בין חשיפת הבלוף לתקיפה אפשרית באיראן

עם הודעת מעצמות המערב על הגעה להסכם הבנות עם איראן, עמיר רפפורט מנסה לשרטט מספר תרחישים אפשריים לעתיד הקרוב – האם ישראל תתקוף – ומה על ארה"ב

בין חשיפת הבלוף לתקיפה אפשרית באיראן

צילום: AP

אנשי מוסד מחופשים לאיראנים יצלמו את הפתחים למתקן הגרעיני התת קרקעי בפורדו, באמצעות מצלמות עם עדשות לטווחים ארוכים מאוד. לאחר הצילומים הם יאספו דגימות מן הקרקע באזור המתקן. באותו זמן, לוויינים יצלמו מהחלל את אותו שטח שוב ושוב, וכך גם עשרות אחרי גרעין נוספים ברחבי איראן. המטרה תהיה לגלות כל רמז שיכול להעיד על כך שהאיראנים עובדים על כל העולם וממשיכים בפרויקט הגרעין הצבאי שלהם, למרות שחתמו על הסכם הבנות עם ארצות הברית והמעצמות המכונות P5+1.

התרחיש שהובא כאן הוא, כמובן, פרי הדמיון בלבד, ואולם יש יסוד סביר להניח כי שירותי מודיעין בישראל יעשו הכול כדי להוכיח שהאיראנים ממשיכים בפרויקט הגרעין הצבאי שלהם, למרות שחתמו השבוע על הסכם הבנות עם ארה"ב ועם מדינות המערב המכונות p5+1. וכאשר מדובר בשירותי מודיעין מערביים המציאות בדרך כלל הרחיקה לכת הרבה יותר מן הדמיון. והאם התרחיש ששירותי מודיעין יחשפו במוקדם או במאוחר הונאה איראנית הוא סביר? כנראה שכן. אלא שזה לא התרחיש האפשרי היחיד. מהם התרחישים המרכזיים בעקבות הסכם ההבנות?

תרחיש 1: הצדדים לא מצליחים להגיע להסכם ארוך טווח עד לחודש יוני. הסנקציות נמשכות ואף מוגברות.

השתלשלות האירועים: הסכם ההבנות קובע הסגה לאחור של היכולות הגרעיניות הקיימות, הנשללות מאיראן, מניעת פיתוח יכולות נוספות ב-15-10 השנים הבאות, ובנוסף הסדרי פיקוח קפדניים. במסלול ייצור הגרעין באמצעות העשרה של אורניום מדובר בנטרול 13,000 צנטריפוגות, בהוצאה או בדילול של 10 טון חומר מועשר הנמצא באיראן, המספיק ל 8-7 פצצות גרעין.

באיראן תהיה העשרה רק בצנטריפוגות דור ראשון ולא תהיה העשרה גבוהה מ-3.67 אחוזים, באמצעות 6000 צנטריפוגות. מיתקן פורדו יהפוך למתקן מחקר ללא חומר גרעיני.  מסלול הפלוטוניום ייחסם על ידי שינוי ליבת הכור בא-ראק לליבה שלא ניתן לייצר בה פלוטוניום לנשק. קביעה נוספת, היא שלא ייבנו כורי מים כבדים ואתרי העשרה באיראן בעשור הבא.

ואולם, למרות שהפרויקט הגרעיני זז לכאורה לאחור, בפועל שאף מתקן גרעיני לא נסגר. בשורה התחתונה, מודבר בהתממשות של סיוט שישראל מתריעה בפניו כבר תקופה ארוכה: האיראנים יחזיקו בעתיד כמויות בלתי מוגבלות של אורניום מועשר ברמה של 3 אחוזים בלבד, ויעשירו אותו לרמה של 90 אחוזים ומעלה בתוך שבועות ספורים בלבד, בכל עיתוי עתידי שבו יחליטו לגרש את פקחי האו"ם (או שיעשו זאת לאט ובהסתר). באמצעים העומדים כבר לרשותם, הם יכולים לחצות את ה"רף הצבאי" של ההעשרה בקלות רבה. אין מחסום טכנולוגי, הכול רק עניין של החלטה מבחינתם.

כמובן, שאף אחד אינו לוחץ על איראן כיום להפסיק את בחישתה בטרור בכל רחבי האיור ובפיתוח הטילים ארוכי הטווח שלה. שיא האבסורד: ארה"ב משתפת פעולה באופן בלתי פורמאלי עם איראן במלחמה כנגד כוחות דאעש בעיראק, בזמן שממש בימים אלה מנהלים צבאות מדינות ערביות, בראשות  ערב הסעודית ובתמיכה אמריקאית, מצבע צבאית כנגד המעורבות האיראנית בתימן. 

