האנשים והאירועים הבטחוניים של 2016

ניצחון דונלד טראמפ בבחירות ארה"ב, הכניסה של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין לואקום בסוריה, הבחירות ברשות הפלסטינית ושאר האירועים שקרו ב-2016 וישפיעו מהותית על חיינו ב-2017. הטור השבועי של עמיר רפפורט

האנשים והאירועים הבטחוניים של 2016

צילום: AP

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. ניצחון דונאלד טראמפ.

אין ספק, כי ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב הוא האירוע הביטחוני המשמעותי של המזרח התיכון בשנה האזרחית החולפת. מבחינת ישראל, לפחות.

מחויבותה של ארה"ב לישראל נובעת בראש ובראשונה מהתמיכה המאסיבית של הציבור האמריקאי (לפי סקרים אחרונים שיזמה שגרירות ישראל בוושינגטון, נשמרת תמיכה של לא פחות מ-60 אחוזים מהציבור האמריקאי בעמדות ישראל), והיא הופגנה גם בתקופת שלטונו של הנשיא היוצא, ברק אובמה. עובדה: לאובמה תרומה מכרעת להצטיידות המאסיבית של ישראל במערכות הגנה נגד טילים "כיפת ברזל", ובחודש האחרון של אובמה בבית הלבן הייתה ישראל המדינה הראשונה בעולם שמקבלת שני מטוסים ראשונים, מתוך שתי טייסות של מטוס הקרב העתידי F-35.

עם זאת, למה שנתפס כרגשות החמים של הממשל החדש לישראל, לעומת העוינות של אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי (או לכל הפחות ענייניות), תהיה השפעה משמעותית על מצבה האסטרטגי של ישראל. גורמי הכוח החשובים באזור יעריכו כעת כי המחויבות לישראל היא ללא סייג, וכי הדרך להגיע ללב הממשל בוושינגטון שוב עוברת בירושלים, כמו פעם.

יש גם סיכונים: טראמפ נאמן לקו שלפיו האינטרסים האמריקאיים קודמים לכל. הוא בלתי צפוי, ויכול גם להחליט שהמזרח התיכון לא מעניין את ארה"ב בכלל.

על פניו, נראה כי הסיכוי בבחירתו, מבחינת מערכת הביטחון הישראלית, גובר על הסיכון. הנה דוגמה: ביולי חתמו ישראל וארה"ב על הסכם חדש לסיוע ביטחוני למשך 10 שנים, בסכום של 3.7 מיליארד דולר לשנה. ההסכם קובע כי אסור לישראל לפנות לקונגרס בבקשה עתידית לסיוע מיוחד נוסף כלשהו, וכי החל מהשנה החמישית היא לא תוכל להמיר אפילו דולר אחד מהסיוע לשקלים, לצורך רכש בישראל (כיום מומרים 20 אחוז מכספי הסיוע לשקלים, וב-80 אחוז ישראל רשאית להשתמש אך ורק לצורך רכש בארה"ב). הסעיף הזה בהסכם הסיוע מטריד מאוד את התעשיות הביטחוניות בישראל, כיוון שיביא להקטנת הרכש מהן - אך כעת יכול מאוד להיות שהממשל החדש ישפר את ההסכם.

חשוב מכך, משטר אובמה הצטייר במזרח התיכון כמי שאינו נאמן לבעלי בריתו (למשל, נשיא מצרים מובארק, שהושלך לגורלו בשנת 2011). ייתכן שטראמפ יפגין מחויבות גדולה יותר לשותפיו, כמו שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לא היסס להילחם למען נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, במלחמת האזרחים בארצו.

מעל לכל תהיה לבחירת טראמפ השלכה מכרעת בסוגיית הגרעין האיראני. כידוע, ישראל התנגדה בכל מאודה להסכם המעצמות עם איראן. ההערכה היא כי זו רק שאלה של זמן עד שאיראן תשוב לחתור לפצצת גרעין, כמו שעשתה קוריאה הצפונית לפניה, על אף הסכם שלה עם ארה"ב.

