להתבונן באויב הישראלי

סוריה אמנם לא הייתה מעורבת צבאית במלחמה שפרצה ב-12 ביולי 2006 בין ישראל לחיזבאללה, אך המלחמה עניינה מאוד את הסורים. הן בשל היותם בני ברית של חיזבאללה והן משום שיכלו ללמוד ממנה הרבה על האויב הישראלי, יכולותיו וכשליו ולהפיק לקחים

להתבונן באויב הישראלי

צילום: מאיר אזולאי

הסורים ראו במלחמת לבנון השנייה, חלק מן האסטרטגיה העולמית האמריקאית החדשה, של המלחמה נגד הטרור. אין זו יותר אסטרטגיה של הכלה והרתעה, אלא מדיניות של מלחמת מנע. כך התרחשו שלוש המלחמות באזור – באפגניסטן, בעיראק ובלבנון. מלחמה זו הייתה דרושה לאמריקה ולישראל כאחת, כחלק ממיזם "המזרח התיכון הגדול" שעיראק הייתה בו רק ההקדמה. כך התנהלו המיזמים האמריקאים לגבי האזור מאז שנת 1949, כדי להרחיב את השפעתה של ארצות הברית באזור, מדיניות שרק התחזקה עם סיום המלחמה הקרה.

המניעים מאחורי המלחמה

ההשתלטות האמריקאית על עיראק נועדה להיות הכנה לשינוי פני האזור כולו, כשלב ראשון בתוכנית שהמשכה היה הטיפול בסוריה ובאיראן, בחיזבאללה ובהתקוממות הפלסטינית. הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק יצרה חוסר איזון גיאו-אסטרטגי באזור, השפיעה ישירות על ההתרחשויות בו, והביאה להתערבות ישירה בתוך המדינות וביחסים שביניהן. 

הלחצים האמריקאים על סוריה ולבנון לא היו חדשים ואירעו גם בעבר, אך הפעם הם עלו מדרגה והגיעו לדיון במועצת הביטחון. לחצים אלה נועדו לשרת את התוכנית האמריקאית לארגן סדר חדש במזרח התיכון, ובאו לידי ביטוי בתמיכה אמריקאית באופוזיציה הסורית, בחקיקה אנטי סורית על-ידי הקונגרס האמריקאי ובקבלת החלטה 1559 של מועצת הביטחון מ-2 בספטמבר 2004, שדרשה את הוצאת הכוחות הזרים/הסורים מלבנון ופירוק המיליציות השונות מנשקן, כשעיקר הכוונה היא לחיזבאללה ולפלסטינים, והחזרת העצמאות והריבונות ללבנון. 

בתוך כל אלה היה לישראל תפקיד חשוב, שכן כיבוש עיראק נועד בין היתר להבטיח את ביטחונה. מאחר שהמיזם האמריקאי נכשל, ויצר בעיה לנשיא בוש ולאסטרטגיית מלחמת המנע שלו, שלא השיגה את יעדיה, פרצה המלחמה בלבנון, שנועדה ליצור מצב אסטרטגי חדש במזרח התיכון. כיוון שארצות הברית נכשלה בניסיון להפוך את עיראק לבסיס להמשך המיזם של יצירת מזרח תיכון שנמצא תחת השפעתה, היא מיהרה לעשות זאת בלבנון, וכך להביא לשינויים הרצויים לה. 

לישראל היו נימוקים נוספים לצאת למלחמה זו: שינוי תדמיתה בעקבות נסיגתה מדרום לבנון בשנת 2000 והמשך המאבק, במקום להביא לסיומו; שיקום כוח ההרתעה הישראלי והרמת המורל בצבא; חיסול תופעת חיזבאללה, המהווה דוגמא מעוררת השראה לתרבות "ההתנגדות"; ביצוע החלטה 1559 בכוח, מאחר שחיזבאללה היה המכשול העיקרי לכך. 

מטרת המלחמה האמריקאית-הישראלית המשותפת הייתה להביא לשינוי בעמדת המשטר הלבנוני, כך שיבצע את דרישותיהן וישתלט על כוחות "ההתנגדות", ובמיוחד על חיזבאללה, וליצור את התנאים המתאימים ליישום תוכניותיה של ארצות הברית ל-"מזרח תיכון חדש". בכלל זה: להכפיף את רצונה של סוריה להחלטות האמריקאיות; להכשיר את הדרך להתנכל לסוריה, ולהנחית עליה מהלומה בשלב מאוחר יותר; לצמצם את תפקידה של איראן, להרחיק את איומיה מישראל, להפסיק את מיזם הגרעין שלה, וליצור מצב חדש שיאפשר את הטיפול בה. 

