במצב הדברים הנוכחי לא בטוח שניתן לסמוך על ארה"ב
מערכות הגנה למטוסים מטילי כתף יותקנו בקרוב; הפריצה לחטמ"ר אפרים רק הוכיחה את חוסר המשמעת בצה"ל; מפקדת העומק תצטרך כלים להעברת כוחות למרחקים; וארה"ב ממשיכה לאבד את מקומה כשוטר הבינלאומי. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ימי ראשון ב-12:00
אריה אגוזי
| 19/05/2011
באיחור לא מתקבל על הדעת, עשר שנים אחרי שמחבלים ניסו להפיל מטוס נוסעים ישראלי באמצעות טיל כתף, מתקרב הרגע בו ימוגנו המטוסים נגד סוג כזה של פיגוע. בקרוב מאוד יתחילו להתקין את מערכת ה – C-MUSIC של חברת אלביט על מטוסי הנוסעים של חברות התעופה הישראליות.
לרגע הזה מגיעים, כאמור, אחרי שנים ארוכות של ויכוחים. לא נכנס לכל ההיסטוריה של הסיפור הזה אבל שוב אנו מקבלים הוכחה שהחלטות ממשלה בישראל או שאינן מבוצעות כלל או שהן מבוצעות באיחור גדול, לא הגיוני. ובישראל הכל קשור להכל.
בכל שבוע מקבלת הממשלה החלטות הנוגעות לביטחון. קחו למשל את האצת בנית גדר הגבול עם מצרים, נקיטת יד קשה נגד נוער הגבעות ועוד. במקרה הטוב הן תבוצענה באיחור או בצורה חלקית מאוד. בישראל, כמו בישראל, רוב ההחלטות של הממשלה הן בגדר המלצות בקול רפה. זה טוב למדינה "נורמלית" במדינה שלנו זה הרסני.
כל המערכות הכי חשובות לחיינו כאן נפגעות מחוסר היכולת של המנהיגים לראות מעבר לשיקולי קואליציה צרים. זה אמור לבייש אותם אבל הם בנויים אחרת. לכן הם פשוט לא מבינים מה הבעיה.
משמעת זו רק המלצה
החדירה לבסיס החטיבה ביהודה ושומרון יצרה גל של תגובות. היו שאמרו שהמעשה הוא תגובה למעשי הממשלה, אחרים הציעו לירות בפורעים כאלה גם אם הם יהודים. אבל מעבר לוויכוח נחשף כאן מחדל ענק.
אנשים מבחוץ פורצים בקלות כזו לבסיס של צה"ל שלא מצוי במרכז תל אביב ואפילו לא במרכז באר שבע. היכן היו השומרים? מדוע הגדר אפשרה חדירה קלה כל כך? מדוע לא ירו לפחות באוויר כדי להתריע? הכל בהקשר הזה מוזר אבל למעשה לא כך כך.
בסיסי צה"ל פרוצים, בסיסי צה"ל נשמרים על ידי חיילים לא עירניים. כולם יודעים אבל איש לא נוקף אצבע. המשמעת בצה"ל היא מוצג ארכיוני. המשמעת בצה"ל היא המלצה בלבד במקרה הטוב. הרמטכ"ל נאלץ לעסוק בשירת חיילות - זו מדינה פסיכית לגמרי. במדינה כזו משמעת היא מושג ארכאי. כולנו נשלם על כך בצורה קשה ביותר ומהר מכפי שרבים חושבים.
דרושים כלי עבודה
הקמתו של פיקוד העומק הוא דבר נכון. במלחמות הבאות צריך יהיה להכות באויב לא רק בקו המגע הראשון אלא בכל מקום. אבל פיקוד עומק כזה צריך כלים ואני מתכוון לא רק לחיילים מאומנים. אני מתכוון לאמצעים כמו מסוקים ומטוסי תובלה שיכולים להעביר כוחות רחוק ומהר.
במשך שנים בוחנים בחיל האוויר אמצעים כאלה אבל שום החלטה לא התקבלה. תחליף של ממש למסוק היסעור שעובר מתיחות פנים בלתי פוסקות לא קיים. העלו רעיון לרכוש את מטוס הוי-22 האמריקני הממריא ונוחת אנכית. גם מזה לא יצא דבר.
כל תקציב הרכש של חיל האוויר הופנה לרכש של מטוסי ה- F-35. אלה יגיעו מאוחר ולא בטוח שהם בעדיפות ראשונה עבור החיל, בטח לא במועד בו הם יהיו מבצעיים בחיל האוויר. אבל בישראל החלטות מתקבלות בצורה מוזרה. לעתים צריך לקבל החלטות חדשות כדי לקזז החלטות ישנות. הקמת הפיקוד היא הקמה של מסגרת.
