מגפיים אחרים על הקרקע

הכוחות הנכונים למערכות הדור הזה הם כוחות C6ISR. כוחות אשר יסתמכו על שילוב נכון בין הטכנולוגיה לבין קומנדו, כוחות מיוחדים ושירותים חשאיים. קודם שיוטלו כוחות יבשה למערכה מול המדינה האסלאמית יהוו כוחות C6ISR מדרגת הביניים בהפעלת הכוח. מאמר מיוחד

מגפיים אחרים על הקרקע

הטלת כוחות יבשתיים למערכה היא דילמה קשה למקבלי החלטות. טראומות עבר, חשש מביקורת ציבורית, דילמות מוסריות-ערכיות וחשש מהתפתחויות לא צפויות יוצרים רתיעה וגורמים להעדפת מהלכים אחרים, נראה כי בעת הזו יהיה התמרון הקרקעי אחרון בסדר העדיפויות להפעלת כוח. 

הניסיון המר מלמד על התפתחות החוזרת על עצמה במהלכים קרקעיים. הן מן הבחינה המבצעית והן מן הבחינה התודעתית. מושגים כמו "הבוץ הלבנוני", "ויאטנמיזציה", "הקזת דם" ואחרים מתארים את חוויית הכישלון בשלב בו נבלמת תנופת התמרון, קרבות ההתקדמות וההתקפה הופכים לקרבות הגנה, נסיגה והשהייה ושלבי החזקת השטח והשהייה בו הופכים את הצייד לניצוד, התוקף למתגונן ואת הגורם המאיים לצבר של מטרות. גם הנרטיב משתנה בהתאם, הגישה ההרואית- תומכת מתחלפת בגישה ביקורתית והסבלנות הולכת ונעלמת. הרצון "להלום ולצאת" אינו אפשרי בדרך כלל, הישג מדיני הוא תוצאת המהלך הצבאי, הוא מחייב החזקת השטח עד להסדרת המצב,  ולשהייה מחיר דמים ותודעת כישלון. 

קרב ההתקפה האמריקאי במבצע "חירות לעיראק" ( OIF) הסתיים בהפלת הפסלים בבגדד, בתמונת ניצחון ובחוויית הצלחה. מיד אח"כ הגיע שלב השהייה ההגנתי, יתרונות היריב המקומי הופיעו ומול טרור וגרילה מתקשה הצבא ה"תקני" להתמודד. 

שהיית האמריקאים בווייטנאם נתפסת כתקופת כישלון מדמם, "מבצע שלום הגליל" (1982) החל כמהלך לגיטימי-הרואי, הפך ל"מלחמת לבנון" - 18 שנות לחימה נגד גרילה ברצועת הביטחון ובתודעה הלאומית התקבע כ"התבוססות בבוץ הלבנוני". ההישג הנוצר בשלב ההתקפה נשחק בתקופת השליטה בשטח, מצברי הלגיטימציה מבית ומחוץ מתרוקנים לנוכח המחיר ואם המהלך המדיני אינו עוקב ומידי ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה. 

דילמת הפעלת הכוח עולה שוב בימים אלה: ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) מזוהה כאיום גלובאלי, לא עוד בעיה מקומית או אזורית. כוחות העולם החופשי, המעצמות ושותפותיהן פועלות בקואליציות שונות ומתמקדות בתקיפות מן האוויר. דעאש הוא יריב חמקן, נמוך חתימה, מאופיין כגרילה ומיומן בטרור. עקירתו מן השורש מחייבת פעולה על הקרקע ונראה כי המעצמות בנו עד כה על כוחות כורדים, עירקיים (או כוחות ערביים אחרים) כעתיד התמרון היבשתי מולו.

על המהלך הקרקעי

למהלך אווירי יש אופי של מהלומה, מעין "זבנג וגמרנו", לצידה אשליית עשייה (הרבה רעש, תיעוש הפצצות, חתימה תקשורתית גבוהה) ולצד כל אלה גם חיכוך וסיכון נמוכים יותר. 

עליונות הקונספציה "האווירית-מודיעינית" מושלת במירב הצבאות המודרניים ובניין הכוח מוטה בעיקר לשם, השקעות רב שנתיות שמוקדו לכיוונים אלה הביאו לפגיעה מובנית בכוחות היבשה, להעדר עליונות יבשתית מובהקת ומטבע הדברים עולה חשש מביצועים מוגבלים מול היריב המאתגר של העת הזו.

הכרעה בשטח במובניה הסמליים-קלאסיים ניתנת להשגה רק באמצעות התייצבות כוחות בשטח ובחתימה גבוהה, באופן הנראה לעין והשולט בפועל על שטחי מפתח, צירי תנועה, עמדות תצפית, אתרי שליטה ובקרה וכיו"ב. 

