הודו ואיראן חתמו עסקה לפיתוח נמל שבהאר בדרום איראן

איראן משיגה דריסת רגל במרכז אסיה באמצעות הסכם סחר שיעמיד אותה כבת ברית של הודו מול סין ורוסיה. מבחינת הודו, מדובר בנתיב סחר "עוקף פקיסטן" שיבטיח לה גישה למרכז אסיה

facebook.com/narendramodi

המגעים סביב ההשקעה בנמל שבהאר החלו כבר בשנת 2003. את החתימה על ההסכם עשו המדינות השבוע, כך לפי דיווח באתר indianexpress.com. היקף ההשקעה מצד הודו מוערך ב-500 מליוני דולרים.

לצד ההשקעה ההודית, איראן תשקיע עוד 16 מיליארדי דולרים בפיתוח אזור סחר חופשי סביב הנמל, כך לפי פרסום באתר qz.com. הנמל יאפשר לאיראן לסחור עם הודו דרך אפגניסטן. אירן היא נקודת המוצא של הודו לסחר עם מרכז אסיה.

תזה נוספת היא שתחת הסנקציות על איראן, סין ורוסיה הגדילו את השפעתן במדינה, וכעת טהרן רוצה רגל נוספת מצד הודו. במקביל להודו, סין מפתחת את נמל Gwadar בפקיסטן. בינו לבין שבהאר מפרידים בסך הכל 72 ק"מ. נוכחות צבאית של חילות הים, ההודי והסיני, במתאר סמוך כזה יכולה להנביט מתיחות פוליטית וצבאית.

המשמעות לישראל

הימצאותם של כלי שייט הודים הכוללים מערכות ישראליות, בנמל אירני, יכולה לתת למהנדסים איראנים גישה אליהן. אמנם מדובר באתגר לא פשוט כי ההודים לא נותנים לכל אחד גישה למערכות על כלי השיט שלהם, כולל מערכות ברק-8 , מכ"מים ואחרות, אבל הבעלות המשותפת על הנמל היא נקודת כשל אפשרית.

וקטור נוסף של השפעה על ישראל הוא מיקומה של איראן כחוליה קריטית בנתיב מסחר בין הודו למרכז אסיה. מיקומה על נתיב זה יאפשר לה להגדיל באופן ניכר את הכנסותיה, הן בשל השימוש בנתיב זה והן בשל העמלה שהיא תגזור בדמות מיסים על סחורות שיעברו דרכה. המשמעות של עורק פיננסי איראני שכזה הוא פוטנציאל להתעצמות צבאית מואצת.

וקטור שלישי יכול להיות העמקת שליטה איראנית באפגניסטן , והקרנת השפעה על מרכז אסיה. פרסומים גלויים חשפו את התמיכה של איראן בטאליבן. לאור ההסכם, נראה כי טהרן השכילה להכין כוח צבאי, פרוקסי, מבעוד מועד שיגבה את הסכם הסחר באמצעות אבטחה פיזית של הסחר. אזכיר כי הדיונים על הסכם הודי איראני החלו ב-2003. מספיק זמן להשיג השפעה על הטאליבן.

השפעה איראנית על הטאליבן תתן לה עוגן במרכז אסיה. איראן כבר מפעילה לא מעט ארגוני טרור במזרח התיכון באמצעות משמרות המהפיכה. התוספת של הטאליבן לא תהיה הפתעה. שליטה על הסחר בין הודו למרכז אסיה ובין המפרץ הפרסי למרכז אסיה, יחד עם כוח צבאי של הטאליבן שיכול לתת חסות אמיתית על נתיב סחר זה, יתן לאיראן מקור הקרנת עוצמה באסיה.

תשתית כזו גם תוכל לתת לאיראן אפשרות "למכור" לסין נתיב סחר נוסף, בטוח ומהיר יחסית למזרח התיכון. למרות שסין מקיימת קשרים טובים עם פקיסטן, מעצמה כמו סין אף פעם לא שמה את כל הביצים באותו סל. התבססות על פקיסטן לבדה כנתיב סחר יכול להוות כשל מסחרי בעיניים סיניות.

מבחינת ישראל, מדיניות החוץ [בהנחה והייתה כזו מכוונת] כיוונה לטיפוח חגורה "עוטפת" איראן. מדובר במדינות כמו הודו, גיאורגיה, אזרבאיז'ן, טורקיה [למעט השנים האחרונות. קשר שמתחדש כעת], טורקמניסטן, טג'יקיסטן ואפילו היו טענות בפרסומים גלויים על יחסים עם פקיסטן [על אף שמעולם לא היה אישוש ממקור אמין לטענות אלו].

מאמצים אלו יכולים עכשיו להיות קשים אף יותר לאור ההסכם והקרנת העוצמה של איראן במרכז אסיה. כמובן שההסכם פותח גם הזדמנויות חדשות לישראל, אבל האינטרס ההודי בהסכם יחייב את ירושלים לפעול בעדינות כדי לא לפגוע באחד הצרכנים הגדולים של התעשיות הביטחוניות הישראליות.