לירי במחבל בחברון עלולות להיות השלכות ארוכות טווח

פרשיית הירי במחבל בחברון ממשיכה להסעיר את צה"ל וצמרת המערכת המדינית, גל הירש נפרד מחברו תא"ל מוניר עמאר ז"ל, והפרטת תעש (שוב) נתקלת בקשיים – הטור השבועי של עמיר רפפורט

לירי במחבל בחברון עלולות להיות השלכות ארוכות טווח

זה קרה ביום השני של מלחמת לבנון השנייה, ב-13 ביולי 2006: החיזבאללה ירה כמות אדירה של רקטות, שזעזעו את מפקדת עוצבת הגליל ליד הישוב בירנית. הטיח התפורר מקירות הבונקר הרועדים, כלי רכב בערו מסביב, בזמן שהחפ"ק של מפקד האוגדה, מחוץ לבונקר, כבר הפך לאפר ולעשן.

בתוך התופת בלט בקור רוח יוצא דופן קצין האג"מ של האוגדה במלחמה, מוניר עמאר, שהיה אז בדרגת סגן אלוף. מוניר שיגר אינספור פקודות רגועות ברשת הקשר, אבל ביום שישי האחרון, הוא לא שרד תופת אחרת: המטוס הקל שאותו הטיס התנגש בצלע הר בגליל העליון. 

מוניר עמאר נהרג חודש אחד בלבד אחרי שמונה לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון וקיבל את דגת התא"ל. מעבר לקורות חייו שפורסמו בצורה לקונית במרבית כלי התקשורת, מרתק לשמוע תיאור חי שלו ממי שהיה קרוב מאוד אליו במלחמה - תא"ל (מיל') גל הירש, שהיה אז מפקד עוצבת הגליל.

"אלמלא נהרג, מוניר היה מגיע לגדולות", טוען הירש, ומסביר: "הוא היה עשוי מחומר מיוחד. מוניר התבלט כבר כלוחם מן השורה בגדוד הסיור הדרוזי 'חרב' (הגדוד שמספרו היה 299 אינו קיים עוד שכן הדרוזים משרתים בכלל יחידות צה"ל ולא בגדוד משלהם- ע.ר). בהמשך, כשפיקד על הגדוד לפני מלחמת לבנון השנייה, הוא הכין ביחד אתי תכניות לפעולות בעמק שטח האויב, כולל הפשיטות שקיבלו את הכינוי 'נחילים'. הוא היה מפקד מבריק ונועז, דבר שבא לידי ביטוי גם בפשיטות שבוצעו אחרי שהמלחמה פרצה, בדיוק על פי התכניות המוקדמות, כמו הפשיטות בכפרים עייטא א שאעב ומרוואחין".

באחר מתפקידו אחרי 'לבנון השנייה', שימש מוניר עמאר כמפקד גזרת החרמון. לדעת רבים בצה"ל, הוא הגיע לשיא גדולתו ביום שבו פרצו מהומות בגבול סוריה ברמת הגולן, ביום הנכבה של מאי 2011. אלפים רמסו אז את גדר הגבול הרעועה וחצו אותה לתוך שטח ישראל. כמפקד הגזרה, עמאר היה יכול להורות על ירי לעברם, אך הוא הזעיק יחידות מיוחדות שביצעו ירי סלקטיבי מאוד. בסדרה של מהלכים מבריקים הוא הצליח להשתלט בהמשך מחדש על שטחי רמת הגולן, מבלי להפוך את האוכלוסייה הדרוזית לאויבת.

"אם צה"ל היה מבצע טבח תחת פיקודו, הנזק לישראל היה עצום. חלק מהמהלכים החכמים שלו, עדיין לא סופרו ולא יסופרו", אומרים גורמים במערכת הביטחון. לאחר שהשתלט מחדש על השטח, ניצח מוניר עמאר על הקמת מכשול חדש לאורך הגבול הסורי במהירות רבה. הגבול המשיך להשתנות בעקבות מלחמת האזרחים שמתנהלת בסוריה.

