"התת קרקע - חלק משדה הקרב"

בצה"ל עסקו בזמן האחרון בגילוי והשמדת שרידי מנהרה שנתגלתה ונוטרלה במהלך "צוק איתן". מפקד גדוד 605 של הנדסה קרבית בריאיון מיוחד לישראל דיפנס על לקחי הלחימה בקיץ האחרון

"התת קרקע - חלק משדה הקרב"

"החיל האפור” קוראים להם בצה”ל, על שום הכומתה הכסופה, ועל שום היותם מתוקשרים הרבה פחות מחיל האוויר, וסקסיים הרבה פחות, לכאורה, מהצנחנים או מגולני. אלא שמרגע שהוכרע שהתמרון היבשתי של צה”ל במבצע “צוק איתן” יעסוק בהשמדת מערך המנהרות של החמאס, הבינו במערכת הביטחון שה”מוהנדסים” (כפי שמכנים אותם החברים לנשק) יהיו במרכז העניינים. 

ראיתי את זה במו עיניי במבצע. אמנם הרבה מהלחימה עשו החי”ר והשריון, אבל בסופו של דבר, הרבה זמן מהשהייה בתוך הרצועה הם העבירו באבטחה, אבטחה של כוחות ההנדסה שבאמת עשו את העבודה הקשה, הסיזיפית והמסוכנת של השמדת המנהרות.

מפקד גדוד 605 של חיל ההנדסה הקרבית, סא”ל רועי נהרי, הוא “מוהנדס” בנשמה. הוא בן 35. גר במודיעין ובמקור מירושלים. נשוי לסיוון ואבא לשני בנים, והוא נשבע שהוא דווקא רצה להגיע להנדסה קרבית. “נלחמתי להגיע להנדסה”, הוא מספר בראיון לישראל דיפנס, “רצו לגייס אותי לצנחנים. ישבתי בלשכת גיוס בירושלים. רגשית רציתי להיות ‘מקגווייר’ כל החיים ולפוצץ דברים. רציתי להגיע לסיירת ‘יעל’ (היחידה המיוחדת של הנדסה - א.ה.), רציתי את המקצוע הזה. שמעתי על חיל ההנדסה המון. עניין אותי כל מה שקשור לפיצוצים ומוקשים. רציתי לא רק שיריון או חי”ר אלא משהו יותר מעניין”.

בשיחה בינינו משמיט סא”ל נהרי את הצל”ש שקיבל במלחמת לבנון השנייה. ב-14.8.2006 בהיותו מפקד פלוגה בגדוד “להב”, גדוד 603 של ההנדסה, פגע טיל נגד טנקים בתחנת טיפול בפצועי גולני שעליה פיקד. “נהרי, בין היתר חובש בהכשרתו האזרחית, טיפל בפצועים טיפול אישי ופיקד על חילוצם לנקודת ההסקה הקרובה”, נאמר בהסברים לצל”ש מפקד האוגדה שקיבל, “משימה נוספת שביצע היא הובלת קרב התקדמות ופתיחת ציר למרחב שקיף א נימל (אזור הסמוך לבינת ג’בייל א.ה.)...רס”ן רועי נהרי הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה מנהיגות ואומץ לב”.

איפה פוגש אותך האירוע שבמובנים רבים פתח את הקיץ הקשה של 2014, אירוע חטיפת שלושת נערי הישיבה בגוש עציון, ואיפה פוגש אותך פרוץ מבצע “צוק איתן”?

“במבצע ‘שובו אחים’ היינו בגבול צפון בגזרת אביבים. היינו בלוחמה רגלית. קו הגנה רגיל בקו כחול. החזקנו פה כוננויות להסלמה בדרום. מבין כל גדודי ההנדסה הסדירים הופעלנו אחרונים כי החזקנו משימה בצפון וחיכינו למילואים שיחליפו אותנו. ב-8 ביולי יום אחרי תחילת המבצע קיבלנו פקודה לנוע דרומה ותוך 24 שעות החליף אותנו גדוד הנדסה במילואים. 

