יצחק רבין – משלוש זוויות פחות מוכרות, עם קריצה לימינו

לציון עשרים שנה להירצחו, ניזכר בפועלו של יצחק רבין משלש תחנות בשירותו לעם ישראל: מפקד בצה"ל, שגריר בארה"ב וראש ממשלה. אפשר לקרוא כל קטע בעיניים של היום. אפרים לפיד משתף

יצחק רבין – משלוש זוויות פחות מוכרות, עם קריצה לימינו

(צילום: במחנה, ארכיון צה"ל)

בשנת 1951 היו מקרי הסתננות רבים מעזה ומהגדה המערבית (שהיתה בשליטת ירדן) לישובים ישראליים. המסתננים שדדו בקר, גנבו יבולים חקלאיים, צינורות השקאה וציוד ביתי. באישורו של בן גוריון נעשו פעולות גמול ללקיחת שלל, כדי לאלץ את הירדנים להחזיר את העדרים ורכוש גנוב. בעקבות סדרת פעולות מבצעיות עם תקלות בסוף ינואר 1951 סיכם ראש אג"ם-מבצעים, יצחק רבין, את הלקחים כי "הכוחות המבצעיים של צה"ל סובלים מאינרציה רבה, שבאה כנראה בגלל ההתעסקות בבעיות ארגוניות ואחרות של ימי שלום.

פיקוד מרכז התקשה למצוא יחידה שתבצע פיצוץ של עמודי טלפון ליד טול כרם, והמשימה הוטלה על חברי ישובים במסגרת ההגנה המרחבית, כך היה גם בפיקוד הדרום". לסיכום, כתב אז יצחק רבין, "קיימת עדיין רוח ימי ההגנה והמאבק". בתקופה זו היו פיגועים רבים גם בירושלים וסביבתה, כולל רצח של גבר במאה שערים, ולמחרת נאנסה ונרצחה אשתו בבתי אונגרן. לירושלים הובאה פלוגת צנחנים, וזו ביצעה פעולת גמול נגד שני יעדים מדרום לעיר – ביתו של האנס-הרוצח וקבוצת בתים במבואות בית ג'אלה הסמוכה.

במקביל הורה רבין לגייס מילואים לפטרול ברחובות ירושלים ולהחזיר לאוכלוסייה את תחושת הביטחון. למבצע ניתן השם "עידוד וביטחון".

במלחמת האזרחים הראשונה בלבנון בשנים 1958-1957 ניתן סיוע ישראלי עקיף לממשלת כמיל שמעון מתוך תפיסה של עזרה לנוצרים שם. רכבת אווירית איראנית הטיסה ציוד צבאי מאיראן לבירות בשיתוף ממשלת ישראל . הסיוע נוהל על ידי פיקוד הצפון בפיקודו של אלוף יצחק רבין ובוצע על ידי יחידה 504 באמ"ן וכוחות מבצעיים בגבול הצפון. עיקר הסיוע התמקד בהעברת נשק לנוצרים ושיבוש העברת נשק מסוריה למתנגדי המשטר.

רבין הדיפלומט

בספטמבר 1969 הציע ראש אג"ם אלוף עזר וייצמן כי חיל האוויר יתקוף בעומק מצרים, מתוך כוונה לערער את המוטיבציה המצרית להמשיך במלחמת ההתשה. בתקופה זו נקלטו מטוסי הפנטום בחיל האוויר והדבר סייע לקבלת ההחלטה על שלב חדש ביוזמה ההתקפית הישראלית – הפצצות אוויריות ביעדים בעומק מצרים. השגריר יצחק רבין המליץ גם הוא על גישה זו כדי להרתיע את המצרים, ולהוכיח לסובייטים כי ישראל מסוגלת להגן על עצמה ולגרום למצרים אבדות גדולות.

בפברואר 1971 יזם הנשיא המצרי אנואר סאדאת הסדר חלקי עם ישראל, לפיו תיסוג  ישראל מהתעלה עד לקו המיצרים בעומק של כ-40 ק"מ, וכך תוכל מצרים לפתוח את התעלת סואץ. המודיעין הישראלי לא היה בסוד העניינים של הרעיון, אשר התנהל בציר וושינגטון-קהיר-ירושלים בדרכים חשאיות. את הצד הישראלי בוושינגטון ייצג השגריר יצחק רבין, עליו סמכו מאד ראשת הממשלה גולדה מאיר ושר החוץ משה דיין. בצד הישראלי ניטש ויכוח נוקב בעניין ההסדר. ראשת הממשלה והשרים ישראל גלילי ויגאל אלון בתמיכת הרמטכ"ל חיים ברלב גילו נכונות לנסיגה עד 8-7 ק"מ מהתעלה בלבד. דווקא שני האישים שהובילו את ישראל ארבע שנים קודם לניצחון הגדול בתולדותיה – שר הביטחון משה דיין והשגריר יצחק רבין, רמטכ"ל ששת הימים – הם אלה שעמדו בראש תומכי ההסדר החלקי, כפי שהציעו המצרים. ידם של מתנגדי ההסדר החלקי היתה על העליונה בהצבעה שנערכה בממשלה.

רבין הקברניט

יצחק רבין הסתייג מעיסוק של אמ"ן בנושאים מדיניים, הוא אמר זאת עוד בהיותו רמטכ"ל, אך השתכנע מראש אמ"ן אהרון יריב כי ההיבט המדיני הוא חלק בלתי נפרד מההיבטים הצבאיים בהערכת המודיעין. מאוחר יותר, בהיותו ראש ממשלה ב-1975, הוא בקש להעביר בעניין זה החלטת ממשלה, אך נרתע עקב התנגדות עזה של ועדת ראשי השרותים (ור"ש), ובפרט של ראש אמ"ן, שלמה גזית. רבין חזר על מחשבתו זו גם בתקופת הכהונה השנייה שלו בשנת 1993, וגם הפעם לא מימש את התפיסה בשל התנגדות ראש אמ"ן, אלוף אורי שגיא.

***

תודה לפרופ' יואב גלבר ולאל"מ (מיל') ד"ר מאיר בוימפלד

אולי יעניין אותך גם