לעמדתו של טראמפ בסוגיית הגרעין האיראני תהיה השפעה מכרעת על הנושא החשוב ביותר לביטחון ישראל. כידוע, טראמפ התנגד בתוקף להסכם עם איראן. כנשיא, אפשר לצפות לכל הפחות לכך שהאיראנים יחששו להונות את המעצמות ולהמשיך בתוכנית הגרעין, וכי אם יתגלה שהם ממשיכים לחתור לפצצה, הממשל החדש לא יגיב בהסכם נוסף איתם, אלא ינקוט צעד צבאי או דיפלומטי נוקשה.

2. ולדימיר פוטין. 

הנשיא הרוסי ניצל עד תום את הוואקום שהותיר ממשל אובמה במזרח התיכון. פוטין ישב השנה במשך שעות בערב לציון 25 שנה לחידוש היחסים בין רוסיה לישראל באולם הבולשוי במוסקבה, וגורמים ישראליים שבילו איתו, בהזדמנות זו ובאחרות (בהם היו השנה גם ראש הממשלה, הרמטכ"ל וראש אמ"ן), משוכנעים כי גם לפוטין יש רגשות חמים כלפי ישראל. (בפגישה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, בעשור שעבר, הוא אף אמר, ספק בצחוק ספק ברצינות, כי הוא מחויב לביטחונם של הרוסים הרבים שעלו לישראל).

אבל, רגשות לחוד ואינטרסים לחוד. האינטרסים של רוסיה מתחילים בהפעלת לחץ על המערב להסיר את הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליהם בעקבות הפלישה לחצי האי קרים, ונגמרים בתמרונים משותפים רחוקים עם סין, כמסר לארה"ב.

במזרח התיכון היה לרוסים אינטרס עליון להקים בסיס אווירי בסוריה, נוסף לבסיס הימי בלטקיה, והם עשו זאת ב-2016.

זהו הרקע לתמיכה הבלתי מסויגת של פוטין באסד, שנראה כמביא להכרעה במלחמת האזרחים הסורית. התמונות הקשות מתוך העיר המובסת חַלַבּ, בדצמבר 2016, הביאו לתשומת הלב העולמית את זוועות מלחמת האזרחים.

הגיע הזמן לומר: המלחמה בסוריה היא אחת האכזריות בתולדות המלחמות העולמיות, עם מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים. ביחס לחורבן ולפשעי המלחמה (כולל שימוש בכלור כחומר לחימה כימי והפצצות אוויריות על יעדים אזרחיים בסגנון מלחמת העולם השנייה) - האדישות העולמית מזעזעת. המלחמה בסוריה מעניינת את האירופים בעיקר בהקשר של הפליטים השוטפים את היבשת. ארה"ב הפסיקה להתעניין כמעט לגמרי, והשאירה, כאמור, את הזירה לפוטין.

המלחמה עומדת להסתיים כאשר רוסיה מחזיקה בסוריה בבסיסים ימיים ואוויריים קבועים, ובהם מערכות הגנה אוויריות מתקדמות, שמכסות את שטח ישראל ומאתגרות את חופש הפעולה שממנו נהנה חיל האוויר במשך עשרות שנים. חיזבאללה ספג בסוריה אלפי הרוגים ופצועים, אבל צבר ניסיון קרבי עשיר. רמת הגולן נשארת שטח שבו נלחמים אנשי אל-קאעידה ודאעש, עם נוכחות זעומה של המשטר המרכזי, בחרמון הסורי.

השלכות המלחמה בסוריה דרמטיות במיוחד עבור טורקיה, שנחושה למנוע הקמתה של מדינה כורדית דה-פקטו לאורך הגבול בינה לבין מה שהיה פעם המדינה הסורית הגדולה.

