"צוק איתן": חלון הזמן לפעולה אינו אינסופי

סוגיית המפתח במבצע "צוק איתן" היא זמן. האם ישראל תעלה מדרגה ותצא לפעולה קרקעית? מי באמת מקבל את ההחלטות בעזה? עמיר רפפורט מנסה לענות על השאלות

"צוק איתן": חלון הזמן לפעולה אינו אינסופי
 
 
סוגיית המפתח במבצע "צוק איתן" היא זמן. שני הצדדים, ישראל והחמאס, חשבו השבוע שהזמן משחק לטובתם. אבל, כאשר תוכרז הפסקת אש בסופו של דבר, יתברר שצד אחד טעה. לפי מה שקרה בשבוע הראשון של מבצע "צוק איתן", נראה שהטעות היא של החמאס. 
 
בכל מקרה, מבצע "צוק איתן" (או "עשרה ברמדאן", לפי השם הפלסטיני ללחימה) התנהל השבוע ללא להט קרב מצד אף אחד מהצדדים. שני הצדדים ירו פחות או יותר את מה שמצופה מהם, אבל האסטרטגיות שלהן הפוכות: להבדיל מהפעולות המשמעותיות האחרונות ברצועת עזה (עופרת יצוקה ב-2009, ועמוד ענן ב-2012), צה"ל לא התחיל הפעם במתקפה אווירית גדולה או בחיסול דרמטי, כמו ההתנקשות באחמד ג'עברי ראש הזרוע הצבאית של החמאס, שהייתה אות הפתיחה ל"עמוד ענן". 
 
במקום זאת, כאשר טפטוף הרקטות מעזה הפך לגשם בשבוע שעבר, עוד העבירו דוברים בצה"ל מסרים ש"שקט ייענה בשקט". המסרים נתנו לישראל עוד נקודה או שתיים לטובת הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה נרחבת. אבל, מראש לא היה סיכוי שמישהו בעזה יעשה חשבון רציונאלי, ויגיד "כן" על ההצעה. אחת הבעיות מבחינת צה"ל ב"עמוד ענן" הייתה שחיסול ג'עברי הייתה נקודת פתיחה כל כך גבוהה, עד שכבר מההתחלה, בכל יום שעבר היה לצה"ל יותר מה להפסיד מאשר להרוויח, מבחינת ההרתעה. 
 
לכן, בניגוד ל-2012, המגמה הפעם היא להרחיב את התקיפות ואת החיסולים בכל יום שעובר, כדי ליצור בעזה לחץ מתגבר והולך. האסטרטגיה של החמאס, ולצדו הג'יהאד האיסלאמי, לעומת זאת, הייתה לפתוח במהלומה חזקה ככל שהם יכולים: זו הסיבה שהחמאס שלף מן המסתור את הטילים ארוכי הטווח ביותר שלו, שעקפו את סוללות "כיפת ברזל" בדרום ובמרכז הארץ ונחתו באזור חדרה-זיכרון יעקב (רובם טילים מייצור עצמי). היו גם כמה טילי M-302 מתוצרת איראן. 
 
עד השבוע, בצה"ל לא היו בטוחים שהחמאס הצליח להבריח לרצועת עזה טילים כאלה, אבל עכשיו מעריכים שיש בידיו כמה עשרות טילים שמגיעים עד לחוף הכרמל. הפתעות נוספות שהכין החמאס היו החוליה הימית שניסתה לבצע פיגוע ליד זיקים אך חוסלה (יחידת "הקומנדו הימי" קיבל ממומחים ישראלים ציון גבוה על מקצועיות, מה שלא עזר לה בשטח. לקראת הפעולה הימית הייתה לשב"כ ולצה"ל התראה מודיעינית. הסיכול של הפיגוע קשור גם לחיסול של מפקד ה"קומנדו הימי", שהתרחש על אופנועו ליד מחנה הפליטים שאטי בימים לפני פתיחת מבצע "צוק איתן"). 
 
