מחדל המנהרות: כישלון ידוע מראש

עוד ב-2008 התרעתי שצה"ל לא עושה די הצורך כדי להתמודד עם האיום הגדול של המערך התת-קרקעי של חמאס. הטכנולוגיה לא בהכרח תספק פתרון לבעיה, וגם עריפת ראשים לא תתרום דבר

מחדל המנהרות: כישלון ידוע מראש

צילום: דובר צה"ל

אחת המחלות הכרוניות החמורות של צה"ל היא זיכרון ארגוני קצר במיוחד. בעיקר בחילות הצבא ה"ירוק" מתחלפים המפקדים במהירות מסחררת, והידע שנצבר מתפוגג פעמים רבות - או שהוא נלמד מחדש, ודם נוסף נשפך תמורתו. התוצאות של הכשל המובנה הזה נחשפות בכל מערכה מחדש. באופן טבעי, בימים של שגרה רבים מהליקויים נותרים סמויים מן העין.

פרשת מחדל המנהרות ברצועת עזה, שהתעוררה במלוא עוזה ב'צוק איתן', היא דוגמה מובהקת להשלכותיה של אותה מחלה חשוכת מרפא, והיא המשך למחדלים אחרים בעבר. על רקע המחדל הזה נמצאים בימים אלה בכירים בדרג הצבאי והמדיני בחרדה גדולה מפני דו"ח מבקר המדינה, שחוקר את המידע על איום המנהרות ואת המענה שניתן לו. הדו"ח צפוי להתפרסם בקרוב, ועשרות עורכי דין עסוקים בימים אלה בדו-שיח עם אנשי משרד מבקר המדינה, וזאת בניסיון למזער את הפגיעה בשמם הטוב של "מרשיהם".

בנוסף, בגלי צה"ל נחשפו השבוע לראשונה ממצאים של ועדת החקירה הצה"לית בראשות תא"ל יוסי בכר, שבדקה כבר אחרי 'צוק איתן' את הסוגיה. הפלא ופלא, אותה ועדה גילתה שצה"ל לא נערך כראוי לאיום המנהרות.

חבל על הזמן ועל המאמץ האדיר. להלן ממצאים פשוטים ואלטרנטיביים שמופיעים בדו"ח על המחדל, שכתבתי אותו עוד לפני המבצע. הדברים הבאים עלו לאוויר באתר NRG ב-25 באוקטובר 2008 תחת הכותרת 'ההפתעות שיחכו לצה"ל מתחת לקרקע בעזה'.

כך נכתב אז: "יש בנייה בעזה. לא רואים אותה, אבל היא בתנופה. אנחנו יודעים את זה רק מהביקוש העצום למלט, כי בשטח אי אפשר לראות לאן כל המלט הזה הולך. ברחבי הרצועה אין כמעט אתרים של בנייה לגובה, ואפילו מספר המבנים הנמוכים שנמצאים בתהליכי בנייה הוא מועט. לפער הזה יש רק מסקנה אחת: מי שלא בונה לגובה, בונה לעומק. רוב עבודת הבנייה מתבצעת בימים אלה באופן סמוי מן העין, מתחת לאדמה.

"מה יש להם לבנות שם? תשאלו את לוחמי חיזבאללה שהמציאו את "שמורות הטבע" בלבנון, אותן עמדות תת-קרקעיות נסתרות ובלתי חדירות ששינו את חוקי המשחק בקיץ 2006. זה מה שקורה עכשיו ברחבי הרצועה - מערכים תת-קרקעיים אדירים, בונקרים, מרתפים ובעיקר רשת אינסופית של מנהרות ותעלות לחימה.

"אם הסכם הרגיעה יקרוס וצה"ל יפלוש לעומק הרצועה, המנהרות האלה יאוישו באלפי לוחמים שינסו להסב לכוחות הפולשים אבדות כבדות".

בהמשך ציינתי ש"גורמים צבאיים מעריכים כי חמאס בונה מנהרות לשני צרכים עיקריים - להגנה ולהתקפה. המנהרות נבנות מתחת למרכזי ערים, כמו רפיח או עזה עצמה, שאנשי חמאס מעריכים כי יכולה להתבצע בהן לחימה נרחבת כשצה"ל יפלוש לרצועה.

"המנהרות בתוך העיר נועדו לאפשר לאנשי חמאס לנוע מרחוב לרחוב מתחת לאדמה, כדי להפתיע את כוחות צה"ל בכל פעם ממקום אחר. תעלות הלחימה מתחברות גם למוצבי שליטה ופיקוד תת-קרקעיים, וכן לבונקרים של תחמושת.

"במקביל נבנות מחוץ למרכזי הערים מנהרות המתחברות ל'בורות ייקוש' - חללים עצומים באדמה, מתחת לצירי הכניסה המרכזיים לרצועה, שחמאס עלול למלא אותם בחומרי נפץ כדי לפוצץ אותם בבוא היום מתחת לשיירות כלי רכב של צה"ל.