אחת המטרות המדיניות של ממשל בוש הייתה להקים ברית ערבית בעלת אופי עדתי נגד חיזבאללה, שתשמש משקל נגד לאפשרות הקמת מערך כוחות שיעי, שיכלול את איראן, עיראק, סוריה ולבנון, מול המדינות הסוניות. הממשל האמריקאי ראה במשבר לבנון הזדמנות לבנות (בעקבות אירועי 11 בספטמבר) אופוזיציה ערבית סונית נגד הטרור השיעי. ארה"ב וישראל הניחו כי ישיגו את מטרותיהן תוך מספר ימים, וכי ישראל תצליח להכריע את חיזבאללה. משהבינה ישראל כי אינה מצליחה לעשות זאת באמצעות ההתקפות האוויריות, פנתה ארה"ב לאו"ם כדי שיביא לסיום המלחמה, ויפרק את חיזבאללה מנשקו בדרום לבנון. 

בשל הניהול הכושל של המלחמה מתחילתה, חלו שינויים במטרות המלחמה הישראליות, וכך בסופו של דבר לא השיגה ישראל את המטרות להן קיוותה, ובראשן חיסול חיזבאללה.  

 

עמדתה של סוריה בעימות

העימות הקרין גם לכיוונה של סוריה. זו התבקשה על ידי האמריקאים להביא להפסקת התקפות חיזבאללה על ישראל ולפרק אותו מנשקו, בשעה שישראל הרסה באופן שיטתי את לבנון. ההנהגה הישראלית האשימה את סוריה בסיוע לחיזבאללה, וטענה כי חלק מהרקטות שברשותו הן מתוצרתה, ואף איימה כי סוריה תשלם על כך. היו אלה הכרזות בעלות אופי מדיני, משום שבישראל ידעו כי מקור הרקטות באיראן. 

השיח הישראלי והבינלאומי התייחס לסוריה כמי שלא תתערב במלחמה, אלא אם הדבר ייכפה עליה, כפי שהציג זאת הנשיא בשאר אל-אסד. מנגד, התנאים המדיניים והצבאיים לא אפשרו לישראל לפעול צבאית כלפי סוריה, למרות ההאשמות שהיא סיפקה אמל"ח לחיזבאללה. בנוסף, מורכבות המצב האזורי, בשל מקומה של איראן, יכול היה להביא למעורבותה במלחמה - במיוחד במקרה שסוריה תותקף. מספר גורמים לבנוניים אף הצהירו כי מטרת המלחמה היא "תיק הגרעין האיראני" ונושא בית הדין הבינלאומי בהקשר לרצח אל-חרירי. 

כל טיעון המתייחס לכך שסוריה ניהלה מלחמה על אדמת לבנון באמצעות שליחים מחייב בחינה מפורטת של התפתחות היכולת הקרבית של חיזבאללה מאז תחילת שנות ה-90 ועד המלחמה הזאת, מול המציאות של ניהול מלחמה קלאסית, כפי שהיה עד סיום מלחמת 1973. 

הכנסת סוריה למלחמה הייתה עשוייה לאלץ אותה להשתמש באמצעי ההרתעה שבידה, כלומר בטילים ארוכי טווח, מה שהיה הופך את מלחמת התמרון לשולית. תרחיש כזה היה מביא גם להכנסת איראן למלחמה, כדי לסייע לסוריה. בנוסף, הרחבת המלחמה הייתה מאלצת את המעצמות להתערב בה במהירות, כדי לעצור את התפשטותה האזורית ולערער את תהליך השלום, דבר שלא תאם את האסטרטגיה האמריקאית של שיתוף הפעולה המדיני באזור על ידה בלבד.

הצטרפות סוריה למלחמה הייתה מרחיבה את הממד האסטרטגי של המלחמה, ומאלצת את ישראל להילחם בחזית רחבה, העומדת בניגוד לעיקרון חשוב בתורת הלחימה שלה: לבודד את החזיתות הערביות ולטפל בכל אחת מהן בנפרד. 