"כאשר נשאלתי על קידומו, המלצתי על מוניר לתפקיד מפקד המנהל האזרחי – מכל הלב", אומר גל הירש. "דיברתי איתו בפעם האחרונה בערב לפני שנהרג. תכננו לעשות מפגש ביחד עם המפקדים הנוכחיים של עוצבת הגליל, לדיון במה שהשתנה בעשור שחלף מאז מלחמת לבנון השנייה. הוא כבר לא ייקח במפגש הזה חלק. בשורה התחתונה, מוניר היה מנהיג - בלי למצמץ מול האויב, בלי להרים את הקול, בלי לאבד את הצניעות. התרומה שלו לצה"ל תישאר למשך שנים רבות".

רצח או סרח?

יממה לפני אסונו של מוניר עמאר, התחולל האירוע שמטלטל את צה"ל והשלכותיו עוד יהיו ארוכות טווח: חקירת המשטרה הצבאית החוקרת, בעקבות האירוע שבו ירה למוות, חייל חטיבת כפיר במחבל פלסטיני, שהיה מעורב קודם לכן בפיגוע, יוצרת סערה תקשורתית שמטרידה מאוד את הצבא.

כמו כל אירוע בתקופה האחרונה, התלהט ויכוח הסוער גם בדרג הפוליטי וגם בתקשורת, תוך התייחסות רופפת בלבד לעובדות. בדרג הפוליטי, האש ניצתה בישיבת הממשלה של יום ראשון (שוב) בין שר החינוך, נפתלי בנט, ובין שר הביטחון, משה יעלון. התקשורת סוערת בעקבות הפרשה וכמובן גם הרשתות החברתיות, כאשר קמפיינים מאורגנים קוראים לאנשים מכל העולם, להזדהות עם החייל החשוד ברצח.

בתוך הסערה קשה להבין את העובדות, אבל צה"ל עושה כל שביכולתו כדי להדליף מידע שיבהיר כי החייל ירה במחבל הפלסטיני מבלי שנשקפה שום סכנה ממנו. כך, סופר כי התחקיר של פיקוד המרכז העלה שהמחבל חוסל שש דקות אחרי שהוא כבר נוטרל. החייל היורה לא היה שייך לכוח שנלחם במחבל (אחד החיילים של הכוח הזה אף נפצע באורח בינוני). איש לא ביקש ממנו לירות, ולא ציפה שכך ייקרה. האם חש תחושה סובייקטיבית של סכנה ולכן ירה? לחוקרים יהיה קשה להוכיח שחשש כזה לא עבר בראשו.

הדיונים להארכת מעצרו של החייל החשוד ברצח, שנערכו השבוע בבית הדין הצבאי בקסטינה, הפכו חלק מהזירה התקשורתית שבה מתנהלת הפרשה. בשוך המהומה, כמעט בטוח כי החייל היורה יועמד לדין, למרות הקמפיין המאורגן למענו. עם זאת, הסיכוי שיואשם בעבירה החמורה ביותר של רצח הוא נמוך. החייל סרח, אבל יהיה קשה להוכיח כי מדובר היה ברצח בדם קר, סבורים מפקדים בצה"ל.

בכל מקרה, אילו התקרית בחברון הייתה מסתיימת ביום חמישי שעבר בפציעה בלבד של חייל צה"ל, בודדים היו זוכרים אותה ביום שישי הזה. התיעוד של הירי שמביך את צה"ל, מבטיח כי הפרשה תלווה את צה"ל עוד חודשים ואולי אפילו עוד שנים. מה שמטריד יותר מכל את צה"ל, זה חוסר היכולת לשלוט על השיח שמתחולל בתקשורת ובעיקר ברשתות החברתיות. השיח נותן גיבוי רב להתנהגותו של החייל.