"הבנייה התת-קרקעית כוללת, לפי ההערכות, גם מאות עמדות למטולי קסאם ולקטיושות, שיהיו חסינות מפני הפצצות ישראליות מהאוויר. כמה עמדות כאלה כבר נחשפו בפעולה מוגבלת של צה"ל בצפון רצועת עזה לפני כעשרה חודשים. העיקרון החשוב במיזם הזה הוא שכל הבנייה התת-קרקעית נעשית במקביל להסבת מבנים לצורכי לחימה גם מעל הקרקע, כדי שיהיה תיאום.

"במוקדם או במאוחר, מלמדת ההיסטוריה, טבעה של מלחמה שתעבור לתחום שמתחת לפני הקרקע, בעיקר כשמדובר בעימותים בין צבאות גדולים לקבוצות גרילה".

עוד כתבתי שם כי "חמאס כנראה בונה על כך שלוחמיו יסבו אבדות רבות לצה"ל בזכות הלחימה מתוך המנהרות, ושלנוכח אבדות כבדות יופעל על הדרג המדיני לחץ להסיג את הכוחות, שכן הלחימה תיראה חסרת תוחלת.

ברמה הטקטית, ספק אם לצה"ל יהיה פתרון יעיל להתמודדות מול רשת המנהרות שבונה חמאס (...) כשתוכניות חמאס נראות ברורות כל כך, נשאלת השאלה: מה עושה צה"ל? לא מספיק, מתברר".

סיימתי אז את דבריי כך: "נוכח העובדה שברצועת עזה הולכת ומוקמת 'עיר תחתית', ניתן היה לצפות למאמץ אדיר של טובי המוחות במערכת הביטחון. זה לא המצב.

"'לפעמים נדמה שבעיית המנהרות לא מטרידה איש, כאילו מדובר בבעיה של מדינה אחרת', אומר בתסכול גורם ביטחוני בכיר, 'אם נשלם מחיר כבד בגלל שאנחנו לא משקיעים את כל המאמצים האפשריים, יגידו שהיה פה מחדל. נכון לעכשיו, זה נראה כמו מחדל חמור, שאפשר להצביע עליו מראש'".

הדו"ח האלטרנטיבי

המסקנה הברורה מהפרסום ב-2008 היא שכל הפרטים על מערך המנהרות ועל מטרותיו היו ידועים היטב. הם רק הלכו והצטברו מאז, כולל מיקומן המדויק של חלק מהמנהרות, שהגיע לידי מערכת הביטחון בשלל אמצעי מודיעין.

מה קרה עם המידע הזה בצה"ל אחרי 2008? לא הרבה. המפקדים המעטים שהוטרדו באמת מהסכנה הזאת התחלפו בתפקידיהם. חלקם השתחררו לאזרחות בגיל צעיר למדי. המפקדים החדשים היו עסוקים, לפי מיטב התרבות הצה"לית, באיומים מקומיים מיידיים יותר, ולא במה שנתפס כאיום רחוק, שיהיה בעיה של "משמרת" אחרת.

בבוקר שבו יצא מבצע 'צוק איתן' לדרך הפעיל הרמטכ"ל תוכנית מבצעית שלא היה קשר בינה ובין לחימה במנהרות. כל הסוגיה הזאת לא נכללה בתוכנית. בחטיבת המבצעים דיברו על הפעלת כוחות נוספים שיישלחו לזירת הלחימה במקרה של חדירה - לא יותר מזה.

כבר כמה שנים היה ידוע גודל האיום, אך בצבא לא הייתה הפנימו והבינו אותו והזיכרון נשחק. ולכן ההתייחסות למנהרות בבוקר הראשון של הלחימה הייתה שולית בלבד, אם הייתה קיימת כלל - וכל זה עוד מבלי להתייחס לוויכוח בין שב"כ לצה"ל לגבי התראה על מנהרות, האם הייתה או לא. מעבר לכך אין שום דמיון בין אופן ניהול הלחימה בפועל ובין תוכנית הקרב.

רק בפיקוד דרום הייתה קיימת תוכנית ללחימה במנהרות, 'הגנה קדמית' שמה, והיא התרכזה בעומק של כמה קילומטרים בתוך עזה. אלוף פיקוד הדרום דאז, סמי תורג'מן, הציג אותה לקבינט בפעם הראשונה רק חמישה ימים לאחר פרוץ המערכה.

המודיעין ידע כמעט הכול, אבל נכשל בהעברת התמונה הכוללת של האיום הזה לדרג הבכיר בצבא ובממשלה. כשמבצע 'צוק איתן' יצא לדרך, אגף המודיעין היה עסוק בראש ובראשונה בהורדת אלפי פרטי מידע מודיעיניים לדרגי השטח - לקח של מלחמת לבנון השנייה, שהוא ראוי בפני עצמו. המנהרות לא הוגדרו איום בסדר עדיפות גבוה.

