קטנים במקומות מסוימים בינם לבין האמריקאים כדי לשמר את המתח ולהראות לעם שהאיראנים לא נכנעו.
המניע המרכזי של איראן להסכם הוא בעיקר בגלל ההיבט הכלכלי, והרצון לסיים את הבידוד שהיא חווה במזרח התיכון. אולם לא כל היכולות שלה פורקו והיא משמרת ידע. האמריקאים העריכו שלמרות כל הסנקציות, בתום שנה מרגע שהיא תחליט, תוכל איראן לפרוץ כגרעינית״, סבור סופרין.
האלוף (מיל') נמרוד שפר, בעברו מפקד טייסת, רמ"ח מבצעים, מפקד בסיס, ראש מטה החיל וראש אגף התכנון הפתיע ואמר כי: "הראייה הישראלית הרשמית על ההסכם היא כמובן שלילית, אבל הראייה שלי שלא מייצגת רשמית את הראייה של ישראל, היא שההסכם טוב לנו. ההסכם הזה מבחינת ישראל קונה לה הרבה זמן, והשאלה האמיתית היא מה אנחנו עושים בזמן הזה? שנה יכולה להיות הרבה או מעט זמן, תלוי מה עושים איתה.
איראן היא מעצמה לא רק בנושא הגרעין. אפילו בעשור של סנקציות כל כך חמורות היא הצליחה להיות חברה במועדון החלל המצומצם. היא משגרת לוויינים לחלל, קצב ההתקדמות שלה מהיר משלנו בשיגור לחלל וזה עוד בעשור קשה מאד מבחינה כלכלית. כמות הסטודנטים בפקולטות להנדסה ומדעים באיראן גדלה בעשור האחרון יותר מכמות הסטודנטים בישראל ב-30 השנים האחרונות באותם המקצועות. בכדי לפתח תוכנית גרעין, זה לא משנה כמה מהנדסים יש לך ביחס לאוכלוסייה אלא פשוט כמה מהנדסים יש לך עם הידע הרלוונטי.
אנחנו צריכים להיות מאד צנועים בשאיפות שלנו כשאנחנו מדברים על סיכול תוכנית. את הידע אי אפשר להשמיד.
הפרת הסכם היא דבר מאד טריקי וחמקמק. ברור שאם מחר יבנו עוד 20,000 צנטריפוגות זה יהווה הפרת הסכם בוטה, אז הם ישימו 5060 צנטריפוגות במקום 5000, זה הפרת הסכם? כן, אבל מה יעשו? יצאו למלחמת עולם? הבנק הלאומי יפסיק לתת להם כסף? ינתקו אותם ממערכת הסליקה הבינלאומית? כנראה שלא. הפרת ההסכם תזחל, היא לא תהיה מונחת לפני כולנו.
מה ישראל צריכה לעשות? קודם כל, אנחנו צריכים לדעת מה קורה בתכנית הגרעין האיראנית בכל נקודת זמן, ללא תלות בסבא"א, אנחנו צריכים מערכת ניטור רובוסטית. השלב השני הוא תהליך קבלת ההחלטות, אנחנו צריכים לפתח מערכת קבלת החלטות מסודרת, מי שותפים להחלטה, במי ומה צריך להתחשב וכו'. השלב השלישי הוא כלי העבודה שיאפשרו לנו לפעול כנגד תכנית גרעין״.
דוד מנשרי, פרופ' בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוני' ת"א, חוקר בכיר במרכז אליאנס ללימודים איראניים ובמרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה ומומחה לאיראן: ״עד איפה האיראנים ילכו? עד איפה שיתנו להם. הם הגיעו למצב שהם לא חלמו עליו לפני ההסכם, ב-2013 איראן הייתה על הברכיים. הקו האדום ששם נשיא אובמה הוא שימוש בנשק כימי בסוריה, השתמשו בנשק כימי בסוריה ובכל זאת לא הייתה תגובה אמריקאית. זה בהחלט נתן לאיראנים לגיטימציה להרים את ראשם. חמינאי אומר שהקריאה מוות לארה"ב עדיין נמצאת בדנ"א של משמרות המהפכה. משטר המהפכות קיבל לגיטימציה בעצם להכרה בו כמשטר לגיטימי לנסח איתו הסכם.