“הגענו לשטחי כינוס בדרום והחזקנו כוננות למשימות קרקעיות ברצועה. התאמנו, ועדיין לא ידענו שהולכים לסיפור של המנהרות. התוכניות האופרטיביות היו קיימות ודיברו על מהלכים גדולים ולזה מתאמנים ולזה בונים ציוותי קרב”.

היו הרבה טענות אחרי המבצע שהכוחות היבשתיים לא היו מוכנים למשימת השמדת המנהרות. כמפקד גדוד בהנדסה הרגשת מוכן למשימה שהטילו עליך?

“אני ספציפית, ושאר המג"דים הסדירים של ההנדסה, בגלל אורך השרות שלנו והניסיון והתפקידים, כולנו הכרנו מנהרות. שירתתי שלוש שנים ביהל”ם (היחידה ההנדסית למשימות מיוחדות - א.ה.), הייתי שנתיים מפקד סיירת ‘יעל’ ושנה סגן מפקד יהל”ם. אני הגעתי עם ידע משם, ומגיע עם ידע כקצין הנדסה של אוגדת 91, עוצבת הגליל. כל קציני ההנדסה באוגדות חשופים למידע ולמדתי לא מעט מקצין הנדסה אוגדת עזה על המנהרות של החמאס בעזה”. 

במהלך המסלול שלך בהנדסה צברת גם ניסיון מבצעי בהרס מנהרות?

“במבצע ‘עופרת יצוקה’ הייתי סגן מפקד יחידת יהל”ם, הייתי בתוך מנהרה למחסום קרני שיצאה מפאתי סג’עייה. מנהרה של עד קילומטר. היא הייתה מנהרת תקיפה וחדירה כמעט היחידה שהתגלתה ב’עופרת יצוקה’. התגלה פתח שלה בארץ והיא יצאה בנחל עוז”.

במהלך המבצע וגם עכשיו למעשה התפתח שיח ציבורי על כך שלכאורה צה”ל הופתע מהמנהרות ולא היה ערוך אליהן. אני מניח שזו תזה שאתה מתקשה לקבל?

“זו תזה שהיא טובה לשיח ציבורי בלבד ללא בסיס מקצועי וזה חבל. התווך התת קרקעי הוא ידוע וברור ובהיסטוריה הצבאית העולמית זה קיים שנים  על גבי שנים. ידענו שהאויב שלנו בדרום עשה שימוש בתווך הזה וגם רצה לפתח אותו כל הזמן. ידענו שזה מאמץ מרכזי כמו היחידה הימית, הקומנדו הימי, כמו המזל"טים וכמו הרקטות ארוכות הטווח”.

איך התכוננתם להרס מערך 32 המנהרות של החמאס?

“יש תשתית ידע גדולה מאוד בצבא לאיום הזה אבל לא תכננו שזה יהיה האיום המרכזי שנילחם בו. בכל התוכניות הצבאיות היה איך להפסיק את הירי התלול מסלול וברגע שאחד האיומים המרכזיים הפך להיות גם התת קרקע אז ניתנה הפקודה על התת קרקע.

“אם היינו נכנסים לעומק כמו שדיברו התוכניות הראשונות והכל במסגרת מה שאפשר לדבר עליו, היינו עוקפים את המנהרות”.

חשבת שתיכנס קרקעית לעזה או שהתחושות היו שכמו במבצע הקודם ב’עמוד ענן’ תחכו על הגבול והמבצע יסתיים בתקיפות אוויריות ללא שלב קרקעי?

“אנחנו חייבים להתנהל כאילו נכנסים כי אחרת לא נוכל להתכונן כמו שצריך ולא נוכל להכין את החיילים גם במובן התודעתי. היה לי ברור שאני נכנס וככה אני מכין את החיילים. 

