"הידיד" של היום והלילה
צ'רלס אורד וינגייט נודע בתרומתו לישוב היהודי בגיבוש ההתמודדות הקרבית עם פרעות הערבים בארץ ישראל בתקופת המנדט. תזכורת על האיש ופועלו במדורו השבועי של ד"ר אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 23/11/2016
אנשי פלגות הלילה המיוחדות בבסיסן בעין חרוד, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
צ'רלס וינגייט נולד בהודו ב-1903 למשפחתו של איש צבא בריטי, נוצרי אדוק ששירת שם.
אביו קרא לו אורד על שם ארד בתנ"ך, בנו של בנימין בן יעקב. וינגייט הצעיר התגייס לצבא הבריטי ולחם בסודאן, באתיופיה ובהודו כקצין תותחנים וידע ערבית. הוא היה קצין מוכשר וכריזמטי, והתמחה בלוחמה זעירה. ב-1936 הוצב לשירות בארץ-ישראל וכאן נתפס לציונות. בשל כך כינו אותו בן-גוריון ואחרים "הידיד". הוא ספג השראה מופגנת מגיבורי התנ"ך ובראשם גדעון השופט. דוד הכהן, מראשי "סולל בונה" וממנהיגי הישוב אז פגש את וינגייט והזמינו לסיור בארץ. ליד עין חרוד אמר וינגייט בהתרגשות כי שאול המלך היה צריך לקבוע את מפקדתו בראש הגבעה שם ולא ליד המעיין וכך הכל היה אחרת. וינגייט קבע את מפקדתו בעין חרוד, מקום שלפי דעתו שאול היה צריך לקבוע.
בשנת 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, עודד וינגייט את "היציאה מהגדר" ו"כיבוש הלילה" ויזם את הקמתן של "פלגות הלילה" (פלגות - לא פלוגות - Special Night Squads- S.N.S) של ארגון ה"הגנה" – ארבע מחלקות ובהן כ-200 לוחמים, מהם כ-150 יהודים. הם לחמו במחבלים; שמרו על צינור הנפט של חברת IPC מכרכוכ, עיראק ועל גדר הביטחון "גדר הצפון" (שתכנן והקים הקצין הבריטי צ'רלס טגארט, שהוזמן לארץ ב-1937 לייעץ בהתמודדות של הבריטים עם "המרד הערבי" והקים גם את מצודות המטרה הבריטית ברחבי הארץ). בסיסי הפעולה של אלה היו בישובים יהודיים ולא במחנות צבא מטעמי הסוואה. משה שרת (שרתוק אז), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ליווה את וינגייט מקרוב ובידידות רבה בכל שלבי הקמת הפלגות וסייע לו לפתור בעיות. בחודשים בהם פעל וינגייט בראש פלגות הלילה נערכו כמה קרבות גדולים יחסית נגד הכנופיות הערביות ומספר רב של פעולות קטנות יותר וסיורים, כמעט כל לילה. קרב משמעותי היה בסביבת "כוכב הרוחות" (כוכב אלהווא) ב6-5 ביולי 1938. במהלך אחד הקרבות נפצע וינגייט מאש שירה מקלען בריטי. למרות פציעתו המשיך לחלק פקודות באנגלית ובעברית וסרב להתפנות לבית חולים. רק פקודה מברגידיר אווטס, מפקד חטיבה 16, שהוא היה כפוף לה, אלצה אותו להתאשפז בסרפנד (צריפין של היום). על התנהגותו באותו לילה קבל את "אות השרות המצויין" של הצבא הבריטי. בשהותו בבית החולים הכריזו הערבים פרס על ראשו בסך 1000 לירות ארץ-ישראליות. לפי דרישת ה"הגנה" הוצמד אליו לזמן-מה שומר ראש יהודי. אחדים מחניכיו הנמרצים בפלגות הלילה היו אברהם יפה, לימים אלוף בצה"ל, חיימקה לבקוב, אבינעם סלוצקי ונחמן בצר.
בארץ פעלו אז כמאה אלף חיילים בריטיים. וינגייט שימש מופת למצביאות אחרת. בשל תמיכתו הרבה ביישוב היהודי החזירו הבריטים את וינגייט לבריטניה במאי 1940. משם הוא נשלח למאמץ המלחמתי של הבריטים במזרח אסיה, וב-1944 נהרג בהתרסקות מטוס בהודו. משנתו של אורד וינגייט, דמותו ומנהיגותו היו לאבן פינה לרבים ממפקדי ה"הגנה" וגם בתפיסת הלחימה של צה"ל ניכרים אותותיו.
על שמו של וינגייט קרוי המכון לחינוך גופני ליד נתניה, כפר הנוער ימין אורד בחוף הכרמל, המעיין עין הידיד ויער וינגייט בגלבוע וגם לאחת מספינות המעפילים ניתן, לאחר מותו, השם "אורד וינגייט". רחובות רבים בארץ קרויים על שמו. פינה גדולה לזכרו מוקדשת ב"מוזאון ידידי הציונות" שנפתח השנה בירושלים.
