"הדרך להאבק בפשעי הסיכנאות - הקטנת החתימה התקשורתית שלהם"

פשעי חיקוי תמיד מתאפשרים וניזונים מחשיפה תקשורתית ומאחר שכך הם דועכים בעקבות דעיכת תשומת הלב התקשורתית. כל עוד התוקפים מצליחים לשמר עניין תקשורתי במעשיהם באמצעות המדיה הפלשתינית, הגיוס של פושעי חיקוי נוספים יתמיד

האם גל הפיגועים הוא חלק ממאבק דתי או לאומי מובנה או שמא רק ביטוי ודרמתי כלל שיהיה לתסכול של תת תרבות עבריינית? האם יש מה מקשר את הסכינאים והמפגעים בישראל עם המפגעים בקליפורניה?

הספקולציות לגבי המכניזמים שמניעים את עשרות תוקפים בגל הטרור האחרון הם ידועות: היעדר אופק מדיני, מצבם הכלכלי של הפלשתינאים, קדושת אל אקצה ודת האסלם שלכאורה מעודדת את הגיהאד. מעבר לספקולציות אלה ידועים לכולם גם הפרמטרים סוציו אקונומיים כמו גיל, מין או העדר תעסוקה של המפגעים. אך מעבר לכל אלה ניתן גם לזהות מאפיינים מאוד משמעותיים בהתנהגות של רובם המכריע של התוקפים, מאפיינים המהווים מכנה משותף ברור.  

קרימינולוגיה וסוציולוגיה

בדיון על גל הפיגועים הנוכחי מעניין לגייס קווי מחשבה מתחום הקרימינולוגיה והסוציולוגיה. בעולם הקרמינולוגיה ידועה התופעה של יסוד החיקוי – סינדרום ה- CopyCat המבוסס על העתקת פשע מסרט או דיווחי טלויזיה. פשעים מסוג זה מתבססים על כך שהפושע מזדהה דווקא עם פושעים אחרים שביצעו פשע כפי שנראה בסרט או בדיווחי חדשות. ה- COPYCAT  מתייחס בדרך כלל לפושעים בודדים וזכה לאזכור ניכר בסדרות טלוויזיה ובסרטים. המשיכה של הנוטים לפשוע לחיקוי הקודמים להם מתאים במיוחד למפגעים בגל האחרון.

מונח נוסף המסייע לניתוח את תופעת הדוקרים הוא המונח Schooling בהשאלה מעולם בעלי החיים (במיוחד דגים ועופות) מושג Schooling - משקף התנהגות אחידה ומותאמת של מסה משמעותית של פריטים על בסיס חיקוי. שני מונחים אלו ה- Schooling  וסנדרום ה- COPYCAT מייצגים היטב את היסוד ברור ומובחן למתקפות המפגעים בגל האחרון.  

התוקפים חוזרים על אותו התוואי שוב ושוב בצורה כמעט טקסית ומספקים דלק של חיקוי איש למשנהו. ה"התנהגות מבוססת חיקוי" משתקפת היטב בכמה פרמטרים שמייצגים אחידות מאפיינת של הפיגועים ואת האבחנה המבדלת בין פיגועי הגל האחרון לגלי טרור אחרים.

חוסר תכליתיות מהפכנית – למרות שלכאורה הפיגוע מכוון כנגד הישראלים ולכאורה כדי לבטא מולם מחאה או איום, בפועל הפיגועים מכוונים יותר מכוון כלפי אוכלוסיית הרקע של המפגעים. מול אוכלוסיית הרקע הפיגועים אפקטיביים כי הם מעוררים הזדהות ותמיכה בקרב הפלשתינאים בגדה וערביי ישראל (האחרונים פחות פעילים בביטוי מעשי של תמיכתם). המחבלים בדרך כלל אינם בוחנים את השפעתם או את האפקטיביות של המתקפות על קהל היעד הישראלי.

תכנון מוגבל או העדר תכנון - ביטוי נוסף לאופיים הבלתי תכליתי של הפיגועים הוא התכנון מוגבל או העדר תכנון – מרבית הפיגועים בוצעו על ידי מחבלים שהחליטו רק שעות לפני המעשה על ביצוע הפיגוע תוך תכנון מינמלי. מיעוטם שיתפו פעולה עם אחרים או דאגו להשיג נשק חם או אספו מודיעין מוקדם או בצעו מהלך תכנוני מורכב יותר. למרות שהיו מבין המפגעים שניסו דווקא לאתר מקומות צפופים (כמו פיגוע בתוך אוטובוס) כדי להשיג אפקט מכסימלי – אבל מלכתחילה ברור שמרבית המפגעים גילו רק יומרה מוגבלת למכסם את האפקטיביות של הפיגוע.

