טרור תוצרת הארץ

סבב האלימות הנוכחי החזיר לתודעה את המושג "טרור ישראלי". כיצד ארגוני המודיעין, ובראשם השב"כ, מתמודדים עם הטרור מבית? מאמר מיוחד של ליאור אקרמן, בכיר הארגון לשעבר

טרור תוצרת הארץ

צילום: AP

בשנים האחרונות התרגלנו למושגים "טרור פלסטיני" ו "טרור איסלמי" שהפכו לשגורים מאוד בפינו, עסקנו בעיקר בארגונים כמו אל-קעידה ודאעש והטרור האיראני. אולם סבב האלימות הנוכחי העלה שוב אל הכותרות והחזיר לתודעה את המושג "טרור ישראלי".

הטרור הישראלי הוא כזה המבוצע על ידי ישראלים בתוך מדינת ישראל רבתי. טרור ישראלי הוא כזה המבוצע על ידי ערבים ישראלים אך הוא גם טרור המבוצע  על ידי יהודים ישראלים. בשני המקרים הנפיצות רבה מאוד ונוגעת בקצות העצבים הרגישים ביותר של החברה הישראלית.

רצף האירועים והפיגועים שהתרחשו בשבועות האחרונים חידד מחדש את הדיון ארוך השנים על יחסם של ערביי ישראל אל המדינה. מצד אחד, הפיגוע הרצחני שביצע נשאת מלחם בתחילת ינואר ברחוב דיזנגוף, פיגוע הדקירה שבוצע ברהט, פיגוע דריסה שבוצע בחודש אוקטובר שעבר על ידי תושב אום אל-פחם והפיגוע שביצע חליל אלעוקבי הבדואי הישראלי בתחנה המרכזית בבאר שבע גם כן בחודש אוקטובר שעבר. ומהצד השני, התנהלותם הפרובוקטיבית של חברי הכנסת הערביים, ובעיקר אנשי בל"ד ותמיכתם במבצעי הפיגועים. על כל אלו שוררת גם עננת התנועה האסלאמית שהפלג הצפוני שלה הוצא לאחרונה אל מחוץ לחוק ופעילותו נאסרה. ברקע ראוי להתייחס גם למספר סיכולים של שב"כ שבוצעו לאחרונה, של חוליות דאעש שהחלו להתארגן הן בגליל והן באזור המשולש.

התחושה המתקבלת בקרב אזרחי ישראל, היא התגברות ההקצנה הלאומנית המשולבת בהגברת הטרור מקרב ערביי ישראל. תפיסה אשר מקבל תמיכה ועידוד משמעותי מקרב גורמי ימין קיצוניים ואף שואבת חיזוק מהצהרותיו החוזרות ונשנות של ראש הממשלה, אשר במקום לנסות ולקרב את האוכלוסייה הזו, מדגיש בעיקר את הקיצוניות והחשש ממנה. את זירת ההפחדות וההצהרות הפוליטיות ראוי להשאיר לפוליטיקאים ולמחרחרי הריב והמלחמה. אולם כדי להבין ולדעת מה באמת מצבנו, כדאי להתמקד בנתונים ובעובדות.

צריך להדגיש כי מעורבותם של ערביי ישראל בטרור היא מועטה מאוד ביחס למספרם באוכלוסיית המדינה. טרוריסטים ערבים ישראלים פעלו כבר באינתיפאדה הראשונה, הן בפיגוע התאבדות שבוצע בספטמבר 2001 בתחנת הרכבת בנהריה והן בסיוע למחבלים אחרים. לאורך השנים נחשפו כמה עשרות התארגנויות טרוריסטיות מקרב ערביי ישראל ומספרם של כלל ערביי ישראל המעורבים בטרור לאורך כל השנים לא עלה על  מאות בודדות. על פי נתוני השב"כ, פחות מ- 5% ממבצעי הפיגועים מגיעים מקרב ערביי ישראל. אולם קינים של קיצוניות דתית או לאומנית עדיין מתקיימים במגזר הזה. בעבר הם צמחו מהזדהות עם התנועה האסלאמית והאחים המוסלמים ובהמשך עם חיזבאללה.