גם ירדן תמשיך ללקק את פצעי המלחמה בסוריה עוד זמן רב, עם יותר ממיליון פליטים סורים בשטחה, כך שגם אחרי ההכרעה בחלב המצב רחוק מלהתייצב.

3. הנשיא סיסי, המלך עבדאללה ומנהיגי המעגל השלישי.

על רקע חוסר היציבות בגבול בין ישראל לסוריה, מטריד לדמיין מצב שבו צה"ל היה נאלץ להקצות כוחות רבים להגנת הגבולות הארוכים ביותר של ישראל - עם ירדן ומצרים.

לעובדה שבשתי המדינות הללו, שלהן הסכמי שלום עם ישראל, שולטים כיום משטרים יציבים למדי, יש תרומה מכרעת לביטחון הלאומי של ישראל. ירדן וגם מצרים מקיימות יחסים ביטחוניים הדוקים עם ישראל, האינטרסים הם משותפים.

בירדן הצליח המלך עבדאללה גם השנה לשמור על יציבות שלטונו, למרות יותר ממיליון הפליטים מסוריה, איומי דאעש ותסיסה פנימית שמתפרצת ברחבי הממלכה מדי פעם. בשורה התחתונה, הממלכה ההאשמית מהווה מבחינת ישראל חיץ חשוב, שמרחיק מגבולותינו את הכאוס השורר בעיראק ובדרום מזרח סוריה.

במצרים נאבק הנשיא סיסי גם באחים המוסלמים וגם בכוחות דאעש ואל-קאעידה בסיני. על אף אבידות רבות של כוחות הביטחון המצריים, השנה שהסתיימה חיזקה את אחיזת המשטר בגבול עם ישראל במדבר סיני.

השלטון המצרי מנהל מלחמת חורמה גם בחמאס בעזה, בעל הברית של האחים המוסלמים. לאחר שנים רבות הצליח השלטון המצרי להרוס את מרבית המנהרות המחברות בין החלק המצרי של רפיח לבין החלק שבשליטת חמאס ברצועת עזה. בכך מקשה מצרים על התעצמות חמאס, שאינו יכול להבריח נשק מלוב ומאיראן כבעבר. אפילו עם טורקיה, הנשלטת על ידי מפלגת אחים מוסלמים, חל ב-2016 פיוס בעל השלכות אזוריות חיוביות.

4. אבו מאזן.

עם כל החשיבות של המדינות הקרובות והרחוקות, הביטחון הישראלי מתחיל ביחסים עם השכנים הפלסטינים. בסוף 2016 דעך טרור הסכינים. בראייה ארוכת טווח, לוועידת תנועת הפתח, שנערכה בסוף נובמבר 2016, הייתה חשיבות גדולה, משום שהיא סימנה את תחילת המאבק הפנים-פלסטיני העז שיתלקח סביב ירושת ראש הרשות, אבו מאזן.

המנהיג בן ה-81 נבחר לחמש שנים נוספות, אבל הסיכוי שיישאר בכיסאו במשך כל התקופה נחשב לנמוך מאוד. מלחמת הירושה, שגיבוריה הם מוחמד דחלאן, השנוא על אבו מאזן ועל חמאס גם יחד, ומרוואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי, תהיה רבת השפעה על הביטחון הישראלי, אם גל טרור בצורה חדשה-ישנה לא יתלקח עוד קודם.

אגב, גם חמאס עומדת בפני בחירה של יורש לראש הזרוע המדינית, חאלד משעל, היושב בקטאר ועומד לסיים קדנציה. עד שיפנה את הבמה מוכיח אבו מאזן שהוא ממשיך להיות מנהיג אפקטיבי, שפיו וליבו שווים: הוא אינו מאמין בטרור כדרך להשגת המטרות הלאומיות הפלסטיניות (אך עושה כל שביכולתו כדי לסבך את ישראל בזירה המדינית הבינלאומית).

אולי יעניין אותך גם