 המלחמה בלבנון התאפיינה בכך שישראל הייתה בשיא יתרונה הצבאי מול חיזבאללה. מחד היה לה כושר השמדה, ומאידך היא לא הייתה מסוגלת להשיג את מטרתה המדינית, ונכשלה בכפיית רצונה על חיזבאללה. "המאזן החדש" שיצר חיזבאללה, שניהל מלחמת גרילה והקים מערכי הגנה חזקים, הושג כתוצאה מקיום "החברה המתנגדת" בתוך המכלול האזרחי שבזירת הלחימה. לכך גם התכוון נסראללה עם סיום הלחימה, כשקבע כי "ההתנגדות" לא תיסוג מן הדרום. 

לחיזבאללה לא היה כל גיבוי מדיני, למעט מצד סוריה ואיראן, והוא ניהל את הלחימה כשהוא נשען על יכולותיו העצמאיות. לא הייתה הסכמה ערבית רשמית לראות בישראל אשמה בפרוץ המלחמה, ולראשונה נשמעו קולות שהאשימו את חיזבאללה בכך. 

ישראל ניסתה להכריע את המלחמה עוד מימיה הראשונים, אך ההימור הגדול לא היה במקומו. חיל האוויר אמנם השיג שליטה מלאה בשמי לבנון מאז תחילת המלחמה, שכן אין ללבנון אמצעי הגנה אווירית ראויים, ומטוסי חיל האוויר תקפו כ-7,000 יעדים קרקעיים אזרחיים וצבאיים בלבנון, יומם ולילה וללא הפרעה, אך כל זה לא הצליח להשמיד את כוחו הצבאי של חיזבאללה ולהביא להכרעה במלחמה. הלקח שנלמד במלחמה זו הוא שניתן להתמודד מול חיל האוויר ולנטרל את השפעתו על ידי נקיטת הצעדים המתאימים: שימוש באמצעי הגנה אווירית, הכנת ביצורים חזקים, אמצעי הסוואה והונאה של מודיעין האויב.    

הסתמכותה של ישראל על חיל האוויר גרמה לבלבול ולכישלון בהפעלת כוחות היבשה שלה במלחמה. הממשלה והמטה הכללי טעו טעות אסטרטגית כשהחליטו לשים את מבטחם בתוצאות פעולת חיל האוויר, ולצמצם את הפעלת כוחות הקרקע בשלב הראשון של המלחמה.  

מגבלות הכוח הצבאי של ישראל התבררו נוכח דיווחים של כלי התקשורת הבינלאומיים, שניפצו את ההילה סביב יכולתה הצבאית, והתברר שגם ישראל יכולה להיפגע באופן קשה. הכוחות הישראליים לא ביצעו שום מבצע ששיקף את רעיון הצבא הקטן והחכם, שהכין עצמו היטב למלחמות העתיד. ישראל נאלצה לנהל מבצעים קשים ולא מוצדקים מבחינה מדינית, ככל צבא רגיל, והתוצאה היתה שעתיד המדינה באזור הפך פעם נוספת נושא לדיון. 

מבחינה צבאית יש לשים לב גם למציאות שיצר חיזבאללה. הישגיו הקנו לו תואר סמלי של מסוכנות רבה, שכן הם הפכו לעמודי תווך צבאיים לעתיד, ומן הראוי להתייחס לשניים מהם: ראשית, כל מה שביצע חיזבאללה בתחום המבצעי מחייב דיון, שכן הביצוע היה מעולה. אמנם הוא לא מנע כיבושן של מספר עמדות בדרום לבנון, שכן גם לו יש מגבלות, ומנהיג הארגון אף אישר כי הוא אינו נלחם כדי להחזיק בשטח, אך מאידך גרם לישראל לשלם על כך מחיר כבד. שנית, היה ברור שהגיבוי המדיני לחיזבאללה במלחמה זו נשאר שאלה פתוחה, שכן הוא ניהל אותה באופן ששלל את היתרון שממנו הוא נהנה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, ואשר העניק לו את חוקיותו בלבנון.  