חלק מהחוליות שנחשפו בעבר השתייכו לארגונים אלו. כיום ההנחה היא כי דאעש הוא הארגון המהווה השראה ומודל לחיקוי בקרב הקיצוניים במגזר.

קריאת תיגר על מערכת השלטון

גם הטרור היהודי לא נולד היום. מראשית ימי המדינה ביצעו יהודים פעולות טרור כנגד יהודים מימין ומשמאל וכנגד זרים. עוצמת הסיכון מהטרור היהודי כנגד ערבים התגלתה בשנת 1980 עם חשיפת פעילות המחתרת היהודית שהתנקשה בחיי ראשי ערים בגדה. בהמשך קמו נוספות כמו כנופיית ליפתא, מחתרת בת עין ועוד. וכן רשימה ארוכה של טרוריסטים יהודים בודדים שפעלו לאורך השנים. בעשור האחרון הלכה והתגברה פעילותם הקיצונית של נערי הגבעות. מקורה של התארגנות זו ברעיון "תג מחיר" שהתבסס בקרב נוער הגבעות במחצית השנייה של העשור הקודם. מטרת ההתארגנות אז הייתה להעביר מסר לשלטונות באמצעות פגיעה בפלסטינים ובבני דתות אחרות, באמצעות "גביית מחיר" על פינוי יהודים באיו"ש וכנקמה על טרור ערבי ולבסוף החלה ליזום פגיעה בערבים וברכושם גם ללא כל פגיעה מצד האחרונים. מתוך התארגנות הזו, צמחה "קבוצת המרד" הנוכחית, אשר גיבשה תפיסה קיצונית, אנרכיסטית, אנטי ציונית ואלימה ביותר. הקבוצה הזו שואפת לערעור השלטון במדינה, לפגיעה ביסודות החברה והמשטר הדמוקרטי ובמרקם הבין-דתי הרגיש. על מנת להביא להתפרקות המדינה ולכונן תחתיה את ממלכת יהודה, להקים את בית המקדש ולגרש או להרוג את כל עובדי העבודה הזרה (נוצרים ומוסלמים) החיים כאן. זאת באמצעות ביצוע פיגועים במוקדים רגישים כמו הר הבית, "גירוש גויים", ביעור עבודה זרה, כולל פיגועי רצח בפלסטינים באיו"ש , בדרך של הצתת בתיהם. הקבוצה הזו קוראת תיגר על מערכת השלטון הקיימת, מעודדת סירוב פקודה ולא מכירה במערכת המשפט והחוק הישראלית. על פי השב"כ, היא עומדת מאחורי כל הפיגועים החמורים שבוצעו מאז דצמ' 2014 , לרבות הצתת חירבת אדיראת, הצתת כנסיית דורמיציון בירושלים, הצתת כנסיית הלחם והדגים בכפר נחום, הצתת האוהל בכפר מאלכ, וגם מאחורי הפיגוע הקשה בכפר דומא.  

מול ה"טרור הישראלי" אמורה המדינה לתת מענה הולם ונחוש. הן משפטי, הן חוקי, הן אכיפתי והן סיכולי. אולם בראש ובראשונה עליה לגבש אסטרטגיה ברורה למול פעילות טרור זו. האתגר של שב"כ במקרים אלו מורכב מאוד, במקרה היהודי מורכב היעד ברובו מעבריינים צעירים/קטינים בעלי אידיאולוגיה קיצונית משיחית, נטולי כל סמכות או מסגרת הורית, משפחתית או חינוכית, המתודרכים היטב בכל הנוגע לדרך ההתנהלות מול חקירות ביטחוניות. ולומדים היטב את שיטות הפעולה של שב"כ. הם פועלים בחוליות קטנות ללא תיאום או קבלת הנחיות מאיש. במקרה של ערביי ישראל הבעיה זהה כאשר מדובר במחבל בודד הפועל ללא מסגרת או תשתית ארגונית ולא רשת סייענים.

פעולה תחת מגבלות

לשב"כ ולמשטרת ישראל דרכי פעולה ושיטות עבודה ברורות מאוד בהתנהלות מול טרוריסטים הפועלים מקרב אזרחי ישראל. אולם האתגר באיתור מפגע בודד הוא קשה מהרגיל. המודיעין, אם בכלל קיים, מועט ולא מספק, לא ניתן לזהות תקשורת עם ארגון טרור או מפקדה כלשהם, לא מתבצעות הכנות מראש או אימונים וברוב המקרים, המפגע מסתתר ונמנע מליצור קשר עם הסביבה החיצונית.

