מעמיק: תוכנית החלל בצפון קוריאה
שלושה ניסיונות כושלים, משטר דיקטטורי, סנקציות כלכליות, ושליט צעיר – על אף כולם, צפון קוריאה הצליחה לשגר לחלל לוויין בכוחות עצמה. תכירו את החברה העשירית במועדון החלל היוקרתי
טל ענבר
| 19/05/2011
שיגור טיל אונחה 3 (תמונה באדיבות yonhapnews)
ביום רביעי, 12.12.12, המריא מבסיס החלל הצפון קוריאני סואה ( Sohae) טיל לבן, בגובה של כשלושים מטרים. קצת יותר מתשע דקות לאחר מכן, הוכנס למסלול סביב כדור הארץ לוויין קטן בשם קוואנמיונגסונג 3 (פירוש השם בקוריאנית: "כוכב זוהר"), בכך הפכה המדינה המסוגרת לחברה העשירית ב"מועדון החלל" – קבוצה מצומצמת של מדינות בעלות יכולת בניה ושיגור לוויינים באופן עצמאי. (ישראל, אגב, הייתה למדינה השמינית שהשיגה יכולת שיגור לחלל, בשנת 1988. בשנת 2009, הצטרפה גם איראן למועדון).
לוויין או טיל בליסטי?
בפיונגיאנג, יצאו אלפים לרחובות ולכיכרות במפגני שמחה "ספונטאניים" בנוסח המוכר לקוריאה הצפונית, והטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה יצאה מגדרה להלל ולשבח את ההישג המרשים ואת הנהגתו של "המרשל המבריק", מנהיג המדינה, קים ג'ונג און. מול צהלות השמחה של צפון קוריאה, מדינות רבות בעולם מיהרו לגנות את המהלך של שיגור הלוויין. רובן ככולן התייחסו אל השיגור כאל ניסוי בטיל בליסטי.
האומנם? מבחינה מדוקדקת של החומרים הזמינים הכוללים מגוון תמונות וסרטונים, עולה כי מדובר במשגר לוויינים מובהק ולא בטיל בליסטי. יחד עם זאת, הטכנולוגיות העומדות בבסיס הטילאות הבליסטית או שיגור הלוויינים – זהות הן. ללא ספק, השיגור המוצלח שהודגם, מקרב את צפון קוריאה אל היעד של בניית יכולת שיגור של טילים בליסטיים לטווח בין יבשתי.
הצלחת השיגור באה לאחר שלושה כישלונות שחוו מהנדסי תוכנית החלל הצפון קוריאנית – בשנת 1998 (באמצעות משגר לוויינים שונה), בשנת 2009 ובאפריל 2012. ההתאוששות המהירה מהכישלון של אפריל, והעמדת טיל נוסף מוכן לשיגור שהצליח כבר בדצמבר, מרשימה ומעידה על הפקת לקחים נכונה, יכולת התאוששות מהירה וניהול יעיל. כמו כן, מעידה ההתאוששות על תמיכה פוליטית חזקה בתוכנית השיגורים שבאה לידי ביטוי בהזרמת תקציבים גדולים למערך החלל של המדינה המסוגרת ומוכת הסנקציות הבינלאומיות.
משגר הלוויינים "אונחה 3" (UNHA – גלקסיית שביל החלב) הוא משגר תלת שלבי מונע בדלק נוזלי. לשלב הראשון ארבעה מנועים בתצורה מצררית, דומה למה שהוצג באיראן בשנת 2010. מנועי השלב הראשון זהים ככל הנראה למנועי הטיל נודונג (שבגרסתו האיראנית מוכר כ'שהאב 3'). לשלב השני ככל הנראה מנוע יחיד, והשלב השלישי מונע על ידי שני מנועים מנוהגים (בעלי יכולת תנועה) השאולים ממנועי התמרון של הטיל הבליסטי הסובייטי R-27, המוכר בצפון קוריאה כ – BM-25. תצורה זו נצפתה בשלב השני של משגר הלוויינים האיראני "סאפיר".
הלוויין ששוגר לחלל נכנס בהצלחה למסלול כמעט מעגלי, כתשע וחצי דקות לאחר השיגור. האישור הרשמי של NORAD ( פיקוד ההגנ"א של ארה"ב, מופעל על ידי פיקוד החלל של חיל האוויר האמריקני) להצלחת השיגור שם קץ לשמועות ומידע חלקי בעולם. יצוין, כי בעבר הודיעה צפון קוריאה על הצלחות בשיגורי חלל למרות שמידע מאמצעי מעקב שונים הראה את ההיפך.