הפתעה נוספת מבחינת החמאס אמורה הייתה להיות מנהרת התופת לכיוון כרם שלום, שנחפרה במשך חודשים אך התגלתה על ידי צה"ל והופצצה. (בסך הכול הותקפו מאז תחילת המבצע כעשר מנהרות באזור הרצועה). מן הסתם, החמאס ישלוף עוד כמה שפנים מהכובע, אך התסכול שלו בתחילת הלחימה היה גדול – היקף הנפגעים והנזק שהירי מצליח לחולל בישראל הוא נמוך מאוד. הארגון יפעיל יכולות נוספות ככל שתימשך הלחימה. 
 
הקבינט מול מוחמד דף 
 
בצד הישראלי, ההחלטות על צעדי צה"ל בלחימה מתקבלות על ידי הקבינט הביטחוני, לפי הספר. מאז דו"ח וינוגרד שחקר את התנהלות הקבינט המצומצם והממשלה כולה בימי מלחמת לבנון השנייה, ישנה הקפדה יתירה על "תהליכי קבלת החלטות סדורים". עד כדי כך מקפידים כולם בתהליך, עד שלעיתים יש הרגשה שהשרים וגורמי הביטחון המצטרפים אליהם מדברים אל המיקרופונים המשתלשלים מן התקרה ואל הפרוטוקולים העתידיים, יותר מאשר אל הנוכחים בחדר. 
 
במציאות כזאת, אין פלא שגישת הצבא היא תמיד "להציג משמעויות" לדרג המדיני, ולפרוס בפניו קשת רחבה של אפשרויות פעולה. שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הם מקבלי ההחלטות העיקריים. יעלון, ליתר דיוק. נתניהו בדרך כלל מאשר את תכניות הפעולה שמציג לו שר הביטחון. הקבינט המדיני-ביטחוני הנוכחי, ככלל, הוא אחד הפחות מנוסים בקבלת החלטות ביטחוניות בתולדות ממשלות ישראל. בכל המסרים המוקפדים ששיגרו השבוע, זכרו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל להגיד שישראל נערכת למערכה ארוכה. 
 
המסרים נועדו להלחיץ את החמאס, שכמות התקיפות עליו ועל אנשיו גדלה מיום ליום. רק מעט מן התקיפות בימים הראשונים הן מזדמנות. רוב היעדים נשלפו מתוך "בנק מטרות" שהוכן מראש בפיקוד הדרום. המטרות שנוצרות תוך כדי לחימה מעובדות בזמן אמת בחמ"ל משותף במפקדת פיקוד הדרום שבו יושבים אלה לצד אלה אנשי השב"כ ונציגי כל הזרועות בצה"ל, ומנתחים בזמן אמת את התמונות מן השטח, שמרוחות על מסכי ענק. 
 
יעדי המבצע הגלויים מבחינת ישראל הם יצירת הרתעה שתביא לשקט ארוך טווח ברצועת עזה, וניצול המבצע כדי לפגוע באופן קשה מאוד בתשתית שמאפשרת לחמאס ולג'יהאד האיסאלמי לייצר ללא הפסקה אמצעי לחימה, כמו רקטות ארוכות טווח וגם מטוסים בלתי מאוישים או גלשני רוח. היעדים לתקיפה שנחשבים אפקטיביים ביותר, הם מקומות המסתור של הטילים והמחסנים שלהם, מחרטות שהן חלק מה"תעשיה הצבאית הפלסטינית" (המטרה היא לגרום לבעלי המחרטות נזק שיביא אותם להצטער על כך שעשו עסקים עם החמאס) ובעיקר חיסול בכירים בזרוע הצבאית של החמאס או פגיעה בבתים הפרטיים וברכוש שלהם: ניסיון העבר מלמד את צה"ל כי המרדף האישי אחר בכירי הזרוע הצבאית, הוא הדבר שהכי מטריד אותם. 
 
לכן במהלך יום רביעי, הופצצו בתים של לא פחות מ-20 הבכירים ביותר בזרוע הצבאית של החמאס. (צה"ל מפעיל בדרך כלל נוהל "הקש בגג" לפני שהוא תוקף בית כלשהו. במסגרת הנוהל, משוגרת פצצה ללא חומר נפץ שמסמנת לכל יושבי הבית להסתלק ממנו, ורק לאחר מכן מגיעה גם פצצה אמיתית ששוקלת בדרך כלל חצי טונה חומר נפץ). כמובן, שצה"ל והשב"כ עשו מאמץ לחסל כמה שיותר דמויות בזרוע הצבאית של החמאס. הם אכן הרגו כמה מפקדים מדרג בינוני ונמוך. האם גם ראש ממשלת החמאס איסמעיל הניה יכול להיות יעד לחיסול על יד ישראל עם התמשכות "צוק איתן"? יכול להיות. 
 