השמדה יסודית של תשתיות האויב מחייבת סריקה, לחימה ומגע באש. הדברים נכונים הן מול יריב סימטרי ובוודאי מול יריבים א-סימטריים. רק גישה של פירוק שיטתי (כפי שבאה לידי ביטוי במבצע "חומת מגן" למשל) יכולה לעקור את  היריב מתשתיותיו בשטח הבנוי, ממחסה האוכלוסייה, מן התווך התת קרקעי ומן המתחם המבוצר. 

הגישה ה"מערבית" מחפשת הסדרה מהירה בתום כל מלחמה ואינה מסתדרת בנקל עם התמשכות המערכה ועם "שגרת לחימה". היא יוצרת מגבלת זמן בניהול המערכה ומביאה לחיפוש קבוע אחר "תחנות יציאה". למהלך יבשתי – קרקעי יש אופי מתמשך ומאופיין בחיכוך רב. היעדר נכונות "לספוג" לאורך זמן מאפיין מאוד את ה"הנהלות" בנות זמננו. בולט מאוד החשש מביקורת ציבורית פנימית על "הסתבכות שואבת" המביאה לריבוי אבדות, להטלת עוד ועוד כוחות וגם לטענות המוכרות בציבורים שונים כי "אין זו המלחמה שלנו".

הן התמרון היבשתי והן האווירי אינם כירורגיים ומתקשים להיות סלקטיביים. אפשר להביא לדיוק משופר בתקיפות מן האוויר  אך לא בהכרח לשיפור האפקטיביות ובמיוחד מול אויב מבוצר הנהנה מן המגן האנושי-האוכלוסייה. כשנדרש פירוק שיטתי על הקרקע ומתחת לה נוצר חיכוך רב בשטח. הגרילה והטרור ישאפו לדחוק ולתעל את כוחות הצבא אל השטח הרב ממדי, המרחב המאוכלס, הבנוי, המיוער, הסבוך, ההררי, התת קרקעי- כל אותם מקומות בהם התמרון מוגבל ויתרונות הצבא נפגעים משמעותית. נזק לאוכלוסייה עלול לפגוע בלגיטימציה מבית ומחוץ. היריב נלחם מתוך האוכלוסייה, גורם אבדות לתוקף ובמצבים אלה נדרשת הפעלת כוח רב כדי לצמצם אבדות ועל מנת לעמוד במשימה. הפעלה מאסיבית של אש לחילוץ, לסיוע אווירי או מהלך הנדסי רב- הרס הופכים לנכס בשירות הלחימה התודעתית של האויב ולנטל על "מצבר הלגיטימציה" המתרוקן.

אך אף שהתמרון היבשתי הוא עתיר חיכוך הרי שלעומת הפצצות אוויריות הוא עשוי לאפשר סלקטיביות יחסית ולצמצם נזקים לבלתי מעורבים. רק כניסה בפועל לתוך המבנים, הביצורים והמנהרות יכולה להשמיד לוחמי אויב, תשתיות וציוד באופן ממוקד. בשילוב מיומנות וציוד מתאים ניתן גם לצמצם הפגיעה בבלתי מעורבים. 

מול טרור וגרילה אין תחליף ללחימה קרקעית וכל מענה אחר אינו אלא מנגנון לקניית זמן ולמצג זמני של "נלחמים". מובן הצורך להיערכות מבצעית מתאימה, להכנת דעת הקהל ולקידום מהלכים מדיניים אך הסכנה המוחשית של הטרור הג'יהאדיסטי מעוררת רצון להראות הישגים במהירות, עדיף עוד כבר בשלב הביניים, תוך כדי תקיפות מנגד וטרם הטלת כוחות קרקעיים. מדרגת הביניים עשויה להיות הטלתן של עוצבות C6ISR.

C6ISR

במאמרי הקודם (גיליון 16, אוקטובר 2013) תיארתי את התפתחותה של המהפכה בעניינים הצבאיים לקראת תחילתן של שנות ה-80 (RMA Revolution in Military Affairs), מהפכה זו הביאה לעולם את הנוסחה המוכרת לנו כ-C4ISR: ארבע אותיות C (פיקוד, שליטה, מחשוב ותקשוב) command ,control ,computing ,communication ולאחרונה כבר מקובל על רבים כי ה-C החמישי הוא הסייבר (Cyber). האות I מבטאת את מרכזיות המידע המודיעיני (Intelligence). האות S מבטאת את חשיבות הפיקוח והמעקב (Surveillance), והאות R מבטאת את תפקידו של הסיור (Reconnaissance). נוסחה זו התאימה לצורך של אותם ימים - השמדתם של צבאות אויב (משוריינים בעיקרם) וסילוק איום הפלישה. היריב בן-זמננו הוא אחר, ההתמודדות היא מול תאים, ארגונים רשתיים וצבאות של טרור, גרילה וחתרנות. הגיע הזמן להסכים על המהפכה הבאה בעניינים הצבאיים (RMA2) ובהתאם לעדכן את הנוסחה.