מעקב אחר הלוויין הראה שככל הנראה אינו מתפקד כפי שתוכנן, וכי הוא נע במסלול סביב כדור הארץ כשהוא מסתחרר סביב עצמו, במקום להיות מיוצב בשלושה צירים כמתוכנן (באופן שצד אחד של הלוויין דמוי התיבה מופנה תמיד אל עבר כדור הארץ). התקלה בלוויין אינה מורידה כלל מחשיבות הצלחת השיגור. היכולת לשגר לוויינים לחלל היא נחלת מדינות מועטות בלבד, והיוקרה שבהשתייכות למועדון החלל הייתה יעד מרכזי של השלטון בפיונגיאנג מזה שנים רבות.
זאת ועוד, משהשיגו הצלחה בשיגור, ברור לאנשי הטילים של קוריאה הצפונית שהתכנון המורכב של משגר לוויינים עובד כשורה, לרבות שלל האירועים הקשורים בו כגון הפרדות שלבים, הצתת מנועים, ניווט וניהוג המשגר, מערך טלמטריה ועקיבה ומכלולים נוספים. ניסוי מוצלח של המשגר מאשר היתכנות לטיל עתידי בעל מאפיינים שונים – היינו טיל בליסטי ארוך טווח.
[North Korea's Rocket Development - yonhapnews]
הקשר האיראני
ידיעות רבות בכלי התקשורת בימים שלפני השיגור ציינו כי נציגים איראניים נוכחים באתר השיגור. מניתוח תצלומים שהתפרסמו ברבות השנים האחרונות, עולים קווי דמיון רבים בין תוכניות הטילים באיראן ובצפון קוריאה שהיא המקור העיקרי לטיליה של איראן, לפחות אלה המונעים בדלק נוזלי. בשנת 2010 הוצג בטהראן דגם בקנה מידה מלא של משגר לוויינים עתידי, המכונה "סמורג". משגר זה מגלה דמיון רב מאוד למשגר הצפון קוריאני. הצלחה של מדינה אחת ב"ציר הבליסטי" משליכה מידית על אחרות, וניסוי מוצלח בטיל זהה לשתי המדינות תורם לבסיס הנתונים של שתיהן. (בהערת אגב, ניתן להסביר את מיעוט השיגורים בצפון קוריאה של טילי נודונג ואת שיגורי הניסוי הרבים באיראן של תאומו האירני - טיל שהאב 3).
מקורות איראניים שונים (וכן תצלומי לוויינים מערביים) מראים כי העבודה על אתר שיגור חדש לטילים גדולים ומשגרי לוויינים, סמוך לעיר סמנאן באיראן, הולכת ונשלמת. האתר נראה כמעט כתמונת מראה של מתקן השיגור החדש של צפון קוריאה, ולא בכדי. לאור הצלחת השיגור האחרון, יהיה מעניין לעקוב ולראות מתי תהיה מוכנה איראן לבצע ניסוי טיסה של משגר הלוויינים חדש שלה, שלוש שנים לאחר הצגתו הפומבית הראשונה.
הטיל הסודי
כלי שייט של קוריאה הדרומית הצליחו למשות מהים כמחצית מהשלב הראשון של המשגר, הכוללת את המכל המחמצן, מעטה הטיל, קצת אלקטרוניקה וחיווט. מבחינת הצילומים שפורסמו, עולה כי המשגר הצפון קוריאני בנוי בצורה שמרנית, באיכות עבודה והרכבה טובה למדי. פרט מעניין מאוד, הוא צבע ירוק (הדומה לצבע המשמש לצביעת טילים צבאיים) המבצבץ מתחת לצבע הלבן בו נצבע המשגר. יודגש, כי אין מדובר בצבע יסוד רגיל להגנה על המתכת ממנה בנוי הטיל, אלא בצביעה קודמת של השלב הראשון.
קיימת אפשרות, כי השלב הראשון של שגר הלוויינים נלקח מטיל בליסטי צפון קוריאני, שאינו מוכר לנו עדיין, ואפשרות זו צריכה להיבחן בעתיד.
ב - 23.12.12 משתה אנייה של חיל הים הדרום קוריאני חלקים נוספים מהשלב הראשון. מדו"ח מסווג שחלקים ממנו הודלפו לתקשורת בדרום קוריאה עולה, כי בהתבסס על בחינת השברים מדובר בניסוי של משגר לוויינים שנועד לבחון טכנולוגיות ליצירת טיל בליסטי ארוך טווח. לפי טענת הדרום קוריאנים, טיל המתבסס על תכנון דומה למשגר הלוויינים שנמשה מהים, יוכל להגיע לטווח של עשרת אלפים קילומטרים, עם ראש קרב במשקל מוערך של כחצי טון..