לשב"כ יש את כל הכלים המבצעיים, המודיעיניים והאופרטיביים הנדרשים. שיטות העבודה והטכנולוגיות מול שני המגזרים הן זהות וכוח האדם מקצועי ומיומן. אולם סיכול טרור הוא אתגר מורכב ולא אחת נוצר מצב בו אין אפשרות לפעול מולו בערוץ הפלילי ועל ידי העמדה לדין על בסיס ראיות קבילות. במצבים כאלו, עושה המדינה שימוש באמצעים מנהליים שהחוק מעמיד לרשותה, לצורך שיבוש פעילותם של הטרוריסטים ולמניעת פיגועי טרור חמורים. האמצעים המנהליים האלה, כמו גם כל חקירות שב"כ, מפוקחים על ידי המערכת המשפטית.

המגבלות העיקריות על פעילות שב"כ ומשטרת ישראל מול הטרור הישראלי נובעות מהיעדר אסטרטגיה מדינית ברורה של הממשל בתחום זה. מחקיקה שאינה נותנת מענה הולם למציאות המתהווה, ממערכת משפט סלחנית ושטחית שאינה מפנימה את המצב ומתהליכי קבלת החלטות המבוססים על שיקולים פוליטיים במקום על צרכים ביטחוניים. טרוריסטים פלסטינים נעצרים, נחקרים ונשפטים בכפוף לחוק הצבאי החל בשטחים. אולם הטרוריסטים הישראלים "נהנים" מהקלות שבה מתייחסת החקיקה ומערכת המשפט בישראל אליהם. הן בהיקף ימי המעצר, הן בגזרי הדין והן בקצב הענישה ונקיטת האמצעים המנהליים נגדם. כל אלו מקשים על האכיפה ועל יצירת הרתעה מול אוכלוסייה זו. פעולות השב"כ לאורך השנים הביאו לירידה דרמטית בהיקף הפעילות של הטרור היהודי והערבי, אולם אין בהם כדי לסכל באופן מלא את הפעילות וסיכוניה. השב"כ מצליח בסופו של דבר לפענח את רוב הפיגועים ואשתקד אף סיכל השב"כ את פעילותן של ארבע חוליות יהודיות שפעלו  ביצהר, בחוות גלעד, בגבעות בנימין ובבית אל. וכן כמה התארגנויות מזוהות דאעש במגזר הערבי. פעילות זו מתנהלת בהתאם לחוק, בפיקוח משפטי מלא, עם לוח סמכויות ברור ובהתאם לאופן שבו נחקרים טרוריסטים בשב"כ. אולם נוער הגבעות כמו גם ערביי ישראל, הוזנחו ע"י הממשל לאורך שנים והחקיקה מקשה על הטיפול הסיכולי בהם.

כדי למנוע התדרדרות נוספת במצב, על מדינת ישראל לגבש אסטרטגיה ברורה המלווה בחזון אמיתי אל מול אוכלוסיית ערביי ישראל ואל מול פעילות הימין הקיצוני. עליה לקבל החלטה על שינוי חקיקתי דרמטי באופן בו היא מטפלת בטרור ישראלי הן מקרב הימין הקיצוני והן מקרב ערביי ישראל. על המדינה לפתח תשתיות חינוך, תחבורה ובריאות במגזר הערבי ולתעדף מחדש את התקציב הלאומי על מול כל המגזרים. שיטת המקל והגזר הוותיקה, יעילה גם כיום. אולם המשך ההתעלמות מהבעיה ואי מימושה של אסטרטגיית פעולה ממשלתית, יביאו לגידול ברמות הסיכון, להחמרה בהקצנה ובהסתה ההדדית, לעלייה ברמת הפשיעה הביטחונית משני הצדדים ולאסון חברתי ולאומי אמיתי.

***

ליאור אקרמן הוא לשעבר בכיר בשב"כ, שכיהן כראש מטה ראש השב"כ

 

אולי יעניין אותך גם