את הידע אי אפשר לקחת מאיראן, היא הפכה למדינה סף גרעינית. ארה"ב עשתה שינוי אסטרטגי ואיראן עשתה שינוי טקטי. יש סימנים של שינוי אבל שינוי כלכלה כמו הכלכלה האיראנית הוא תהליך ארוך. השמחה האיראנית מוקדמת מדי, אנחנו כבר רואים חלקים בציבור האיראני שחשים תחושות קשות על הציפיות לשיפור כלכלי שעוד לא מתממש כפי שהובטח״.
סימה שיין, ראש חטיבת המחקר במוסד לשעבר, ראש האגף לנושאים אסטרטגיים במטה לביטחון לאומי לשעבר, ראש אגף איראן והמשנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי: "שנה וחצי אחרי ההסכם, הייתי אומרת שזה הסכם עם מגבלות לא מעטות, אבל ההסכם הזה לקח את איראן אחורה, אם היו להם 20,000 צנטריפוגות מוצבות לפני כן, היום יש להם 5,000 צנטריפוגות בלבד והשאר פורקו. היה להם אתר נוסף שבו היו 1000 צנטריפוגות מעשירות, הוא נהרס. ההסכם הזה הוא הישג בהיבט ביטול הסנקציות הכלכליות אבל הוא בהחלט פגע בתכנית הגרעין. האיראנים עשו חישוב קר ושיקול רציונלי שאת הפצצה הם יכולים להשיג אחר כך אבל את הסנקציות הכלכליות הם רוצים להשיג עכשיו.
ההישג המרכזי של ההסכם, הוא שאם הם יחליטו להפר את ההסכם, ייקח להם שנה להגיע לפצצה, שזה מספיק זמן כדי לעצור אותם. לפני כן, האמריקאים טוענים שהם היו קרובים יותר לפצצה גרעינית, ברמת החודשים.
האזרח האיראני הפשוט עוד לא חש שיפור משמעותי בכלכלה שלו, אבל אין ספק שהמגמה הכלכלית שלהם חיובית כרגע. איראן הייתה בסוריה גם לפני שנחתם ההסכם, סוריה היא החוליה המרכזית והחשובה ביותר לאיראנים והיא המסלול לסיוע לחיזבאללה ויצירת חזית התנגדות מול ישראל וארה"ב. לכן ההחלטה שחיזבאללה יהיה מעורב בסוריה, זו החלטה איראנית, אפילו למורת רוחם של חיזבאללה. בתחילת הדרך היה ברור שאסד עצמו לא יספיק. אחרי שהתברר שחיזבאללה לא מספיק, החלה מעורבות איראנית גבוהה יותר והאיראנים גייסו שיעים, אפגנים, פקיסטניים, עיראקיים באלפים והם היום חוד החנית של המעורבות הצבאית בשטח בתוך סוריה. אלמלא המעורבות הרוסית, איראן וחיזבאללה לבדם לא היו מצליחים להציל את בשאר אסד. זו הסיבה שראינו מהלך יוצא דופן לרוסיה ואיראן של חבירה משותפת, הרוסים באוויר והאיראנים במגפיים על הקרקע.
האיראנים מעצמה במספרים, היסטוריה, תרבות, אין ספק בכך. מבחינת האיראנים, בתמונת המצב במזה"ת, במאבק שלהם כמחנה שיעי במחנה הסוני מול סעודיה, ידם על העליונה. איראן יודעת לנצל הזדמנויות, לזהות קרקע בשלה לקידום האינטרסים שלהם.
מה בעייתי בהסכם? שתי סוגיות מרכזיות שצריכות להטריד את ישראל. סוגיית הלגיטימציה לאיראן להעשרת אורניות בשטחה, ההעשרה כרגע מוגבלת אבל בעוד כמה שנים היא לא תהיה מוגבלת. אסור להם לייצר פצצות אבל את כל השאר הם יכולים לעשות וזה ההישג המרכזי של איראן. הסוגיה השנייה היא נושא המחקר והפיתוח. הם יכולים להמשיך ולפתח צנטריפוגות מתקדמות שיכולות להעשיר פי כמה וכמה ממה שהצנטריפוגה הנוכחית שלהם, שהיא דגם מאד מיושן. המשמעות היא שעוד כמה שנים הם יהיו עם דגמים חדשים ומתקדמים כך שהם לא יצטרכו הרבה צנטריפוגות והם לא יצטרכו אתרים ענקיים כדי להגיע לאותה מטרה. לכן ישראל אומרת לכולם שזה הסכם רע, האמריקאים לא ניצלו את היכולת שלהם ללחוץ על איראן בעמדה החזקה שהם היו בה לעומת האיראנים״.