אבל צריך להבהיר נקודה חשובה: בטעות חושבים רבים בישראל כי שמקבל בחמאס את ההחלטות מתי להסכים להפסקת אש ומתי לפתוח באש, זה הדרג שמכונה "מדיני" ובראשו ראש הממשלה איסמעיל הניה. האמת היא שבעזה קובע בעיקר הדרג הצבאי, ומאז החיסול של אחמד ג'עברי ב-2012, ניצב בראשה אויב חדש-ישן: מוחמד דף שנפצע בעשור שעבר בשני ניסיונות חיסול של צה"ל שלא הצליחו, וחזר כעת לזירה פול טיים ג'וב (אבל עמוק במחתרת). 
 
דף נחשב מיליטנטי מאוד כבר מתחילת דרכו. פרגמטיות היא ממנו והלאה. ההנחה של מערכת הביטחון היא שדף מתואם עם הניה, ודרכו עם ההנהגה הגולה של הארגון (ובראשה חאלד משעל), אבל רמת הציות שלו להנחיות מגבוה נמוכה מאוד. 
 
עליונות טכנולוגית 
 
מבחינה צבאית, נהנה צה"ל מעליונות טכנולוגית כל כך גדולה, עד שלעתים נדמה למפקדים שמשתתפים בלחימה שהם יושבים מול מסכי של משחקי מחשב מלחמתיים. רצועת עזה היא שטח שנשלט על ידי אינספור אמצעי תצפית של צה"ל, ביום ובלילה, מהים, מהאוויר ומהיבשה. אמצעי קשר מתקדמים מאפשר לירות על כל מטרה שמתגלית - ממגוון רחב של אמצעים, כמו שהיה בחיסול של החוליה שניסתה לחדור לזיקים מהים, אך חוסלה בקלות אחרי שנחתה בצד הישראלי של החוף. 
 
כמובן שגם ל"כיפת ברזל" תפקיד משמעותי בלחימה: ההבדל הגדול בין "עמוד ענן" ל"עופרת יצוקה", היה שב-2012 צה"ל כבר היה מצויד בסוללות ההגנה מפני רקטות. מאז 2012, הסוללות רק התרבו ואף שופרו: חלק מהן כבר נחשבות כ"דור ב'" של המערכת, עם יכולות יירוט שלא היו קיימים פעם. כמות האש שנורית מרצועת עזה היא בסך הכול מוגבלת, וזה מאפשר לכיפת ברזל להתמודד עם האיום בצורה יעילה יחסית (90 אחוזי יירוט, בימי הלחימה הראשונים). זה לא יהיה המקרה, כאשר תתחולל חלילה מלחמה מול חיזבאללה בלבנון: כמות הרקטות בצפון גדולה עשרות מונים, ו"כיפת ברזל" תגן בתרחיש כזה בראש ובראשונה על בסיסי חיל אוויר ועל מתקני תשתית כמו תחנות כוח לייצור חשמל בחדרה ובאשקלון ושדה התעופה בן גוריון (שהיו יעדים מועדפים לירי החמאס גם השבוע. העובדה שהחמאס לא הצליח לשתק את התנועה בנתב"ג היא עוד כישלון מבחינתו). 
 
המדרגות הבאות: פעולה קרקעית? 
 
על הנייר, "תכנית המדרגות" של צה"ל יכולה להסתיים גם במדרגה הכי גבוהה שניתן להעלות על הדעת – כיבוש מחדש של רצועת עזה והורדת החמאס מן השלטון. הסיכוי שצה"ל ייצא למהלך כזה הוא אפסי. צה"ל אינו מעוניין למצוא את עצמו מחדש עמוק ברצועה, שולט על מיליון וחצי פלסטינים ותחת לחץ בינלאומי כבד (במסגרת מאמצי "צוק איתן", צה"ל, בסיוע משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה, משקיעים בהסברה בעולם כמעט כמו שהם משקיעים בלחימה בצה"ל, שכן הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה עלולה לגדוע את המבצע עוד לפני שהחמאס יסכים להפסקת אש ללא תנאי, כפי שישראל דורשת). 
 