תודה לרפ"ק שלומי שיטרית בסיור בנתיב הקרבות של וינגייט בעמק, למשה יגר בספרו "אורד וינגייט – קורותיו והציונות" ולתום שגב בספרו "ימי הכלניות".
צ'רלס וינגייט נולד בהודו ב-1903 למשפחתו של איש צבא בריטי, נוצרי אדוק ששירת שם.
אביו קרא לו אורד על שם ארד בתנ"ך, בנו של בנימין בן יעקב. וינגייט הצעיר התגייס לצבא הבריטי ולחם בסודאן, באתיופיה ובהודו כקצין תותחנים וידע ערבית. הוא היה קצין מוכשר וכריזמטי, והתמחה בלוחמה זעירה. ב-1936 הוצב לשירות בארץ-ישראל וכאן נתפס לציונות. בשל כך כינו אותו בן-גוריון ואחרים "הידיד". הוא ספג השראה מופגנת מגיבורי התנ"ך ובראשם גדעון השופט. דוד הכהן, מראשי "סולל בונה" וממנהיגי הישוב אז פגש את וינגייט והזמינו לסיור בארץ. ליד עין חרוד אמר וינגייט בהתרגשות כי שאול המלך היה צריך לקבוע את מפקדתו בראש הגבעה שם ולא ליד המעיין וכך הכל היה אחרת. וינגייט קבע את מפקדתו בעין חרוד, מקום שלפי דעתו שאול היה צריך לקבוע.
בשנת 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, עודד וינגייט את "היציאה מהגדר" ו"כיבוש הלילה" ויזם את הקמתן של "פלגות הלילה" (פלגות - לא פלוגות - Special Night Squads- S.N.S) של ארגון ה"הגנה" – ארבע מחלקות ובהן כ-200 לוחמים, מהם כ-150 יהודים. הם לחמו במחבלים; שמרו על צינור הנפט של חברת IPC מכרכוכ, עיראק ועל גדר הביטחון "גדר הצפון" (שתכנן והקים הקצין הבריטי צ'רלס טגארט, שהוזמן לארץ ב-1937 לייעץ בהתמודדות של הבריטים עם "המרד הערבי" והקים גם את מצודות המטרה הבריטית ברחבי הארץ). בסיסי הפעולה של אלה היו בישובים יהודיים ולא במחנות צבא מטעמי הסוואה. משה שרת (שרתוק אז), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ליווה את וינגייט מקרוב ובידידות רבה בכל שלבי הקמת הפלגות וסייע לו לפתור בעיות. בחודשים בהם פעל וינגייט בראש פלגות הלילה נערכו כמה קרבות גדולים יחסית נגד הכנופיות הערביות ומספר רב של פעולות קטנות יותר וסיורים, כמעט כל לילה. קרב משמעותי היה בסביבת "כוכב הרוחות" (כוכב אלהווא) ב6-5 ביולי 1938. במהלך אחד הקרבות נפצע וינגייט מאש שירה מקלען בריטי. למרות פציעתו המשיך לחלק פקודות באנגלית ובעברית וסרב להתפנות לבית חולים. רק פקודה מברגידיר אווטס, מפקד חטיבה 16, שהוא היה כפוף לה, אלצה אותו להתאשפז בסרפנד (צריפין של היום). על התנהגותו באותו לילה קבל את "אות השרות המצויין" של הצבא הבריטי. בשהותו בבית החולים הכריזו הערבים פרס על ראשו בסך 1000 לירות ארץ-ישראליות. לפי דרישת ה"הגנה" הוצמד אליו לזמן-מה שומר ראש יהודי. אחדים מחניכיו הנמרצים בפלגות הלילה היו אברהם יפה, לימים אלוף בצה"ל, חיימקה לבקוב, אבינעם סלוצקי ונחמן בצר.
בארץ פעלו אז כמאה אלף חיילים בריטיים. וינגייט שימש מופת למצביאות אחרת. בשל תמיכתו הרבה ביישוב היהודי החזירו הבריטים את וינגייט לבריטניה במאי 1940. משם הוא נשלח למאמץ המלחמתי של הבריטים במזרח אסיה, וב-1944 נהרג בהתרסקות מטוס בהודו. משנתו של אורד וינגייט, דמותו ומנהיגותו היו לאבן פינה לרבים ממפקדי ה"הגנה" וגם בתפיסת הלחימה של צה"ל ניכרים אותותיו.
על שמו של וינגייט קרוי המכון לחינוך גופני ליד נתניה, כפר הנוער ימין אורד בחוף הכרמל, המעיין עין הידיד ויער וינגייט בגלבוע וגם לאחת מספינות המעפילים ניתן, לאחר מותו, השם "אורד וינגייט". רחובות רבים בארץ קרויים על שמו. פינה גדולה לזכרו מוקדשת ב"מוזאון ידידי הציונות" שנפתח השנה בירושלים.
תודה לרפ"ק שלומי שיטרית בסיור בנתיב הקרבות של וינגייט בעמק, למשה יגר בספרו "אורד וינגייט – קורותיו והציונות" ולתום שגב בספרו "ימי הכלניות".