השאלה הגדולה, שנה אחרי יישום הסכם הגרעין היא מה יעשה נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, אחרי שייכנס לתפקידו. טראמפ התנגד להסכם בתוקף, אבל דיקן בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' בועז גנור, העריך השבוע בערב עיון אחר (לרגל השקת ספרו של תא״ל (מיל׳) גל הירש באנגלית) כי טראמפ לא ישנה את מדיניות אובאמה מן היסוד. בטח לא בתחילת כהונתו.
טוהר הנשק
וכמה מילים על משפט אלאור אזריה, משפט העשור ואחד החשובים בתולדות צה״ל: לא משנה מהי הדעה של כל אחד על ההרשעה (דעת כותב שורות אלה היא שההרשעה עולה בקנה אחד עם ערך טוהר הנשק שעליו התחנכו דורות של לוחמי צה״ל), ההליך כולו מהווה תעודת כבוד למערכת המשפט הצבאית, שמבחינות מסוימות עולה על מערכת הצדק האזרחית (אבל זה נושא לטור אחר).
המשמעויות של הסכם הגרעין בראי הזמן: שנה אחרי שנחתם, מפגש מרתק עם תא״ל (מיל') אמנון סופרין, האלוף (מיל') נמרוד שפר, פרופ' דוד מנשרי וסימה שיין
פקחי סבא"א ומדענים איראניים (צילום:AP)
שנה אחרי שהסכם הגרעין עם איראן נכנס לתוקף, בישראל עדיין לא יודעים באופן חד משמעי האם הוא רע או טוב מבחינתנו. באופן רשמי, ישראל ממשיכה להתנגד להסכם, כנראה בעיקר בעקבות ההנחה שאיראן שמרה כמה מתקני גרעין סודיים שאינם ידועים לפקחי האו״ם, אבל יש להסכם גם יתרונות. ניתוח מרתק של שנת ההסכם הראשונה נערך לפני ימים אחדים במסגרת ״בימת מודיעין״ של המרכז למורשת המודיעין וישראל דיפנס.
תא״ל (מיל') אמנון סופרין, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, פירט בתחילה את הצדדים המוכרים יותר ופחות של ההסכם שנחתם בין איראן והמעצמות. הסכם הגרעין נחתם חצי שנה לפני שנכנס לתוקף, כבר בקיץ 2015. לדברי סופרין: ״איראן מחויבת לרמת העשרה נמוכה של אורניום לתקופה של 15 שנים, לא לבנות מתקני העשרה נוספים, לצמצם באופן משמעותי את כמות הצנטריפוגות הפעילות, ולהשבית את כור המים הכבדים בא-ראק - להפוך אותו למשהו אחר.
לפי ההסכם, לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תהיה גישה חופשית לכל מתקן באיראן ובכל שלב שירצו, יותקנו שם מצלמות למשך תקופה של 15 שנים. לאחר שאיראן תעמוד בכל זה, יסירו בהדרגה את כל הסנקציות עליה, בעיקרן כלכליות, את אמברגו הנשק, ויחזירו אותה חזרה לחיק העמים. ההסכם יושם בינואר 2016 ולפי הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ממאי 2016, איראן מיישמת את כל מה שהתחייבה. האיראנים אכן הורידו את כמות הצנטריפוגות, פירקו את ליבת הכור המים הכבדים בא-ראק, ומילאו אותו בבטון והשביתו אותו מכל פעילות. הם צמצמו את מלאי האורניום באיראן ל-300 קילו, למעשה הם עומדים בכל מה שנקבע בהסכם.
מה לא נכלל בהסכם? שני דברים עיקריים: איסור פיתוח טילים ארוכי טווח ותמיכה בטרור. שני דברים לכאורה זניחים אבל לישראל מאד חשובים. כן נאמר בהסכם שאיראן יכולה לבצע ניסויים בצנטריפוגות והם עושים את זה בצמוד למתקן העשרה בנתאנז. גם זה יוגבל למשך תקופה של 15 שנים. כמו כן, הם יכולים לבצע ניסויים של העשרה באורניום, אבל אחר כך הם צריכים לדלל שוב את האורניום ולהחזיר אותו למאגרים, כדי שלא יוכלו להשתמש בו.