אם היו שואלים את ראשי החמאס, הם כנראה סבורים בנקודת הזמן הזאת שגם הסיכוי לפעולה קרקעית ישראלית מוגבלת בהיקפה בתוך הרצועה, אינו גבוה. גיוס המילואים שאושר השבוע על ידי הדרג המדיני אמנם נועד ליצור אופציה של פעולה נרחבת, אבל "אמינות האיום" היא החשובה ולא בטוח שבחמאס באמת חוששים מהאפשרות הזאת. 
 
באופן פרדוקסלי, יכול להיות שהחמאס צודק, שכן הישגי "כיפת ברזל" מפחיתים את הלחץ על העורף הישראלי ומאפשרים לדרג המדיני באופן תיאורטי להימנע לפעולה קרקעית ברצועה כדי לטפל מהשטח במשגרי הרקטות. בינתיים, גיוס המילואים הוא חלק מן התכנית הסדורה. צה"ל גייס בצווי 8 אלפי מילואימניקים אבל לא את כל ה-40 אלף שאושרו לו על ידי הדרג המדיני. המילואימניקים נשלחו ברובם לחזית הצפון, כדי להחליף שם חיילי סדיר, שמרוכזים כולם מול הרצועה. כניסת המילואים לפעילות וריכוז כוחות הסדיר וההכנות למבצע קרקעי, שאולי יתרחש ואולי לא, יימשכו לפחות כמה ימים. 
 
בכל מקרה, אם צה"ל ייצא למהלך קרקעי ברצועה, זה יהיה בתנאי פתיחה פחות טובים מאשר המהלך הקרקעי שנכלל ב"עופרת יצוקה". לפני המבצע ב-2009, הצבא התאמן על מודלים שדימו עיירות ורחובות ברצועת עזה, במשך חודשים ארוכים. כל כוח התאמן שוב ושוב על המשימה המדויקת שציפתה לו. הרבה בזכות כך, המהלך הקרקעי "זרם" בסופו של דבר בקלות שהפתיעה אפילו את צה"ל. אלא שאף אחד אינו יכול להיות בטוח, שתסריט כזה יחזור על עצמו עוד פעם. 
 
מנגנון סיום 
 
לכן, שאלת השאלות כבר בפתיחת "צוק איתן" היא מה יהיה מנגנון הסיום שיביא להפסקת האש. ב"עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן" מילאו המצרים (וגם הצרפתים) תפקיד מרכזי בהפסקת הלחימה (כל כך מרכזי עד ששר הביטחון אהוד ברק הפתיע את עמיתיו בקבינט ואת בכירי צה"ל, במהלך פתאומי להפסקת אש שיזם עם הצרפתים ועם המצרים, תוך ניהול מו"מ עקיף מול החמאס, מאחורי הגב של מערכת הביטחון והדרג המדיני). 
 
בראיה לאחור ניתן לקבוע כי בסך הכול, ההבנות שהושגו בתום "עמוד ענן" שמרו על שקט בדרום, במשך שנה ושמונה חודשים. אלא שהם אפשרו לחמאס להתחמש באופן ניכר, והתוצאות ניכרות בימים אלה. ישראל תשאף בתום הסיבוב הזה לתקופת שקט ארוכה יותר, וגם למנגנון שיבטיח שהחמאס והג'יהאד האיסלאמי לא יוכלו לנהל תעשייה צבאית ענפה באין מפריע. המצרים טוענים שהם מתווכים, אבל הפרופיל שלהם נמוך. 
 
בינתיים, גם ארצות הברית ואירופה נותנים לישראל את חלון הזמן לביצוע תקיפות בעזה, לפי ה"תכניתה סדורה". אך החלון הזה עלול להיסגר מהר מאוד והקהילייה הבינלאומית תתערב כדי להביא להפסקת אש, במקודם או במאוחר. מה שעלול להפעיל בבת אחת את "ה"חלון" שניתן לצה"ל זה אסון שבו ייהרגו אזרחים פלסטינים רבים מהפצצה כלשהי. בתרחיש כזה, צה"ל כבר היה לא פעם.

You might be interested also