סוף עידן המלחמות "המסורתיות"-האמנם?

תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שעבור הכוחות בשטח - מלחמה היא מלחמה, וכל הביטויים החדשים שמכריזים כי "תם עידן המלחמות הקלאסיות" - אינם מדויקים

סוף עידן המלחמות "המסורתיות"-האמנם?

צילום: דו"צ

אחד השיעורים המשמעותיים שעברנו, חניכי המכללה לביטחון לאומי מחזור כ"ד, היה מפיו של תא"ל (מיל') דוביק תמרי, בעצמו קצין עתיר זכויות, שהתעקש איתנו על חשיבותה של ההמשגה, אותו משחק ילדים "טלפון שבור" שמבטא כל כך יפה את כוחה של מילה לא מובנת לקבל פרשנויות רבות ושעשויות להצחיק.

הבעיה עם המקצוע הצבאי, שמילה לא מובנית, כמו גם שימוש במושגים לא נכונים, יכולים חלילה לגרום לנפגעים בנפש. ולכן מצאתי עצמי נדרש לנסות ולתקן את שטף המלל הקובע שתם עידן המלחמות הישנות ושמעתה ואילך יש מלחמות"אחרות".

מטרת מאמר זה, אם כך, הוא להוות משקל נגד למאמרו של אל"מ (מיל') עתי שלח בגיליון מספר 24 של ישראל דיפנס.

ראשית, אני מבקש לומר שבעולם דינמי דברים משתנים כתוצאה מכניסתן של טכנולוגיות חדשות שמאפשרות לעשות דברים יותר מהר ויותר מדויק. גם "מהפכת המידע" תורמת ליכולת לעצב את שדה הקרב באופן קצת שונה. לצד השינוי הטכנולוגי יש גם יריב שלומד שמנתח את התורפות שלנו ומנסה לחזק את אותם מרכיבים שיקנו לו יתרון. 

כול אלו מקבלים משמעות עמוקה כאשר אנו עוסקים במימד האסטרטגי ואפילו במימד האופרטיבי. על המעצבים האסטרטגים ועל מנהלי האופרצייה המבצעית חלה החובה להבין לעומק תופעות אלו ולפתח אל מולן את שנדרש הן במימד אמצעי הלחימה ובניין הכוח.

הטענה המרכזית שלי כנגד אותו קו הטוען שתמו המלחמות הרגילות היא שעד רמת מפקד החטיבה, שהוא וכוחותיו הם המלחמה (הם אלו שיורים, מתקדמים, מפנים פצועים וכדומה) - עבורם "המלחמה" היא אותה מלחמה פחות או יותר והשינויים שכן מתרחשים הם שינויים במימד הטקטי שמושפע ומשפיע על טכניקות קרביות ועל אופן הפעלת הכוח.  אינני טוען שכול מלחמה או מבצע מתמשך הם העתק אחד של השני. אני טוען שההבדל בינהם קטן בהרבה ממה שסבורים.

אני שייך לאלו שמאמינים שלמילה הכתובה יש ערך רב, ושלמושגים לרבות האופן שבו אתה מפרש אותם יש כוח עצום ולכן חובה עלינו לברר עד תום, לגבי כול מדרגי הפעולה, מה משמעות המסר "נגמרו המלחמות הישנות".

לצורך הדגשה, עבור הטנק הבודד, ההתקדמות הטכנולוגית יכולה לאפשר לו לפעול כך שהפגז שהוא ירה יהיה מדויק יותר, קטלני יותר, על בסיס מודיעין טוב יותר והוא אף יכול (בזכות הטכנולוגיה) לפעול באופן יותר ממוגן. אבל, בסוף הוא מבצע את אותן פעולות לחימה של תנועה ואש בשטחים בנויים כמעט כפי שביצעו יחידות השיריון השונות במלחמת לבנון הראשונה (1982) לפני יותר מדור.

כך גם לוחמי החי"ר. נכון שהיום קיים המימד התת קרקע שנדרשות אל מולו טכניקות קרביות חדשות ואולי אף אמצעי לחימה אחרים, אבל עבור לוחם החי"ר אין שינוי גדול באופן שבו הוא טיפס במעלה "גולני" במלחמת יום הכיפורים (1973) לביו מה שעשו לוחמי אותה חטיבה ב"צוק איתן" בכול מה שקשור ללוחמת הפרט והחוליה. בסוף עבור הלוחמים בשטח מלחמה היא מלחמה, ומילים גבוהות אינן הופכות את הלחימה למשהו אחר.

נכון לו, לדרג האסטרטגי והאופרטיבי, להשקיע זמן ומשאבים נוספים להבין את השתנות טבע המערכה והמרכיבים החדשים והאחרים שמתווספים אליה. אבל הדרג האופרטיבי והטקטי בשטח צריך להמשיך ולעסוק בהתאמת טכניקות קרביות שמתאימות לאיומים החדשים אבל מתוך הבנה שלחימה איננה מתבצעת בהתכתבות.

נכון יהיה לקחת את אותם מרכיבים חדשים בשדה הקרב ולנתח את השפעתם על כלל השרשרת שהזכרתי. כלומר לשאול מה המשמעות המבצעית של עולם הסייבר? כיצד זה משפיע על כול דרג ובהתאמה ולעסוק בעידכון תפיסות מבצעיות וטכניקות קרביות, כמו גם ברעיונות מבצעיים חדשים. למיטב הבנתי אלו שלחמו ב"מלחמת לבנון השניה" או "עופרת יצוקה" או "צוק איתן" יתקשו למצוא הבדלים משמעותיים ברמה הטקטית. עבור הלוחמים זה היה "עוד מאותו סוג". ועבור מי שהתנסה בלחימה בפעם הראשונה ממילא אין מימד להשוואה.

אולי יעניין אותך גם