מלחמות העורף

מסתמן כי הוסר הכרטיס האדום נגד תקיפה באיראן, כאשר במלחמה הבאה ישוגרו מאות טילים מוכווני ג'י.פי.אס לעבר מתקני התשתית של ישראל ואל בסיסי צה"ל. עם זאת, במשהב"ט ובמשרד להגנת העורף ממשיכים לריב מי יהיה זה שיחזיק באחריות ובסמכויות בנושא העורף. הטור השבועי של עמיר רפפורט

עם כל הכבוד לשיחות השלום שהחלו השבוע בוושינגטון, התחושה במערכת הביטחון בתקופה האחרונה היא דווקא של ערב מלחמה.

נראה כי האחריות לטיפול בגרעין האיראני עוברת לצד הישראלי במלואה - האמריקאים מאותתים שהם לא ימנעו מישראל לפעול בדרך צבאית מול מתקני הגרעין האיראניים. אם היה בעבר כרטיס אדום נגד תקיפה, כבר לא רואים אותו יותר. בחודשים הקרובים, כל כובד משקלה של ההחלטה שיכולה לסבך את ישראל במלחמה קשה (אם תהיה תקיפה) או עם אויב גרעיני מסוכן (אם ישראל לא תפעל והאיראנים יממשו את חלום הפצצה שלהם), יהיה מונח (שוב) על כתפיו של ראש הממשלה.

המתיחות ביחסים בין ישראל לארה״ב מהקיץ שעבר, על רקע חששה של ארה״ב שישראל תתקוף בעיתוי לא מתאים מבחינה, התפוגגה.  התדירות של השיחות בין הצדדים היא כיום גבוהה מאוד - הן במפגשים שנערכים בתל אביב ובוושינגטון, והן בשיחות וידאו שנערכות כדבר שבשגרה.

דווקא הדברים המפורשים שאמר לפני ימים אחדים מפקד צבא ארה"ב במזרח התיכון לשעבר, גנרל ג'יימס מאטיס, לפיהם "ישראל תתקוף בעצמה באיראן", אינם מעידים בהכרח על תקיפה ממשמשת ובאה. מטיס נתפס כ"קשקשן" והוא גם אינו מחובר באמת למערכת קבלת ההחלטות האמריקאית כיום. אבל, דבריו משקפים היטב את הלך הרוח: לישראל יש אור ירוק לתקוף. האמריקאים כנראה לא יעשו את העבודה בעצמם.

שר הביטחון משה יעלון אמר השבוע במהלך ביקור בבקו"ם, שהיו שיקולים בעלי משמעות אסטרטגית לשחרר את האסירים הפלשתינים ולחזור לשיחות השלום, והם עוד יתבררו בהמשך. האם הוא התכוון ששיחות השלום מאפשרות לישראל מרחב מדיני אשר יקל על תקיפה באיראן? יכול להיות.

אפשר להניח, כי ראש הממשלה עצמו עדיין אינו יודע אם תהיה תקיפה או לא. יש עדיין כמה משתנים שיכולים להשפיע על ההחלטה - לכאן או לכאן. אבל הוא מוטרד. אחת הדאגות הגדולות היא מפני ההשלכות של  ירי תגובה אפשרי חסר תקדים בהיקפו על העורף הישראלי. במקרה של מלחמה מול איראן וחיזבאללה, כל מה שחווינו עד כה הוא "משחק ילדים".

במלחמה הבאה ישוגרו מאות טילים מוכווני ג'י.פי.אס לעבר מתקני התשתית של ישראל ואל בסיסי צה"ל. אל עבר ישובי העורף ישוגרו עשרות אלפי רקטות "טיפשות", שסוללות "כיפת ברזל" החכמות  לא יוכל להתמודד עם כולן (בגלל המסה). ולפי הנתונים המעודכנים להיום, ל-37 אחוז מהתושבים בערים המאוימות ביותר, תל אביב וחיפה, אין בסביבה ממ"ד או מקלט.

מלחמת העורף

עוד לפני שישראל התסבכה בעימות עם איראן, אם אכן יהיה עימות כזה, בנימין נתניהו נמצא בסוף השבוע הזה בליבה של מלחמה ענקית על האחריות בנושאי העורף, בין משרד הביטחון בראשות משה יעלון ובין המשרד להגנת העורף, בראשות גלעד ארדן. נתניהו ידון ביום ראשון בהמלצות מהפכניות של המטה לביטחון לאומי לפרק, למעשה, את פיקוד העורף ואת משרד הביטחון מנכסים ומתחומי אחריות לגבי הטיפול בעורף, ולהעביר את מרבית הסמכויות לידי המשרד המעובה של ארדן. פיקוד העורף ומשרד הביטחון מתנגדים לכך בתוקף.

