ממבצע "עופרת יצוקה" למבצע "צוק איתן" – מה התכלית המדינית?

תא"ל (מיל') אפרים סגולי, ראש המכון לחקר עימות א-סימטרי במכון פישר, על הלקחים שנלמדו מהלחימה ברצועת עזה. דעה

"המלחמה אינה אלא המשך מדיניות באמצעים אחרים". כך למדנו מהתיאורטיקן קרל פון קלאוזביץ', מאבות תורת הלחימה המודרנית. במילים אחרות תכלית המערכה המדינית היא להגיע להסדרה עם ישות יריבה כאשר המאמץ הצבאי משרת מטרה זו.

אל המאמץ הצבאי מתלווים מאמצים נוספים כגון המאמץ הדיפלומטי, התקשורתי, המשפטי, הכלכלי ולעיתים גם ההומינטרי. ניתן לדמות את המערכה הכוללת למרוץ שליחים, בו כל הרצים / מאמצים נעים ביחד. בכל שלב יש מאמץ אחד מוביל וכל האחרים תומכים בו ומוכנים לקחת הובלה כאשר המאמץ המוביל ממצה את עצמו. על מנת שמרוץ מעין זה יגיע ליעדו יש צורך בקברניט נחוש שמנחה, מתאם ומסנכרן בין המאמצים.

יש הסוברים שבמלחמות סימטריות בין ישויות מדינתיות קל יותר להגיע להכרעה צבאית ולכן ההבחנה בין המאמצים ברורה יותר. זאת לעומת העימותים מול ישויות בלתי סדירות, המכונים גם עימותים אסימטריים או "מלחמות קטנות", שם קשה יותר להגיע להכרעה צבאית ברורה.

אנו מנהלים מול ארגון החמאס השולט בעזה מערכה מתמשכת, מכיוון שאין ביכולתנו לנהל עימות אחד שיביא להסדרה הסופית. האפשרות להגיע להסדרה עם ארגון שחרט על דגלו מטרה להשמיד את מדינת ישראל נראית בלתי אפשרית. יש המסיקים מכך, שכל מה שנותר לנו לעשות הוא להכות בארגון זה בכל פעם שהוא גורם למציאות בלתי נסבלת, בצורה כזאת שתביא להגדלת המרווחים בין העימותים. טעות בידם. לכל עימות חייבת להיות תכלית מדינית הנובעת מהבנת האינטרסים של השחקנים הנוספים והזיקות שביניהם ומנסה לחתור להסדרה אזורית.

בהתייחס למאמץ הצבאי ולמרכזיותו של הכוח האווירי בו, יש לציין את היכולת הייחודית של חיל האוויר "לכווץ את הזמן" ולהכות ביריב באופן סימולטני ובעוצמה רבה. לפעולה מעין זו, במיוחד כשהיא מתרחשת בתחילת מערכה ובהפתעה, כפי שהיה במבצע "עופרת יצוקה", יש פוטנציאל השגת הלם מערכתי אותו יש לנצל למהלך עוקב. יום עיון שנערך במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל בספטמבר 2012 עסק במבצע זה. הסתבר שהדרג המדיני לא הצליח להגדיר תכלית מדינית אחת והמבצע התנהל כאשר הצבא נדרש לתמרן בין שלוש תכליות שונות; האחת זו של ראש הממשלה, השניה של שר הבטחון והשלישית של שרת החוץ. האפקט שנוצר על ידי מהלך הפתיחה של חיל האוויר נגוז.

מבצע "צוק איתן" התנהל בדרך שונה כאשר ישראל וחמאס נגררו לעימות קשה וארוך. התסכול מאי היכולת לעצור את רצף השיגורים כלפי ישראל התעמעם מידי פעם בשל התחושה שנוצרו תנאים להסדרה מדינית כלשהי. נראה היה שמאמץ דיפלומטי יצליח הפעם למנף את תוצאות המאמץ הצבאי ויביא לשיתוף פעולה בין מספר מדינות ערביות מתונות. המערכה הארוכה הסתיימה, המאמץ הדיפלומטי כלא היה וכל מה שנותר הוא להתווכח האם השגנו "תיקו אסטרטגי" או נצחון מכריע, ויכוח שלא שינה את אווירת החמיצות שנוצרה לאחר המבצע.

הכנס הקרוב של מכון פישר ייפתח בהרצאה, שתעסוק בנושא מאמר זה – הזיקה שבין המאמץ הצבאי לדיפלומטי לטובת המערכה המדינית הכוללת. בהמשך נדון גם בשאלה מדוע מדינות מתקשות להגיע להכרעה ברורה בעימותים מעין אלה וברעיונות כיצד ניתן להיות יותר אפקטיביים. הדגש בכנס יינתן לנושא הכוח האווירי שהשימוש בו עומד במחלוקת כפי שגם יוצג ויידון. יש הסבורים ששימוש בכוח אווירי גורם לנזק תדמיתי רב ולא מצליח לספק את הסחורה. לעומת זאת קיימת הגישה הרווחת לפיה יש עדיפות ברורה לפעולה מנגד ולמעורבות מזערית של כוחות יבשה. 

אולי יעניין אותך גם