יש דיווח בארה"ב לפיו אחרי יישום ההסכם נחתם הסכם חשאי בין האמריקאים לאיראנים, שכולל 3 סעיפים עיקריים: ראשית, האמריקאים יורידו את ההאשמות כנגד 21 לאומנים איראניים ובתמורה האיראניים ישחררו 4 שבויים אמריקאים. שנית, תהיה העברה של נכסים מוקפאים בארה"ב במסגרת הסנקציות שהוטלו אחרי המהפכה. שלישית, ארה"ב תתמוך בהוצאת הבנקים האיראנים מהרשימה השחורה ותאפשר להם לנהל פעילות פיננסית מלאה.
בפועל, ההסכם הזה הביא לאיראן דחיפה כלכלית מאד משמעותית: כל החברות הגדולות רצות לחתום על הסכמים עם איראן, 250 אנשי עסקים וראש ממשלת איטליה הגיעו וחתמו על שורה של הסכמים עם רוחאני. חברות התעופה הגדולות, בואינג ואיירבאס, מתחייבות לספק 170 מטוסים חדשים לחברות התעופה האיראניות. האינפלציה ירדה, המטבע התייצב. המערב הגיע לעשות עסקים באיראן. אולם, ארה"ב לא הסירה את הסנקציות הבילטרליות מעל איראן, שלא קשורות לגרעין, ובעיקר את הפעילות בדולרים. הייתה אמורה להסתיים בסוף החודש חקיקה בנושא הסנקציות. הקונגרס החליט להאריך אותה לעשור נוסף ועכשיו זה מחכה לאישור או לווטו.
איראן מנצלת את הפרצות וממשיכה לפתח את היכולות הטיליות שלה, ואף עשתה ניסוי של שיגור טיל ל-1400 ק"מ. סגן מפקד משמרות המהפכה שאחראי על פיתוח הטילאות במערך המבצעי שלהם אמר שהטיל הזה יכול לפגוע בכל מקום המאיים על איראן... מה עושות המעצמות בתגובה לניסויי הטילאות? הן מנסחות מכתב בו מבקשות מאיראן להימנע מפיתוח יכולות מהסוג הזה ב-8 השנים הקרובות. לכך עונים באיראן שהטילים נועדו להגנה ואין כוונה התקפית. למרות שבנתונים שאנחנו מכירים, כל טיל כזה יכול לשאת ראש גרעין.
איראן ניצלה את הפרצה בהסכם גם כדי למנף את מצבה בתוך המזה"ת. מדובר בשתי זירות עיקריות: ראשית, סוריה. איראן היא אחת משלוש הרגליים שתומכות באסד בסוריה (השנייה זו רוסיה והשלישית חיזבאללה), והם כמובן גם נותנים חסות לחיזבאללה. הזירה השנייה היא בלחימה בתימן - הם תומכים בח'ותים בעימות עם הסעודים והקואליציה שלהם.
איראן ממשיכים בתמיכה בטרור מול ישראל. בפברואר השנה הבטיח השגריר האיראני שכל פלסטיני שיבצע פיגוע נגד ישראל יקבל מענק של 700 דולר ו-3000 דולר לכל משפחה שביתה ייהרס על-ידי ישראל.
למרות החתימה על ההסכם, חמינאי ממשיך לדבר על מוות לאמריקה. יש עימותים קטנים במקומות מסוימים בינם לבין האמריקאים כדי לשמר את המתח ולהראות לעם שהאיראנים לא נכנעו.
המניע המרכזי של איראן להסכם הוא בעיקר בגלל ההיבט הכלכלי, והרצון לסיים את הבידוד שהיא חווה במזרח התיכון. אולם לא כל היכולות שלה פורקו והיא משמרת ידע. האמריקאים העריכו שלמרות כל הסנקציות, בתום שנה מרגע שהיא תחליט, תוכל איראן לפרוץ כגרעינית״, סבור סופרין.
האלוף (מיל') נמרוד שפר, בעברו מפקד טייסת, רמ"ח מבצעים, מפקד בסיס, ראש מטה החיל וראש אגף התכנון הפתיע ואמר כי: "הראייה הישראלית הרשמית על ההסכם היא כמובן שלילית, אבל הראייה שלי שלא מייצגת רשמית את הראייה של ישראל, היא שההסכם טוב לנו. ההסכם הזה מבחינת ישראל קונה לה הרבה זמן, והשאלה האמיתית היא מה אנחנו עושים בזמן הזה? שנה יכולה להיות הרבה או מעט זמן, תלוי מה עושים איתה.
