סיפורה של 669 - ביקורת ספר

הספר 669 של איתי אילנאי הוא סיפורה של יחידת החילוץ והפינוי של חיל האוויר שהוקמה בתחילת שנות השבעים והתפתחה מיחידת חילוץ רפואית ליחידה שהאנשים המאיישים אותה הם לוחמים. הספר מביא את ההיסטוריה של היחידה שהחלה כיחידת פינוי רפואי אווירי ובמשך השנים שינתה מעט את פניה ליחידת חילוץ שמאויישת ע"י לוחמים

סיפורה של 669 - ביקורת ספר

כריכה: זמורה ביתן

בספר מתואר המאבק ארוך השנים על אופייה של היחידה, האם חילוץ אווירי, האם התמקדות בחילוץ טייסים שנטשו את מטוסם מעל שטח אויב או בים, האם יחידת חילוץ לאזרחים שאיבדו את דרכם במדבר יהודה (דבר המאפיין את עיקר החילוצים של היחידה). כמו בכל גוף ראשוני המוקם כמעט יש מאיין, רוח המפקד היא המכתיבה את אופי היחידה, המפקדים מתחלפים ואתם גם נטיית ליבם ורק אחרי עשרים ושלושים שנה מתגבשת יחידה עם מסורת עם יעדים ועם דרך ברורה.

הספר מדגיש שוב ושוב את היות 669 יחידה מיוחדת עד כי נדמה שגם המחבר עצמו לא בטוח בכך. האם 669 מיוחדת יותר מאחותה שלדג, האם היא יותר מיוחדת משייטת 13 או מיחידת מגלן ? להערכתי לא בעיקר כי גם אחרי ארבעים שנה של קיומה תפקידי הלוחמה שבהם השתתפה הם בודדים ביותר ולא ניתן להכשיר לוחמים במשך עשרות שנים למבצעים שלא קורים. נכון וחשוב שלצה"ל וגם למדינת ישראל תהיה יחידת חילוץ משובחת, עם ידע מקצועי לחילוץ בכל תנאי, בים, במדבר, בוואדיות עמוקים אבל לשם כך לא בטוח שיש להכשיר מחלצים עם ידע לחימתי ברמה הגבוהה ביותר.

נכון שכדי לגייס את החברה הטובים ביותר יש לייצר הילה ליחידה בין היתר באמצעות מספרה המתחרז בקלות עם 269 מספרה של סיירת מטכ"ל אבל נדרש הרבה יותר מהילה, מסמל חזה ואפילו מערבי יחידה. נדרשת פעילות ופעילותה של 669 היא בעיקרה חילוץ. כבר נכתב כי "כל המציל נפש אחד מישראל כאילו הציל עולם מלא" ולכן משימת החילוץ שלקחה על עצמה היחידה היא בהחלט מספקת, אין צורך בכל תנאי לייצר מיוחדות קרבית שאינה תואמת את העשייה. במלחמת יום הכיפורים מצאו עצמם חיילים לא קרביים בעליל באמצע לחימה וחלקם אפילו הצטיינו בה ואף קיבלו צל"ש, איש לא חשב שחלק ניכר מהכשרתו של משגיח כשרות, טכנאי טנקים או רופא צריך לכלול פרקי לחימה מתקדמים (ללא השוואה).

הספר כתוב היטב, מושך לקריאה רציפה ומביא מידע רב שלא נחשף עד היום. טוב שאילנאי לקח על עצמו לספר את סיפורה של 669 ובכך לתת לנו פיסת היסטוריה ומורשת חשובים וגם לתת מענה לאביו שהיה אחד ממפקדיה הראשונים של היחידה. מומלץ.

669, איתי אילנאי, כנרת זמורה ביתן, 2014, 382 עמודים

אולי יעניין אותך גם