את העבודה יעשו חיילים ואלה יצטרכו כלים שרבים מהם אינם כרגע בנמצא.
משענת קנה רצוצה
"מתנות לא מחזירים", אמר אחמדינג'אד בתגובה לבקשתו של הנשיא אובמה להחזיר לארה"ב את המל"ט הסודי שנחת בשטח איראן. וואלה הפעם הוא בחר מלים כדרבנות. אבל הפניה של אובמה למקבילו האיראני היא לא רק בדיחה, אלא סימן נוסף להיחלשותה של ארה"ב כמעצמה עולמית.
קשה להבין מה עבר בראש של נשיא ארה"ב, קשה להבין מדוע המל"ט לא הושמד אחרי שנחת בשטח איראן, קשה להבין הרבה דברים שקורים בהקשר לארה"ב בשנים האחרונות. ארה"ב אמורה להיות הגב שלנו בשעות משבר אמיתי. במצב הנוכחי לא נראה לי שניתן יהיה לסמוך עליה בצורה מלאה.
מי שלא מתחיל להבין מה קורה בעולם בכלל ובפרט במזרח התיכון לא יוכל לסייע לישראל בשעת צרה. וזה לא קשור בשום צורה במספר הפגישות שיקיים שר הביטחון אהוד ברק עם מקבילו האמריקני.
אין ארוחות חינם
ההודים עומדים להחליט ממש בזמן הקרוב איזה מטוס קרב הם ירכשו. שני המועמדים הסופיים הם מטוסים מתוצרת חברות אירופאיות. האמריקנים נזרקו מהתחרות. הם גילו עמדה ארוגנטית וסרבו להעביר להודים ידע כחלק מהעסקה. ההודים יכלו לנקוט עמדה כזו מול וושינגטון כי הם לא נהנים ממענק בטחוני שנתי גדול מארה"ב.
נכון שיש הרבה יתרונות לקבל בכל שנה כמה מיליארדי דולר לרכישת נשק, אבל זה גם כרוך בבעיות. המענק הזה אילץ את חיל האוויר להסכים לרכישת מטוס הקרב החמקן מדגם F-35 ללא מערכות נשק ישראליות שאמורות לתת לו יכולת עדיפה בכל עימות עם מדינה ערבית שאולי גם תרכוש אותו ביום מן הימים.
כבר נאמר שאין ארוחות חינם. אבל במקרה של ישראל האוכל לעתים ממש לא טעים.
באיחור לא מתקבל על הדעת, עשר שנים אחרי שמחבלים ניסו להפיל מטוס נוסעים ישראלי באמצעות טיל כתף, מתקרב הרגע בו ימוגנו המטוסים נגד סוג כזה של פיגוע. בקרוב מאוד יתחילו להתקין את מערכת ה – C-MUSIC של חברת אלביט על מטוסי הנוסעים של חברות התעופה הישראליות.
לרגע הזה מגיעים, כאמור, אחרי שנים ארוכות של ויכוחים. לא נכנס לכל ההיסטוריה של הסיפור הזה אבל שוב אנו מקבלים הוכחה שהחלטות ממשלה בישראל או שאינן מבוצעות כלל או שהן מבוצעות באיחור גדול, לא הגיוני. ובישראל הכל קשור להכל.
בכל שבוע מקבלת הממשלה החלטות הנוגעות לביטחון. קחו למשל את האצת בנית גדר הגבול עם מצרים, נקיטת יד קשה נגד נוער הגבעות ועוד. במקרה הטוב הן תבוצענה באיחור או בצורה חלקית מאוד. בישראל, כמו בישראל, רוב ההחלטות של הממשלה הן בגדר המלצות בקול רפה. זה טוב למדינה "נורמלית" במדינה שלנו זה הרסני.
כל המערכות הכי חשובות לחיינו כאן נפגעות מחוסר היכולת של המנהיגים לראות מעבר לשיקולי קואליציה צרים. זה אמור לבייש אותם אבל הם בנויים אחרת. לכן הם פשוט לא מבינים מה הבעיה.
משמעת זו רק המלצה
החדירה לבסיס החטיבה ביהודה ושומרון יצרה גל של תגובות. היו שאמרו שהמעשה הוא תגובה למעשי הממשלה, אחרים הציעו לירות בפורעים כאלה גם אם הם יהודים. אבל מעבר לוויכוח נחשף כאן מחדל ענק.