איראן היא מעצמה לא רק בנושא הגרעין. אפילו בעשור של סנקציות כל כך חמורות היא הצליחה להיות חברה במועדון החלל המצומצם. היא משגרת לוויינים לחלל, קצב ההתקדמות שלה מהיר משלנו בשיגור לחלל וזה עוד בעשור קשה מאד מבחינה כלכלית. כמות הסטודנטים בפקולטות להנדסה ומדעים באיראן גדלה בעשור האחרון יותר מכמות הסטודנטים בישראל ב-30 השנים האחרונות באותם המקצועות. בכדי לפתח תוכנית גרעין, זה לא משנה כמה מהנדסים יש לך ביחס לאוכלוסייה אלא פשוט כמה מהנדסים יש לך עם הידע הרלוונטי.
אנחנו צריכים להיות מאד צנועים בשאיפות שלנו כשאנחנו מדברים על סיכול תוכנית. את הידע אי אפשר להשמיד.
הפרת הסכם היא דבר מאד טריקי וחמקמק. ברור שאם מחר יבנו עוד 20,000 צנטריפוגות זה יהווה הפרת הסכם בוטה, אז הם ישימו 5060 צנטריפוגות במקום 5000, זה הפרת הסכם? כן, אבל מה יעשו? יצאו למלחמת עולם? הבנק הלאומי יפסיק לתת להם כסף? ינתקו אותם ממערכת הסליקה הבינלאומית? כנראה שלא. הפרת ההסכם תזחל, היא לא תהיה מונחת לפני כולנו.
מה ישראל צריכה לעשות? קודם כל, אנחנו צריכים לדעת מה קורה בתכנית הגרעין האיראנית בכל נקודת זמן, ללא תלות בסבא"א, אנחנו צריכים מערכת ניטור רובוסטית. השלב השני הוא תהליך קבלת ההחלטות, אנחנו צריכים לפתח מערכת קבלת החלטות מסודרת, מי שותפים להחלטה, במי ומה צריך להתחשב וכו'. השלב השלישי הוא כלי העבודה שיאפשרו לנו לפעול כנגד תכנית גרעין״.
דוד מנשרי, פרופ' בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוני' ת"א, חוקר בכיר במרכז אליאנס ללימודים איראניים ובמרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה ומומחה לאיראן: ״עד איפה האיראנים ילכו? עד איפה שיתנו להם. הם הגיעו למצב שהם לא חלמו עליו לפני ההסכם, ב-2013 איראן הייתה על הברכיים. הקו האדום ששם נשיא אובמה הוא שימוש בנשק כימי בסוריה, השתמשו בנשק כימי בסוריה ובכל זאת לא הייתה תגובה אמריקאית. זה בהחלט נתן לאיראנים לגיטימציה להרים את ראשם. חמינאי אומר שהקריאה מוות לארה"ב עדיין נמצאת בדנ"א של משמרות המהפכה. משטר המהפכות קיבל לגיטימציה בעצם להכרה בו כמשטר לגיטימי לנסח איתו הסכם.
את הידע אי אפשר לקחת מאיראן, היא הפכה למדינה סף גרעינית. ארה"ב עשתה שינוי אסטרטגי ואיראן עשתה שינוי טקטי. יש סימנים של שינוי אבל שינוי כלכלה כמו הכלכלה האיראנית הוא תהליך ארוך. השמחה האיראנית מוקדמת מדי, אנחנו כבר רואים חלקים בציבור האיראני שחשים תחושות קשות על הציפיות לשיפור כלכלי שעוד לא מתממש כפי שהובטח״.
סימה שיין, ראש חטיבת המחקר במוסד לשעבר, ראש האגף לנושאים אסטרטגיים במטה לביטחון לאומי לשעבר, ראש אגף איראן והמשנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי: "שנה וחצי אחרי ההסכם, הייתי אומרת שזה הסכם עם מגבלות לא מעטות, אבל ההסכם הזה לקח את איראן אחורה, אם היו להם 20,000 צנטריפוגות מוצבות לפני כן, היום יש להם 5,000 צנטריפוגות בלבד והשאר פורקו. היה להם אתר נוסף שבו היו 1000 צנטריפוגות מעשירות, הוא נהרס. ההסכם הזה הוא הישג בהיבט ביטול הסנקציות הכלכליות אבל הוא בהחלט פגע בתכנית הגרעין. האיראנים עשו חישוב קר ושיקול רציונלי שאת הפצצה הם יכולים להשיג אחר כך אבל את הסנקציות הכלכליות הם רוצים להשיג עכשיו.