מערכות חותרות תמיד לסימטריה, ומול אתגרים א-סימטריים נבנות יכולות לקיזוז הפער (למשל "כיפת ברזל" כמענה לאיום תלול מסלול). נדרשת התאמה מהירה ובניה מחדש של מענה מבצעי רלבנטי. נכון לשלב הזדמנויות טכנולוגיות עם שינוי ארגוני-תפיסתי ומול היריב המיוחד עלינו לבנות ארגונים מיוחדים – 'עוצבות' שעיקרן שילוב נכון בין הטכנולוגיה לבין כוחות מתאימים.

הגרסה הרשמית-מדינתית-צבאית לחתרנות, גרילה וטרור היא הכוחות המיוחדים, הקומנדו והשירותים החשאיים והם המענה המתאים ליריב כזה. אלה עשויים לפעול תחת תורה ייחודית וחקיקה ייעודית ולסגל בקלות יחסית שינויים והתאמות. זהו מענה אפקטיבי לאופיו וקצבו של היריב בן זמננו. 

עד כה הוטל הכוח המיוחד כדי לתמוך את התמרון, להשלים פערים ולמשימות אסטרטגיות. בתפיסה החדשה הוא יהווה את עיקר התמרון ,יביא רבות מיכולותיו של הצבא התקני, ואף יותר. יידרש שינוי משמעותי בביטוי האופרטיבי של צורות קרב, תורות לחימה וטכניקות קרביות. תבניות מבצעיות חדשות ייווצרו, הן תהיינה גמישות, יצירתיות, עתירות טכנולוגיה ותמרוני המיוחדים יכילו מבצעי קומנדו בהיקף נרחב.

על כן ה-C השישי אותו יש להוסיף לנוסחה המקובלת הוא ה-C המכוון לקומנדו (Commando), ומכאן שהכוחות הנכונים למערכות הדור הזה הם כוחות C6ISR.

C6ISR כמדרגת ביניים

כוחות מיוחדים הם קודם כל אנשים מיוחדים, בעלי איתנות והכשרה מיוחדת במינה. הם נהנים ממיון איכותי ומכושר קרבי גבוה במיוחד. לרשותם אמל"ח מחזית הטכנולוגיה וחשוב במיוחד - אופי שונה, סתגלני ויצירתי. 

אתגרי מזג אוויר, טופוגרפיה, יריב קשה - אלה אינם מהווים מחסום עבורם, זו סביבתם הטבעית והם בנויים להתמודד, ליזום, להשתנות וליצור יש מאין רעיונות ופתרונות חדשים גם אם אינם לפי הספר, כשמם כן הם - "מיוחדים".

הם מיומנים מאוד בדיוק ודייקנות באמצעות מיטב הטכנולוגיה, אך יוכלו להביא אל זירת הלחימה גם עוצמת אש גבוהה (בהתבסס על סיוע אווירי ואחר). הצורך להילחם באירועי בני ערובה (פיגוע - מיקוח) מקנה יכולת וגישה סלקטיביים בתכנון ובביצוע, כדרישת מינימום וכהלך רוח בכל משימה ובכל שדה קרב.

מבצעים מיוחדים הם בד"כ כירורגיים, מדויקים ומתוכננים לפרטים ועל כן אין בהם שימוש בנשק סטטיסטי. ניסיון זה מאפשר לתכנן ולבצע גם תמרונים יבשתיים מוגבלים שיאופיינו בלחימה סלקטיבית, מדויקת, זהירה. עם נזק מופחת לאוכלוסייה , בחיכוך מחושב ובמינימום טעויות. 

העבודה הצמודה לאורך כל השנה עם כלל סוכנויות האיסוף הלאומיות (ואף בינ"ל) ועם רשויות הביטחון השונות מאפשר לכוחות אלה ליהנות ממודיעין זמין באיכות הגבוהה ומאפשרות לתמרוני מיוחדים להיות שונים מן המקובל - לא בהכרח כוח אש ותמרון מאסיבי אלא דווקא תמרון ממוקד, אש מדויקת, הסתננות, חמקנות וקטלניות המבוססים על שאר גורמי הנוסחה (C5ISR). תמיכתם של אלה מאפשרים לכוח המיוחד להיות מצומצם בהיקפו אך אפקטיבי במיוחד.