לרוב הפעולה בוצעה במקומות ציבוריים פתוחים ודלילים באובייקטים לתקיפה בהם יש דווקא הרבה כלי נשק, שוטרים וחיילים. מלכתחילה פיגועים אלה לא ניבנו להשגת מסת הרג גדולה יחסית ולא בוצעו תוך מטרה ברורה להשגת סיכויי השרידות או המלטות גבוהים. ניכר שמרבית המחבלים לא שוקלים כיצד להגיע לאפקטיביות מכסימלית אלא יותר עסוקים בביטוי הדקלרטיביות של מעשיהם.

כשלון או הצלחה - נושא הכשלון או ההצלחה אינו נמדד בעיני המפגע במונחים קלסיים – הרי יחס ההרוגים בין פלשתינאים ליהודים אינו מעיד על אפקטיביות התקיפה. בנוסף, בסופו של דבר ההתקפות אינן משיגות תוצאה כלשהיא הנראית לעין במציאות הפלשתינית ישראלית.

יסוד בחירת הקורבן - ניכר שחלק ניכר מהתוקפים מעדיפים לעיתים קרובות מתנחלים חמושים וחיילים למרות ההסתברות הגבוהה שבחירה כזו תקטין משמעותית את יכולתם להשיג את התוצאה המקווה או לשרוד. בחירת הקורבן מייצגת שוב מגמה דקלרטיבית ולאו דווקא תכליתית.

ניכר כי אקט הפיגוע עצמו מצטייר כאקט דקלרטיבי (הצהרתי) ודמונסטרטיבי – מבלי שהתוקפים ניסו לקחת בני ערובה או להשיג יעדים אחרים באופן ישיר או עקיף. למעשה מרבית פעולות הטרור התמקדו ומוצו בעצם פעולת רצח הקורבנות. מרבית הפיגועים שיקפו מטרה "רצח" בלבד ללא יומרה שבאה לידי ביטוי בסגנון של "נמשיך במאבק עד לשחרור אסירים" או "שחרור ירושלים", או "סוף לכיבוש". לרוב המפגעים לא דרשו זאת או הצהירו על תכלית מוגדרת אפילו בהודעות שהותירו לפני מותם.

יסוד ה"אמוק" - מאפיין נוסף מאוד ברור היא התנהגות התוקף במהלך התקיפה. למרות שבתחילת אקט התקיפה חלק מהמחבלים פעלו לעיתים קרובות באיפוק יחסי (למשל מחבלים שהגישו בשקט תעודות לשוטרים או חיילים ואז תקפו במפתיע או המפגע שהסתווה כמוכר הבייגלה בניסיון להפתיע את החיילים במחסום) מרבית המחבלים התנהגו בשלב התקיפה עצמו באופן הנראה בקטעי הווידאו כפורקן אמוק (משתולל) ולא שקול ובחמת רצח.

עניין אישי או מצב נפשי קשה - אצל רבים מהתוקפים ניתן בדיעבד לזהות מעורבות של עניין אישי או אישיותי (פגיעה בקרוב משפחה על ידי ישראלים/ אירוע אישי מקדים או מתח נפשי גבוהה/ שאיפת התאבדות) וכמעט כולם לא השתייכו בפועל לארגון מחבלים ספציפי או הוו חלק מההיררכיה הארגונית של ארגון כזה.

יסוד התאבדותי בפעולת המפגעים - מרבית המחבלים לקחו בחשבון שלא ישרדו ואף במקרים רבים הצהירו על כך מראש.  מיעוטם ניסה לברוח או לפעול בדרך שתאפשר בריחה. נושא ההישתהדות (קרי הנמקת המהלך כמהלך בהקשר לגיטימציה דתית של ג'יאהד) הוא מרכיב רקע משמעותי לסביבה אבל חלק מהמפגעים אינם לכשעצמם דתיים באופן קיצוני.

טווח זמן להחלטה - מכיוון שזמן מחצית חיים התודעתי שלהם (מרגע החלטה עד לרגע הביצוע) מוגבל לעד 48 שעות בממוצע – הזמן להשפיע עליהם באופן ישיר ובזמן אמיתי מוגבל ביותר פעולה אפקטיבית יכולה לפעול על אוכלוסיית הרקע התומכת שלהם (Schooling) ורק דרך השפעה על הסביבה יש סיכוי להשפיע על התוקף בכוח.

איזור המגורים או התקיפה - העובדה שאזור המגורים או אתר התקיפה היו בתחילה מזרח ירושלים ואחר כך נדד מרכז הכובד לחברון מאפיין גם את דעיכת מרכיב אל אקצה ונושא הדת. המניעים החדשים לאומיים יותר או הזדהות עם קורבנות (דוקרים שבפועל נורו על ידי יהודים ונתפסים בעיני הפלשתינים כקורבנות תוקפנות ישראלית דווקא). מעבר זה מהנמקה דתית להנמקה לאומית והזדהותית מעידה על כך שמלכתחילה נושא הדת היווה עילה ולא סיבה.