ההישג המרכזי של ההסכם, הוא שאם הם יחליטו להפר את ההסכם, ייקח להם שנה להגיע לפצצה, שזה מספיק זמן כדי לעצור אותם. לפני כן, האמריקאים טוענים שהם היו קרובים יותר לפצצה גרעינית, ברמת החודשים.
האזרח האיראני הפשוט עוד לא חש שיפור משמעותי בכלכלה שלו, אבל אין ספק שהמגמה הכלכלית שלהם חיובית כרגע. איראן הייתה בסוריה גם לפני שנחתם ההסכם, סוריה היא החוליה המרכזית והחשובה ביותר לאיראנים והיא המסלול לסיוע לחיזבאללה ויצירת חזית התנגדות מול ישראל וארה"ב. לכן ההחלטה שחיזבאללה יהיה מעורב בסוריה, זו החלטה איראנית, אפילו למורת רוחם של חיזבאללה. בתחילת הדרך היה ברור שאסד עצמו לא יספיק. אחרי שהתברר שחיזבאללה לא מספיק, החלה מעורבות איראנית גבוהה יותר והאיראנים גייסו שיעים, אפגנים, פקיסטניים, עיראקיים באלפים והם היום חוד החנית של המעורבות הצבאית בשטח בתוך סוריה. אלמלא המעורבות הרוסית, איראן וחיזבאללה לבדם לא היו מצליחים להציל את בשאר אסד. זו הסיבה שראינו מהלך יוצא דופן לרוסיה ואיראן של חבירה משותפת, הרוסים באוויר והאיראנים במגפיים על הקרקע.
האיראנים מעצמה במספרים, היסטוריה, תרבות, אין ספק בכך. מבחינת האיראנים, בתמונת המצב במזה"ת, במאבק שלהם כמחנה שיעי במחנה הסוני מול סעודיה, ידם על העליונה. איראן יודעת לנצל הזדמנויות, לזהות קרקע בשלה לקידום האינטרסים שלהם.
מה בעייתי בהסכם? שתי סוגיות מרכזיות שצריכות להטריד את ישראל. סוגיית הלגיטימציה לאיראן להעשרת אורניות בשטחה, ההעשרה כרגע מוגבלת אבל בעוד כמה שנים היא לא תהיה מוגבלת. אסור להם לייצר פצצות אבל את כל השאר הם יכולים לעשות וזה ההישג המרכזי של איראן. הסוגיה השנייה היא נושא המחקר והפיתוח. הם יכולים להמשיך ולפתח צנטריפוגות מתקדמות שיכולות להעשיר פי כמה וכמה ממה שהצנטריפוגה הנוכחית שלהם, שהיא דגם מאד מיושן. המשמעות היא שעוד כמה שנים הם יהיו עם דגמים חדשים ומתקדמים כך שהם לא יצטרכו הרבה צנטריפוגות והם לא יצטרכו אתרים ענקיים כדי להגיע לאותה מטרה. לכן ישראל אומרת לכולם שזה הסכם רע, האמריקאים לא ניצלו את היכולת שלהם ללחוץ על איראן בעמדה החזקה שהם היו בה לעומת האיראנים״.
השאלה הגדולה, שנה אחרי יישום הסכם הגרעין היא מה יעשה נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, אחרי שייכנס לתפקידו. טראמפ התנגד להסכם בתוקף, אבל דיקן בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' בועז גנור, העריך השבוע בערב עיון אחר (לרגל השקת ספרו של תא״ל (מיל׳) גל הירש באנגלית) כי טראמפ לא ישנה את מדיניות אובאמה מן היסוד. בטח לא בתחילת כהונתו.
טוהר הנשק
וכמה מילים על משפט אלאור אזריה, משפט העשור ואחד החשובים בתולדות צה״ל: לא משנה מהי הדעה של כל אחד על ההרשעה (דעת כותב שורות אלה היא שההרשעה עולה בקנה אחד עם ערך טוהר הנשק שעליו התחנכו דורות של לוחמי צה״ל), ההליך כולו מהווה תעודת כבוד למערכת המשפט הצבאית, שמבחינות מסוימות עולה על מערכת הצדק האזרחית (אבל זה נושא לטור אחר).