קו ההגנה של המודיעין בפני מבקר המדינה הוא שנושא המנהרות היה נתון באחריות מודיעינית בלעדית של מודיעין פיקוד הדרום, שכן המטה הכללי מטפל באיומים ברמה האסטרטגית. פיקוד הדרום סירב, לכאורה, להעביר סמכויות לידי המודיעין במטכ"ל, והסכים להעביר לאמ"ן רק את האיתור והמעקב אחרי הטילים ארוכי הטווח שנחשבים איום אסטרטגי. אפילו הטיפול המודיעיני ברקטות קצרות טווח נשאר באחריות המודיעין בפיקוד הדרום.

במישור המבצעי צה"ל כמעט לא ביצע בין 2008 ל-2014 הכנות כלשהן כדי להתמודד עם איום המנהרות. הלחימה במנהרות ב'צוק איתן' הייתה אלתור אחד גדול. קשה להאמין, אבל לכוחות הצבא לא היו תרגולות כיצד להילחם בתוך מנהרות. מאז, אגב, לא מפסיקים לפתח תרגולות כאלה ולהתכונן לכך במתקן אימוני מנהרות מיוחד.

עד 'צוק איתן' היה עיקר המאמץ נגד המנהרות טכנולוגי. למרות מאמץ גדול, עשרות מיזמים נגד למיגור המערך התת-קרקעי נחלו כישלון חרוץ. בשנת 2011 הכריז המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת) על מיזם חירום. בשנת 2012 פורסם מכרז בהמשך לאותו מיזם. הטכנולוגיה של המיזם הזוכה הייתה מבוססת גם על רעיון שהגה שנים קודם לכן הנשיא המנוח שמעון פרס. המיזם נכשל בשטח. גם אחרי 'צוק איתן', כשהמאמץ הטכנולוגי הוגבר עד לקצה האפשרי, הטכנולוגיה אינה מספקת פתרונות קסם.

היסטריה עכשיו

על רקע החשש מדו"ח מבקר המדינה, אפשר לראות את ההחלטה להתחיל לבנות גדר בטון תת-קרקעית בין ישראל לעזה, שהתקבלה באחרונה ללא דיון מעמיק ואפילו ללא מכרז, כהתנהלות כמעט היסטרית. גם אם הניסוי בשטח מצומצם שיצא לדרך עוד יצליח, המיזם כולו מסתמן כרעיון לא הגיוני: עלות בנייתה של גדר כזאת באורך של שישים קילומטרים יכולה להיות מאות מיליארדי שקלים. משך ההקמה ייארך שנים ארוכות, ואחרי הכול ניתן יהיה לחצות את הגדר באמצעות ציוד מכני הנדסי. בינתיים המיזם העצום רץ, ועיקר תשומת הלב נתונה לדו"ח הקרוב של המבקר.

ניסיון העבר מלמד שדו"ח מבקר המדינה יצביע על דמויות שאחראיות יותר מכול למחדל. אם לא המבקר, אזי התקשורת תחפש לערוף "ראשים". שמותיהם של הרמטכ"ל לשעבר רא"ל בני גנץ, כיום אזרח, ושל ראש אגף המודיעין לשעבר אלוף אביב כוכבי, כיום אלוף פיקוד הצפון, כבר עלו בהקשר הזה בתקשורת – כמו מאמר של עמוס הראל ב'הארץ' השבוע. כמובן, במלוא עוזה תתעורר גם השאלה מה ידע או לא ידע הקבינט הביטחוני, ויתנהל על כך ויכוח פוליטי עז.

התמקדות באשמה אישית תהיה, כמובן, טעות - בדיוק כמו הטעות של ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים. בעניין הזה פורסם החודש מחקר מאלף של פרופ' אלכס מינץ מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. גם בעיית תפקודו של הקבינט והממשק הלקוי שלו מול הדרג הצבאי עמוקה הרבה יותר מהשאלה שתעלה שוב בהקשר זה: "מה השרים ידעו לגבי איום המנהרות?"

הכשל הוא מערכתי, ומחלת הזיכרון הארגוני הקצר של צה"ל תמשיך לגבות מחירים גם במערכות הבאות. אם קשה להוכיח את זה בדיעבד, הרי שזה ברור לחלוטין מהדברים שנכתבו מראש.

אולי יעניין אותך גם

By Spc. Micah E. Clare, U.S. Army - This image was released by the United States Army with the ID 070930-A-2013C-254 (next). Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4556991

דיווח: רק"מי M1117 ראשונים הגיעו לאוקראינה מארה"ב

רק"מים אלו הינם חלק מחבילת הסיוע הצבאי האמריקאית בשווי של 400 מיליון דולרים שהוכרז עליה בחודש נובמבר 2022