תלות מוחלטת באפקט על סביבת הרקע הישירה (חמולה, כפר) והעקיפה (מדיה מסורתית – טלויזיה ואולי מדיה חברתית). מודל ההשראה התקשורתית סביבתית מהווה יסוד משמעותי בהתנהגות המפגעים בגל הטרור האחרון. ברור שכל התוקפים פעלו לאחר שחזו בתוקפים אחרים או בתוצאות תקיפתם. הרי לא סביר שכל עשרות המפגעים פעלו בסמיכות זמן במקרה. הידיעה שאחרים עשו זאת לפני המפגע היא מקור ההשראה וחיקוי.

השערה – מכיוון שרק חלק לא גדול מהמפגעים היו פעילים במדיה החברתית - יתכן שהשפעת המדיה המסורתית (טלויזיה) והסביבה הקרובה משמעותית יותר מהמדיה החברתית לגבי אוכלוסיית היעד של התוקפים. להשערה זו עדיין יש כבר בסיס עובדתי וגם ניכר שהניסיונות הכוונה של הרשתות החברתיות על ידי גורמים כמו החמאס ואחרים לא יצרו אפקט משמעותי על התוקפים והם ממשיכים בשלהם. ממש כמו שישראל אינה מצליחה להשפיע ישירות על התוקפים כך גם סוכני השפעה אחרים לא מצליחים להשפיע.

האביב הערבי – האביב הערבי לא היה מוסלמי או דתי ביסודו אבל מהר מאוד קיבל תפנית לתחום הדתי. דוגמאות קיצוניות לתופעה זו הם השתלטות האחים המוסלמים על מצריים לאחר קריסת שלטון מובארק ובסוריה הקרב בין העלאווים והשיעים מול הסונים עם התערערות משטרו של אסד. האביב הערבי לכשעצמו לא היה מתרחש מבלי אפקט ה- Schooling  וה- COPYCAT.

השראת האביב הערבי נדדה ממדינה למדינה ומשום מה דילגה על הפלשתינים. המרד נגד הריבון מתרחש גם פה אך הוא לא מופנה לרשות הפלשתינית ויש בכך יתרון. חורבן הרשות הפלשתינית יהווה איום על היכולת של ישראל למנוע הדרדרות רבתית של ניהול היחסים עם הפלשתינים בגדה. "אנרגית השינוי נגד הריבון" מופנית נגד סמלי השלטון הישראלי. מכיוון שההתאגדות והמרי מתקשה להתגבש לאינתפאדה מקיפה וכוללת, היחידים מחפשים ערוץ ביטוי מחאתי אחר. החיבור לאתוס הרצחני של האסלאם מהווה שסתום לחץ מושך.

אפקט דעאש – השימוש בסכין (שחיטת האויב) הוא רק פסיק באפקט הדעאש. אפקט דעאש משקף הזדהות פאן אסלאמית עם רעיונות כוחניים, אלימים ותוקפניים באצטלה דתית שעונים על צורך מובהק באוכלוסיית היעד. מכיוון שהצעירים בצרפת ובבלגיה אינם תחת הכיבוש הישראלי יש להניח שמצוקתם אינה נובעת מהעדר תהליך מדיני. מדוע אם כך הם נמשכים כל כך לדעאש ולמסר הרצחני שהוא נושא בחובו?

הצורך של המוסלמים בהתמדדות עם כישלונם הבסיסי להתמודד עם הגלובליות והמודרניזציה מביא את חלקם לפתרון הדאעשי . לכן גל הפיגועים האחרון יכול להיחשב בקלות לחלק מהגל הפאן איסלאמי העולמי שהביא את האביב הערבי ואת ההזדהות עם דעאש. לצעירים המוסלמים בצרפת ולפלשתינאים בישראל אין מוצא מהתסכול המתמשך שלהם מפריחת המערביות (וישראל) וכישלונם  המוסלמים מלבד הסכין.

מתי ידעכו גילויי האלימות?

במידה ומקבלים את יסוד ה- Schooling ואת דפוס ה- Copycat ניתן לנתח כיצד ומתי ידעכו גילוי האלימות הנוכחיים. פשעי חיקוי תמיד מתאפשרים וניזונים מחשיפה תקשורתית ומאחר שכך הם דועכים בעקבות דעיכת תשומת הלב התקשורתית. כל עוד התוקפים מצליחים לשמר עניין תקשורתי במעשיהם באמצעות המדיה הפלשתינית, הגיוס של פושעי חיקוי נוספים יתמיד. וההפך. רק דעיכת העניין במעשיהם תכהה את המוטיבציה של התוקפים (CopyCat).

על פי מיטב המסורת בתחום הקרמינלוגיה הדרך להאבק בפשעי חיקוי הוא להקטין את החתימה התקשורתית של מעשיהם. יש לשים לב שלמרות שהתוקפים בקליפורניה קיימו הכנות משמעותיות לפני ההתקפה ניכר שההתקפה עצמה בוצעה במה שמצטייר כהחלטה של רגע ובאפקטיביות מוגבלת יחסית להכנה שבוצעה. יתכן בהחלט שגם המפגעים בקליפורניה ניכרים בהשפעתם של האירועים בפריז COPYCAT   ממה שנדמה.

אולי יעניין אותך גם