“ברוב הפעמים אתה מוצא את עצמך לא עם אותו כוח שאיתו התאמנת. החטיבה האורגנית שלנו היא 188 וצוותנו לחטיבה 7 במרחב פרוזדור נצרים, ואזור שבין נחל עוז לבארי. בונים שפה משותפת, מתאימים תוכניות לכוח שמצוות. כל השנה עובדים על הזיוודים אבל משלימים פערים אחרונים ונכנסים לדריכות מאוד גדולה”.

איך התמודדתם בגדוד עם סכנת המרגמות, הפצמרי”ם על שטחי הכינוס?

“בכל לחימה יש שטחי כינוס. בשטחי כינוס מתנהגים כמו שמתנהגים כמו במרחב לחימה. סידרנו את הכוחות שאפשר לרוץ לתוך הכלים לתוך הפומו”ת, (פורץ מכשולים הנדסי, נגמ”ש הנדסה - א.ה.), או בתוך או מתחת והייתה לנו מערכת התראה, גם כורזית וגם בתוך הכלים שנותנת לנו התראה כזו או אחרת. זה נותן לך חמש עשרה שניות שמאפשרות לך ללכת לתפוס הגנה מהפצמ”ר”. 

מתי ידעתם שאתם זונחים את התוכנית האופרטיבית הקודמת ומתחילים להתכונן להרס המנהרות?

“הייתה לנו יממה להיערך למשימה של המנהרות. זה קורה כשאנחנו נמצאים כבר שבועיים בניהול קרב למרות שלא עברנו את הגדר. יש דברים שמשתנים מדקה לדקה ובטח שמיום ליום. היכולת הכי חשובה שלנו ככוחות הנדסה זה לבוא ולהתאים פיתרון. כל דקה שניתנה לי תרמה להכנות. הייתי כבר יכול להיות בפנים תיאורטית ואז היו אומרים לי תוך כדי התקפה או התקדמות לעסוק במנהרות.

“מהרגע שהתקבלה ההחלטה לא ללכת לעומק אלא לטפל במנהרות התקיפה או החדירה מיד עשינו התאמות בציוותי הכוח וגם ביכולות המקצועיות במענה שנתנו”.

איך עברה עליך והעל הגדוד הכניסה לעזה?

“נכנסנו לעזה בלילה של מוצ”ש ב-19.7. הגדוד פיזר את חלק מהכוחות בין צוותי הקרב של השריון ושל החי”ר, ושל גדוד 450 של ביסל”ח. פיזרתי את כוחות ההנדסה ונשארתי כצוות קרב גדודי עצמאי. הרצון שלי היה שבכל נקודת מגע יהיו כוחות שלנו. פתחנו את הגדר, ופרצנו ציר מהיר לכוחות כדי לתפוס עמדות על הרכס, רכס ה-70, רכס הכורכר השולט על הגדר ושולט על כל הרצועה עד הים ועד הארץ, 70 מטר מעל הקרקע”.

יש תחושות שאתה זוכר מהכניסה לעזה המחודשת?

“אני אישית והנגדים של הגדוד והסמג”ד עם ניסיון בלחימה ב-15, 17 שנים אחרונות, אז דיברנו רבות עם החיילים בדגש עם מפקדי המחלקות כי הולכים למשהו שיש בו מקום לחשש, ללא וודאות. אנחנו גם מתאמנים על זה וגם מדברים על זה. זו נקודת מפנה מאד חשובה. ברגע שהממי”ם מבינים שחשש הוא לגיטימי אבל עוברים אותו, והדברים נמשכים נצבר ביטחון ויש תחושת הצלחה ותחושה שאתה בשליטה על הסיטואציה”. 

בדיעבד ידעת למה אתה הולך במבצע ‘צוק איתן’?