אנשים מבחוץ פורצים בקלות כזו לבסיס של צה"ל שלא מצוי במרכז תל אביב ואפילו לא במרכז באר שבע. היכן היו השומרים? מדוע הגדר אפשרה חדירה קלה כל כך? מדוע לא ירו לפחות באוויר כדי להתריע? הכל בהקשר הזה מוזר אבל למעשה לא כך כך.
בסיסי צה"ל פרוצים, בסיסי צה"ל נשמרים על ידי חיילים לא עירניים. כולם יודעים אבל איש לא נוקף אצבע. המשמעת בצה"ל היא מוצג ארכיוני. המשמעת בצה"ל היא המלצה בלבד במקרה הטוב. הרמטכ"ל נאלץ לעסוק בשירת חיילות - זו מדינה פסיכית לגמרי. במדינה כזו משמעת היא מושג ארכאי. כולנו נשלם על כך בצורה קשה ביותר ומהר מכפי שרבים חושבים.
דרושים כלי עבודה
הקמתו של פיקוד העומק הוא דבר נכון. במלחמות הבאות צריך יהיה להכות באויב לא רק בקו המגע הראשון אלא בכל מקום. אבל פיקוד עומק כזה צריך כלים ואני מתכוון לא רק לחיילים מאומנים. אני מתכוון לאמצעים כמו מסוקים ומטוסי תובלה שיכולים להעביר כוחות רחוק ומהר.
במשך שנים בוחנים בחיל האוויר אמצעים כאלה אבל שום החלטה לא התקבלה. תחליף של ממש למסוק היסעור שעובר מתיחות פנים בלתי פוסקות לא קיים. העלו רעיון לרכוש את מטוס הוי-22 האמריקני הממריא ונוחת אנכית. גם מזה לא יצא דבר.
כל תקציב הרכש של חיל האוויר הופנה לרכש של מטוסי ה- F-35. אלה יגיעו מאוחר ולא בטוח שהם בעדיפות ראשונה עבור החיל, בטח לא במועד בו הם יהיו מבצעיים בחיל האוויר. אבל בישראל החלטות מתקבלות בצורה מוזרה. לעתים צריך לקבל החלטות חדשות כדי לקזז החלטות ישנות. הקמת הפיקוד היא הקמה של מסגרת.
את העבודה יעשו חיילים ואלה יצטרכו כלים שרבים מהם אינם כרגע בנמצא.
משענת קנה רצוצה
"מתנות לא מחזירים", אמר אחמדינג'אד בתגובה לבקשתו של הנשיא אובמה להחזיר לארה"ב את המל"ט הסודי שנחת בשטח איראן. וואלה הפעם הוא בחר מלים כדרבנות. אבל הפניה של אובמה למקבילו האיראני היא לא רק בדיחה, אלא סימן נוסף להיחלשותה של ארה"ב כמעצמה עולמית.
קשה להבין מה עבר בראש של נשיא ארה"ב, קשה להבין מדוע המל"ט לא הושמד אחרי שנחת בשטח איראן, קשה להבין הרבה דברים שקורים בהקשר לארה"ב בשנים האחרונות. ארה"ב אמורה להיות הגב שלנו בשעות משבר אמיתי. במצב הנוכחי לא נראה לי שניתן יהיה לסמוך עליה בצורה מלאה.
מי שלא מתחיל להבין מה קורה בעולם בכלל ובפרט במזרח התיכון לא יוכל לסייע לישראל בשעת צרה. וזה לא קשור בשום צורה במספר הפגישות שיקיים שר הביטחון אהוד ברק עם מקבילו האמריקני.
אין ארוחות חינם
ההודים עומדים להחליט ממש בזמן הקרוב איזה מטוס קרב הם ירכשו. שני המועמדים הסופיים הם מטוסים מתוצרת חברות אירופאיות. האמריקנים נזרקו מהתחרות. הם גילו עמדה ארוגנטית וסרבו להעביר להודים ידע כחלק מהעסקה. ההודים יכלו לנקוט עמדה כזו מול וושינגטון כי הם לא נהנים ממענק בטחוני שנתי גדול מארה"ב.
נכון שיש הרבה יתרונות לקבל בכל שנה כמה מיליארדי דולר לרכישת נשק, אבל זה גם כרוך בבעיות. המענק הזה אילץ את חיל האוויר להסכים לרכישת מטוס הקרב החמקן מדגם F-35 ללא מערכות נשק ישראליות שאמורות לתת לו יכולת עדיפה בכל עימות עם מדינה ערבית שאולי גם תרכוש אותו ביום מן הימים.
כבר נאמר שאין ארוחות חינם. אבל במקרה של ישראל האוכל לעתים ממש לא טעים.