בכל מקרה, כדי להסיר את הסנקציות הכלכליות שמכבידות עליהם (בתוספת הצניחה במחירי הנפט, שפוגעת אנושות בכלכלת איראן), האיראנים יצטרכו לממש את ההבנות ולהשיג הסכם קבוע בתוך שלושה שבועות. ישראל תעשה הכול כדי לשכנע שזה לא יקרה, משום שלפי עמדתה, המשך הסנקציות ללא הסכם עדיף מכל הסכם שיביא את האיראנים אל הפצצה במוקדם או במאוחר. יכולת ההשפעה של ישראל כיום היא שולית, בגלל משבר האמון בין נתניהו וברק אובאמה, אך גם כך בכלל לא בטוח שיושג הסכם ארוך טווח.

הסבירות לכך שיושג הסכם ארוך טווח והסנקציות באמת יבוטלו: בינונית.

הסבירות לתרחיש לפיו הצדדים לא מצליחים להגיע להסכם ארוך טווח עד לחודש יוני. הסנקציות נמשכות ואף מוגברות: בינונית גם כן.

תרחיש 2: הבלוף האיראני ייחשף

השתלשלות האירועים: גם אם יהיה הסכם וגם אם לא, האיראנים ימשיכו לחתור אל הפצצה בהסתר. פעילותה מודיעין תחשוף זאת, ואז ארה"ב וישראל יצטרכו להחליט כיצד להגיב. מה תהיה התגובה: תלוי מתי תיחשף התרמית ומי יהיה הנשיא האמריקאי.

הסבירות לתרחיש כזה: גבוהה

תרחיש 3. ארה"ב תתקוף

השתלשלות האירועים: ברק אובמה מחליט להראות שהוא מתכוון ברצינות לאיום הצבאי שהציב מול איראן (כולל ההדלפה מהשבוע, שארה"ב כביכול מאיצה תכנית לפיתוח פצצות חודרות בונקרים איראניים), אוסף מספר מצומצם של יודעי סוד בצמרת, ומראה להם להיערך לתקיפה שאף תצא אל הפועל.

ריאלית, זהו תרחיש סביר, אלא שאחרי שש שנים ברק אובמה הוכיח כי הוא דבר באסטרטגיה הבריטית מלפני מלחמת העולם השנייה - לעשות הכול כדי להעדיף על הסכם, כולל הסכם גרוע, על פי מלחמה.

לכן, סיכוי לתקיפה אמריקאית באיראן: אפסי. לפחות בעידן אובמה.

תרחיש 4: ישראל תתקוף

לפי הפרסומים, ישראל בונה ללא הפסקה  יכולת צבאית שאמורה לאפשר לה לפגוע ביעדים מרכזיים באיראן (כולל חימוש אווירי וקרקעי, כוח אווירי, יכולות תדלוק אווירי, אמצעי קשר ארוכי טווח ואמצעי איסוף מודיעין בזמן אמת).צה"ל גם מתאמן על תקיפה (לאימונים האוויריים המוגברים שהיו השבוע דווקא אין קשר ישיר לכך).

באופן פרדוקסלי, ההבנות עם איראן מגדילות את הסיכוי שישראל תצטרך לבצע את התקיפה (היעילות של תקיפה תהיה מוגבלת, משום שהעיתוי האידאלי לעשות זאת, בניתוח לאחור, היה כבר מזמן - בשנת 2010), משום שהן מוכיחות, לכאורה, שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. האסטרטגיה של ישראל עד כה הייתה למנוע בכל מחיר פצצת גרעין בידי מדינת אויב.

הבעיה היא, תקיפה באיראן תסב רק נזק מוגבל ביותר לתכנית הגרעין האיראנית ותעלה במחיר כבד של התקפות על ישראל מצד איראן ובנות בריתה, כדוגמת החיזבאללה בלבנון. בנוסף, אם התקיפה תתבצע בניגוד לדעת ארצות הברית, שכוחותיה במפרץ הפרסי עלולים להיות מותקפים עקב מעבר לכך,  עוד מתנהל מו"מ עם איראן, לישראל אין אופציה מדינית אמיתית לתקוף. מצד שני, לדברי מומחים, יש אפשרות לתקוף את פתחי הבונקרים התת קרקעיים באמצעות נשק מדוק מאוד, ולהסב להם נזק משמעותי. מרבית גורמי הביטחון הבכירים בישראל עדיין סבורים כי הנשק מתקיפה כזאת יעלה על התועלת.

הסבירות לתקיפה ישראלית באיראן: נמוך 

אולי יעניין אותך גם