 זו הסיבה  שהרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, נקט בצה"ל חריג כאשר שיגר ביום רביעי איגרת לחיילים ולמפקדים שבה כתב, בין היתר: "השמירה על רוח צה"ל וערכיו איננה זכות אלא חובה".

מבחינות רבות, איזנקוט נוקט בגישת בן גוריון שנהג להעצים אירועים חריגים ולהפוך אותם ל"דוגמא" (כמו הדחתו של מפקד גייסות השריון בשנות ה-50 אורי בן ארי, בגלל שק סוכר שגנב אחד מפקודיו). הוא שונה מהרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן (רפול), שקיצר מ-8 שנים לשנתיים בלבד את עונש המאסר שנגזר על החייל דניאל פינטו שהורשע ברצח ארבעה שבויים לבנוניים במהלך מבצע ליטני בשנת 1978. המסר של רפול היה הפוך לחלוטין.

 הגז והמדיני

ובשולי הסערה של השבוע ניתנה תשומת לב מועטה בלבד לכך שבג"צ, שפסק בעתירה נגד מתווה הגז, אישר את הקביעה כי למאגרי הגז בים התיכון יש השפעה אזורית מדינית וביטחונית.

כידוע, פסל בג"צ את "סעיף היציבות" במתווה הגז, אבל מעטים התייחסו לכך שהוא לא פסל את השימוש שעשתה הממשלה בסעיף 52, שהפקיע את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים לדון במונופול שנוצר, בטענה כי לפיתוח המאגר יש חשיבות מדינית מרחיקת לכת. מי שהכינו את חוות הדעת הקובעת כי לפיתוח המאגרים יש השלכה אסטרטגית על מעמדה של ישראל באזור הם אנשי משרד החוץ. השימוש בסעיף אושר על ידי בג"צ ברוב של ארבעה שופטים מול מתנגדת אחת.

הפרטה? כנראה שלא

וגם זה היה השבוע: המהלך הענק להפרטת התעשייה הצבאית (תעש) עשה צעד גדול למגירה.

תזכורת: הממשלה הקודמת החליטה על מהלך ההפרטה, שכבר יצא לדרך בשנת 2015. לקראת יישום ההפרטה הוקמה בתחילת שנת 2016 חברה חדשה בשם תעש מערכות, וחברה נוספת, בשם תומר, האמונה על פיתוח מערכות סודיות ותישאר בבעלות המדינה. 1300 עובדים יצאו לפנסיה או שעזבו את תעש הישנה. המדינה התחייבה לכסות את עלות הפרישה שלהם.

הבעיה היא שמתוך 12 קבוצות שיצאו לתחרות על תעש נותרה בתמונה רק אלביט מערכות. וגם הרכישה שלה בספק גדול. בשבועות האחרונים המכרז מקרטע. תהליך התמחור, שהיה אמור להתבצע לפני חג הפסח, מתעכב, וגם מהלך לא קשור להדחתו של ראש מנהל החברות הממשלתיות, אורי יוגב, משפיע על התהליך כולו.

עקב הקטנת מצבת כוח האדם בתעש, הדחף של משרד הביטחון למכור את תעש פחת מאוד. החברה כבר אינה "מדממת".

בינתיים, עולות בתקשורת טענות על כשרות הליך המכרז, שמוכחשות על ידי אלביט מערכות, שאינה נראית להוטה לבצע את הרכישה. כך, ככל שחולפים הימים, מסתמן כי הפרטת תעש שוב לא תצא אל הפועל, כמו ניסיונות בעבר למכור את החברה, שלא התממשו.

במקביל, ולאור התוצאות הטובות של הדוחות הכספיים שפורסמו על ידי תעש השבוע, גורמים העלו את האפשרות כי החברה דווקא תלך על הליך של הנפקה בבורסה – במקום ההפרטה. מה יקרה בסוף? רק ימים יגידו.

***

תמונות:

מוניר עמאר, אמיר בוקר ואלוף (מיל') יאיר נווה בגבול רמת הגולן במאי 2011