לא פלא אם כך, שעשרה ימים לאחר השיגור הודיע שליט צפן קוריאה כי הוא דורש ממדעניו ומהנדסיו לפתח טיל גדול אף יותר מזה ששוגר. אין ספק, כי תחום הטילאות והחלל בצפון קוריאה יניב לבטח עניין רב גם בעתיד.
ביום רביעי, 12.12.12, המריא מבסיס החלל הצפון קוריאני סואה ( Sohae) טיל לבן, בגובה של כשלושים מטרים. קצת יותר מתשע דקות לאחר מכן, הוכנס למסלול סביב כדור הארץ לוויין קטן בשם קוואנמיונגסונג 3 (פירוש השם בקוריאנית: "כוכב זוהר"), בכך הפכה המדינה המסוגרת לחברה העשירית ב"מועדון החלל" – קבוצה מצומצמת של מדינות בעלות יכולת בניה ושיגור לוויינים באופן עצמאי. (ישראל, אגב, הייתה למדינה השמינית שהשיגה יכולת שיגור לחלל, בשנת 1988. בשנת 2009, הצטרפה גם איראן למועדון).
לוויין או טיל בליסטי?
בפיונגיאנג, יצאו אלפים לרחובות ולכיכרות במפגני שמחה "ספונטאניים" בנוסח המוכר לקוריאה הצפונית, והטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה יצאה מגדרה להלל ולשבח את ההישג המרשים ואת הנהגתו של "המרשל המבריק", מנהיג המדינה, קים ג'ונג און. מול צהלות השמחה של צפון קוריאה, מדינות רבות בעולם מיהרו לגנות את המהלך של שיגור הלוויין. רובן ככולן התייחסו אל השיגור כאל ניסוי בטיל בליסטי.
האומנם? מבחינה מדוקדקת של החומרים הזמינים הכוללים מגוון תמונות וסרטונים, עולה כי מדובר במשגר לוויינים מובהק ולא בטיל בליסטי. יחד עם זאת, הטכנולוגיות העומדות בבסיס הטילאות הבליסטית או שיגור הלוויינים – זהות הן. ללא ספק, השיגור המוצלח שהודגם, מקרב את צפון קוריאה אל היעד של בניית יכולת שיגור של טילים בליסטיים לטווח בין יבשתי.
הצלחת השיגור באה לאחר שלושה כישלונות שחוו מהנדסי תוכנית החלל הצפון קוריאנית – בשנת 1998 (באמצעות משגר לוויינים שונה), בשנת 2009 ובאפריל 2012. ההתאוששות המהירה מהכישלון של אפריל, והעמדת טיל נוסף מוכן לשיגור שהצליח כבר בדצמבר, מרשימה ומעידה על הפקת לקחים נכונה, יכולת התאוששות מהירה וניהול יעיל. כמו כן, מעידה ההתאוששות על תמיכה פוליטית חזקה בתוכנית השיגורים שבאה לידי ביטוי בהזרמת תקציבים גדולים למערך החלל של המדינה המסוגרת ומוכת הסנקציות הבינלאומיות.
משגר הלוויינים "אונחה 3" (UNHA – גלקסיית שביל החלב) הוא משגר תלת שלבי מונע בדלק נוזלי. לשלב הראשון ארבעה מנועים בתצורה מצררית, דומה למה שהוצג באיראן בשנת 2010. מנועי השלב הראשון זהים ככל הנראה למנועי הטיל נודונג (שבגרסתו האיראנית מוכר כ'שהאב 3'). לשלב השני ככל הנראה מנוע יחיד, והשלב השלישי מונע על ידי שני מנועים מנוהגים (בעלי יכולת תנועה) השאולים ממנועי התמרון של הטיל הבליסטי הסובייטי R-27, המוכר בצפון קוריאה כ – BM-25. תצורה זו נצפתה בשלב השני של משגר הלוויינים האיראני "סאפיר".
הלוויין ששוגר לחלל נכנס בהצלחה למסלול כמעט מעגלי, כתשע וחצי דקות לאחר השיגור. האישור הרשמי של NORAD ( פיקוד ההגנ"א של ארה"ב, מופעל על ידי פיקוד החלל של חיל האוויר האמריקני) להצלחת השיגור שם קץ לשמועות ומידע חלקי בעולם. יצוין, כי בעבר הודיעה צפון קוריאה על הצלחות בשיגורי חלל למרות שמידע מאמצעי מעקב שונים הראה את ההיפך.
מעקב אחר הלוויין הראה שככל הנראה אינו מתפקד כפי שתוכנן, וכי הוא נע במסלול סביב כדור הארץ כשהוא מסתחרר סביב עצמו, במקום להיות מיוצב בשלושה צירים כמתוכנן (באופן שצד אחד של הלוויין דמוי התיבה מופנה תמיד אל עבר כדור הארץ). התקלה בלוויין אינה מורידה כלל מחשיבות הצלחת השיגור. היכולת לשגר לוויינים לחלל היא נחלת מדינות מועטות בלבד, והיוקרה שבהשתייכות למועדון החלל הייתה יעד מרכזי של השלטון בפיונגיאנג מזה שנים רבות.