“נדרשנו לאתר שתי מנהרות התקפיות. היה לנו מידע טוב מאוד על נקודות מוצא ואיתורים כאלה ואחרים שיש להם קשר למנהרות. מאותו רגע אתה צריך להגיע לאותו איתור, לאותה נקודה, לשלול שיש שם מלכודים ומטענים, דבר שידענו שקיים. בכל הפלוגות שלי נתקלו במילוכדים ובמטענים. אתה מגן על עצמך במרחב העבודה. מקים מערך הגנה שיאפשר לכוחות ההנדסה לעבוד בצורה חוןפשית ולעבוד באדמה. הפיר הוא גג 80 ס”מ או מטר, ואתה צריך למצוא אותו בתוך דונם נגיד. האנשים שלנו יודעים להסתכל נהדר על הקרקע”.

במהלך השהייה בתוך עזה ראית אויב בעיניים, או שבכל המקומות שאליהם הגעתם אנשי החמאס ברחו ומקסימום הטרידו באש מנגד של צלפים ונ”ט?

“אנחנו לא קוראים לזה ברחו אלא נעלמו. ידענו וצפינו את זה. היו הצצות מה שנקרא על הכוחות. פתאום בתוך מרחב  ששלטת בו יכול לצאת לך מחבל עם אר פי ג’י, וירו על פלוגה שלי אר פי ג’י”. 

מה מניין הנפגעים של הגדוד שלך בסיום המבצע?

“בגדוד 605 לא היו נפגעים. היו שני פצועים קל מאד, האחד מאירוע בטיחות פשוט והשני מירי רסס של כוחותינו. הגדוד איבד צוער, סג”מ  בר רהב ז”ל מרמת ישי שהיה לוחם במחלקת הסיור הגדודית. בר נלחם לצאת לפיקוד לפני שנה. הוא יצא לקורס מכי”ם, והיה שם מצטיין. בר רהב נהרג מטיל נ”ט בפומ”ה בעת שהיה בגזרה הדרומית בפאתי חן יונס”.

כמי שלחם בעזה גם בכניסה הקרקעית הקודמת, במבצע “עופרת יצוקה”, יש לך פרספקטיבה מסויימת גם באשר להישגים האפשריים של “צוק איתן”?

“אני מקווה שהבאנו הישגים כאלה שיאפשרו גם שקט וגם הישגים מדיניים רצויים. אנחנו יודעים להתמודד עם המנהרות בשדה הקרב. זה חלק משדה הקרב העתידי בכל מקום שבו נחשוב עליו. צריך להפריד בין התווך התת קרקעי לבין מה שחוצה את הגבול. זו הטעייה בשיח התקשורתי. שאתה חוצה לצד השני זו דרך אחת ושאתה פועל משטחך. בשטחנו אתה לא חופר כל נקודה אפשרית”.

מה אתה יכול לומר על תורת הלחימה שלכם להרס מנהרות?

“אנחנו עושים הכל כדי לא להיכנס פנימה למנהרות. הסכנה עולה על התועלת. הם לא חופרים מנהרות עם תו תקן ישראלי בדיוק. הביטונים שהם שמים לא מתקרב לשליש החוזק בתקנים הישראלים. חיל הנדסה קרבית איבד קצינים וחיילים במנהרות שקרסו בתקופות קודמות ברצועת עזה. כל עוד אין בזה תועלת מבצעית מאד גדולה לא נכנסים פנימה. אנחנו יודעים לפוצץ את המנהרות מבחוץ עם חומרי נפץ ומקדחים, דרילרים. ואתה יכול לבחור את האפקט הרצוי על פי מה שאתה רוצה”.

מה אפשר לומר לתושבים בצפון שאומרים שכמו התושבים בעוטף עזה הם שומעים קולות חפירה בלילה בשנים האחרונות?

“אני חושב שהשיח על מנהרות חדירה בדגש על הצפון הוא במידה מסויימת גובל בחוסר אחריות. האיומים על מדינת ישראל בכל הגבולות קיימים תמיד בכל הגבולות. אנחנו כאנשי מקצוע עושים הכל ואם היה איום היו עושים משהו. השיח היום מעורר רתיעה והיסטריה בגבול שהוא שקט מאז 2006. וצריך להישמר ככה כי החיים בצפון יקרים מאוד”. 

אולי יעניין אותך גם