במלחמה זו באו לידי ביטוי האסטרטגיה והטקטיקה הייחודיות שפיתח חיזבאללה, ובכללן: חיזוי נכון של אופי המלחמה הבאה ושיטות הלחימה של האויב והשגת מידע רב על הנעשה אצלו; הכנה הנדסית נרחבת של זירת הלחימה, המאפשרת הסתרה, הגנה ותמרון; נטרול מודיעין האויב ושמירה על סודיות הפעולות והכוונות של חיזבאללה; בחירה נכונה של האמל"ח להשמדת המטרות בשטח; הפתעת האויב בשימוש באמצעי הלחימה ובשיטות הלחימה; רמת הכנה גבוהה של הלוחמים, מקצועית ומורלית; הסתמכות על עקרון הלחימה הגמישה והתנועה, יחד עם עקרון היכולת העצמית של כל מוצב מכל הבחינות; הסתמכות על עקרון התנועה והפעילות המתמדת ואי פינוי שדה הקרב, דבר שיבטיח את חוסר יציבות האויב, המשך הלחימה כנגד כוחותיו החודרים וקביעת המושג של "אזורי לחימה מתמשכת" במקום המושג "שטח כבוש"; שימוש בדפוסי פעולה טקטיים יעילים כדוגמת המכשול הבולם, ותקיפת העורף; ההכלה הכוללת, ואחר כך ההשמדה; המארבים לסוגיהם, הפשוטים, המורכבים והרצופים; ההתקרבות ההדרגתית לאזורי הלחימה; הפשיטות הפשוטות והרכובות; שימוש במלכודות ובמיקוש בעלי יכולת השמדה גבוהים; אבטחת צירי אספקה ופינוי. 

המלחמה ותוצאותיה יצרו קשיים למימוש המדיניות האמריקאית במזרח התיכון, ולתוכניותיה העתידיות במסגרת הלחימה בטרור, הבטחת זכויות האדם והפצת הדמוקרטיה באזור - בנוסף להמשך תמיכתה בישראל, שהקמתה היא הסיבה לסכסוך המתמשך באזור, בינה ובין מדינות ערב וכוחות "ההתנגדות". 

תוצאות המלחמה גרמו למבוכה ולמשבר בממסד הישראלי, המדיני והצבאי, ובכדי לצאת ממנו הם החלו לבדוק את הדרכים להחזרת ההרתעה הסדוקה – על ידי נקמה בחיזבאללה ובמי שמאחוריו, עימות עם יכולות הגרעין של איראן והכאת החמאס. בהתאם לכך נראה כי ישראל לא בחרה בדרך השלום, כי אם בדרך של התמודדות צבאית, יחד עם ארצות הברית, נגד סוריה, לבנון, הפלסטינים וכנראה גם איראן. מהלך כזה צפוי להתרחש לדעת הפרשנים בעתיד הקרוב ואם סוריה וחיזבאללה יותקפו הוא עשוי להתרחב ולהתפשט לכל המזרח התיכון, ואף להביא למעורבות מדינות נוספות בה, לרבות איראן.   

אולם, מלחמה של ארצות הברית נגד איראן, בעידוד ישראל, עשויה להתרחב לעבר עיראק ומדינות המפרץ האחרות, ועלולה להדליק את כל האזור, ולכן ניתן לומר כי האפשרות לפריצתה אינה גדולה. לפיכך נראה כי דרך הפעולה כדי ליצור לחץ על מדינות העימות תתבסס על הגברת המעורבות הפנימית בהן ויצירת מלחמה פנימית בתוכן, כעדיפות ראשונה במעלה למימוש על ידי החזית העוינת, המונהגת על ידי ארצות הברית וישראל, נגדן ונגד כוחות "ההתנגדות". 

מנגד אפשר שמדינות וכוחות העימות ו"ההתנגדות" יתאימו עצמם לתרחישים הפחות טובים מבחינתם, ובכלל זה האפשרות לפרוץ מלחמה, יכינו עצמם לקראתם, ובה בעת ימשיכו בפעילותם המדינית והדיפלומטית, כדי לחשוף את הכוונות והמטרות האמריקאיות והישראליות, בכל הזירות, הפנימית, האזורית והבינלאומית. 

 

 

מתוך ספרו של הכותב: מצפון תפתח הרעה (2014). מבוסס על ספרו של  עמאד(מקביל לרא"ל) חסן תורכמאני, ששימש שר ההגנה בשנים 2009-2004, המלחמה השישית (2007).
 

אולי יעניין אותך גם

By Spc. Micah E. Clare, U.S. Army - This image was released by the United States Army with the ID 070930-A-2013C-254 (next). Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4556991

דיווח: רק"מי M1117 ראשונים הגיעו לאוקראינה מארה"ב

רק"מים אלו הינם חלק מחבילת הסיוע הצבאי האמריקאית בשווי של 400 מיליון דולרים שהוכרז עליה בחודש נובמבר 2022