זאת ועוד, משהשיגו הצלחה בשיגור, ברור לאנשי הטילים של קוריאה הצפונית שהתכנון המורכב של משגר לוויינים עובד כשורה, לרבות שלל האירועים הקשורים בו כגון הפרדות שלבים, הצתת מנועים, ניווט וניהוג המשגר, מערך טלמטריה ועקיבה ומכלולים נוספים. ניסוי מוצלח של המשגר מאשר היתכנות לטיל עתידי בעל מאפיינים שונים – היינו טיל בליסטי ארוך טווח.
[North Korea's Rocket Development - yonhapnews]
הקשר האיראני
ידיעות רבות בכלי התקשורת בימים שלפני השיגור ציינו כי נציגים איראניים נוכחים באתר השיגור. מניתוח תצלומים שהתפרסמו ברבות השנים האחרונות, עולים קווי דמיון רבים בין תוכניות הטילים באיראן ובצפון קוריאה שהיא המקור העיקרי לטיליה של איראן, לפחות אלה המונעים בדלק נוזלי. בשנת 2010 הוצג בטהראן דגם בקנה מידה מלא של משגר לוויינים עתידי, המכונה "סמורג". משגר זה מגלה דמיון רב מאוד למשגר הצפון קוריאני. הצלחה של מדינה אחת ב"ציר הבליסטי" משליכה מידית על אחרות, וניסוי מוצלח בטיל זהה לשתי המדינות תורם לבסיס הנתונים של שתיהן. (בהערת אגב, ניתן להסביר את מיעוט השיגורים בצפון קוריאה של טילי נודונג ואת שיגורי הניסוי הרבים באיראן של תאומו האירני - טיל שהאב 3).
מקורות איראניים שונים (וכן תצלומי לוויינים מערביים) מראים כי העבודה על אתר שיגור חדש לטילים גדולים ומשגרי לוויינים, סמוך לעיר סמנאן באיראן, הולכת ונשלמת. האתר נראה כמעט כתמונת מראה של מתקן השיגור החדש של צפון קוריאה, ולא בכדי. לאור הצלחת השיגור האחרון, יהיה מעניין לעקוב ולראות מתי תהיה מוכנה איראן לבצע ניסוי טיסה של משגר הלוויינים חדש שלה, שלוש שנים לאחר הצגתו הפומבית הראשונה.
הטיל הסודי
כלי שייט של קוריאה הדרומית הצליחו למשות מהים כמחצית מהשלב הראשון של המשגר, הכוללת את המכל המחמצן, מעטה הטיל, קצת אלקטרוניקה וחיווט. מבחינת הצילומים שפורסמו, עולה כי המשגר הצפון קוריאני בנוי בצורה שמרנית, באיכות עבודה והרכבה טובה למדי. פרט מעניין מאוד, הוא צבע ירוק (הדומה לצבע המשמש לצביעת טילים צבאיים) המבצבץ מתחת לצבע הלבן בו נצבע המשגר. יודגש, כי אין מדובר בצבע יסוד רגיל להגנה על המתכת ממנה בנוי הטיל, אלא בצביעה קודמת של השלב הראשון.
קיימת אפשרות, כי השלב הראשון של שגר הלוויינים נלקח מטיל בליסטי צפון קוריאני, שאינו מוכר לנו עדיין, ואפשרות זו צריכה להיבחן בעתיד.
ב - 23.12.12 משתה אנייה של חיל הים הדרום קוריאני חלקים נוספים מהשלב הראשון. מדו"ח מסווג שחלקים ממנו הודלפו לתקשורת בדרום קוריאה עולה, כי בהתבסס על בחינת השברים מדובר בניסוי של משגר לוויינים שנועד לבחון טכנולוגיות ליצירת טיל בליסטי ארוך טווח. לפי טענת הדרום קוריאנים, טיל המתבסס על תכנון דומה למשגר הלוויינים שנמשה מהים, יוכל להגיע לטווח של עשרת אלפים קילומטרים, עם ראש קרב במשקל מוערך של כחצי טון..
לא פלא אם כך, שעשרה ימים לאחר השיגור הודיע שליט צפן קוריאה כי הוא דורש ממדעניו ומהנדסיו לפתח טיל גדול אף יותר מזה ששוגר. אין ספק, כי תחום הטילאות והחלל בצפון קוריאה יניב לבטח עניין רב גם בעתיד.