במובנים של מדיניות והצהרות שיגורם של כוחות מיוחדים אינו נתפס כמהלך קרקעי מלא ועל כן אנו שומעים מעת לעת על מבצעי קומנדו לצד התקיפות מן האוויר. לעתים יש בכך שיפור אפקטיביות לתקיפות האוויריות אך יש בכך גם משום אמירה: ניהול הסיכונים מאפשר מבצעים מיוחדים ומבחינה ציבורית כוחות כאלה "מותר לשלוח".

"תמרונים מיוחדים"

במבנה הקיים אין לכוחות ה-C6ISR את המסה הקריטית הנדרשת למהלך קרקעי ובוודאי שלא לצורכי פירוק שיטתי. בדרך כלל מאופיינת פעילותם בחתימה נמוכה. אך ההנחה שכוחות מיוחדים משמעם יחידות קטנות אינה נכונה עוד, המציאות המבצעית ואופי היריב מחייבים שינוי בנקודת העבודה של בניין הכוח בכל צבא מודרני. אנו זקוקים למסגרות גדולות של כוחות קטנים ואיכותיים, צוותי הלוחמים והמבנה המבצעי יכול להישאר אינטימי וקטן, אך ההיקפים של סדר הכוחות צריכים לגדול משמעותית. במבנה כזה הם יוכלו לפעול אפקטיבית על הקרקע, לפרק תשתיות אויב, ליצור אפקט נוכחות ולהתייצב במרחב בחתימה גבוהה דיה אך בדרכם שלהם.

באותה עת תוכל החתימה הזו להשתנות. כוחות כאלה, גם במסגרות גדולות מן הרגיל, ידעו לשנות צורה, לשנות דפוסי פעולה ולא להפוך למטרות  טרף לגרילה ולטרור.

אך לא מדובר רק על יותר כוחות, לצד בניית סד"כ משמעותי של כוחות C6ISR יש להתאים את צורת התמרון ואת המעטפת האופיינית להם בהיבטי מודיעין, שו"ב, לוגיסטיקה וטכנולוגיה. התמיכה החזקה המאפיינת מבצע מיוחד נועדה להבטיח, לתמוך ולגבות כוח קטן במשימה ייעודית-ייחודית. בתמרוני מיוחדים להשתלטות על שטח, סריקה, פירוק והשמדת מתחמים תידרש מעטפת שונה, מותאמת להיקפים גדולים, עם אותה יכולת להבטחת שרידותם ועם רמת פו"ש איכותית, כמקובל היום בניהול מבצעים מיוחדים. 

עוצבות C6ISR הפועלות ברציפות על הקרקע עשויות לסייע בדילמה המטרידה את מנהיגי העולם באשר לכניסה לפעולה קרקעית באזורי משבר. הן עשויות להוות מדרגת ביניים ומרכיב גישור אסטרטגי בין תקיפות מנגד לפעולה יבשתית מלאה. אזורי ספר במשילות נמוכה מאפיינים את זירת הלחימה העכשווית במזרח התיכון והם סביבה טבעית לכוחות מיוחדים באופיים. הם יבצעו משימות האופייניות לצבא היבשה אך בשיטות שונות, בטכנולוגיה מתקדמת ובצוותים קטנים. יתרונם האנושי, איכות המפקדים והלוחמים, היכולת היצירתית והיכולת לאלתר - להתאים מענה למצב מורכב , כל אלה יאפשרו גם לטעות פחות, לפעול בהלך רוח "כירורגי" ולבצע את המשימה. 

הם ידעו לבצע בדרכם, גם אם אינה בספרי התו"ל – הם מסתגלים במהירות, הם יודעים להמציא תו"ל חדש בשטח ולכתוב אותו אח"כ. 

**

הכותב, תא"ל (מיל') גל הירש הוא יו"ר חברת "דיפנסיב שילד". בעברו היה, בין היתר, מפקד יחידת "שלדג" של חיל האוויר, מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל ומפקד עוצבת הגליל (אוגדה 91) במלחמת לבנון השנייה. בשירות המילואים כיהן כסגן מפקד פיקוד העומק של צה"ל

אולי יעניין אותך גם

טל חן, שותף במחלקת בנקאות השקעות ומימון תאגידי בDeloitte- ישראל (טל היה בין מובילי הדוח) | קרדיט צילום: אלמוג סוגבקר

Deloitte ישראל: קיטון בהוצאות על מוצרי סייבר יגדיל מיזוגים בענף

גיוסי השקעות בשוויי Down-Round, עשויים לשמש כקטליזטור לרכישות חברות סייבר על ידי חברות בינ"ל