העימות קיבל מימדים אישיים: השר ארדן מאיים להתפטר מתפקידו כשר להגנת העורף אם לא יקבל את הסמכויות המורחבות לידיו כבר ביום א'. מנגד, השר יעלון ופיקוד העורף נעמדים על רגליים אחוריות - כדי לסכל את האפשרות הזאת. הביטויים שנשמעו השבוע בדיונים הפנימיים, לקראת הדיון המכריע שיערוך נתניהו בתחילת השבוע הבא, נעו מהאשמות ב"שרלטנות" ועד ל"פגיעה בחיי אדם בעורף". 

העובדה שקל לייחס מניע פוליטי לשרים אשר בלב המאבק (הן ארדן והן יעלון רואים את עצמם כיורשים לנתניהו בראשות הליכוד, בבוא היום), אינה סותרת את העובדה שהויכוח מי צריך להיות אחראי על ענייני העורף השונים הוא בעיקרו מקצועי וארוך שנים.

קצת היסטוריה: ההחלטה להפקיד את ענייני הטיפול בעורף - משק לשעת חירום (מל״ח) והגנה אזרחית (הג״א) בידי משרד הביטחון וצה״ל התקבלה כבר בימי ראשית המדינה על ידי דוד בן גוריון, ואולם במשך עשרות שנים האיום על העורף נחשב מינורי יחסית.

אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 הוחלט להקים את פיקוד העורף בצה״ל. לאחר מלחמת לבנון השנייה, שבה נקט הפיקוד ב״מדיניות מצמצמת״ שהעבירה סמכויות רבות למשטרה, הוחלט לעבור ל״מדיניות מרחיבה״ ולהקים את רשות החירום הלאומית שמוקמה בשלב ראשון בתוך משרד הביטחון. במקביל, מבקר המדינה כתב דו״ח מקיף שדרש  לעשות ״הסדרה״ בין הגופים השונים שעוסקים בטיפול בעורף בהיבטים שונים - צה״ל ומשרד הביטחון וגם המשטרה והמשרד לביטחון פנים, מערךמכיבוי האש, מד״א, רשויות מקומיות וגופים נוספים. 

הנושא לא היה חדש, במשך עשרות שנים דנו ארבע ועדות שונות - בראשות  הרצל שפיר, משה לוי, רן גורן ועמי איילון - בסוגיית ההסדרה, וכולן קבעו כי בטווח הארוך האחריות המלאה על הנעשה בחזית העורף צריכה להיות של המשרד לביטחון פנים, בזמן שצה״ל יתמקד בהיבטים צבאיים של הלחימה. בפועל, הסמכויות של פיקוד העורף רק גדלו.

הכל אישי

אין ספק כי הברוך שאליו נכנס נתניהו - שיחטוף ביום ראשון אש מאחד השרים הבכירים שלו בכל החלטה שיקבל- החלה במהלך שבסיסו היה פרסונלי בעיקרו: המשרד להגנת העורף הוקם במקור כסידור פוליטי בין הליכוד למפלגת עצמאות ז״ל של אהוד ברק. במסגרת ההסכם בין המפלגות, מתן וילנאי, שניצח עד אז בהצלחה על הקמת רח״ל כסגן שר הביטחון, שודרג להיות שר.

באוגוסט 2012, כאשר וילנאי יצא להיות שגריר בסין ואבי דיכטר מונה לשר להגנת העורף, הטיל נתניהו על המועצה לביטחון לאומי בראשות יעקב עמידרור לעשות עבודת מטה שתקבע את תחומי האחריות של הגופים השונים בעורף. נושא העורף קרוב לליבו של נתניהו במיוחד, אולי בגלל שהוא חש את שריקות הטילים המאיימים במלחמה הבאה. נתניהו מקיים  דיונים על מוכנות העורף לפחות פעם בחודש, ומעורב אישית בהחלטות טקטיות (לדוגמא, לפני כחצי שנה קיבל בעצמו החלטה למגן את מבנה מרכז התנועות הלאומי, שקובע את משטר הכבישים הפתוחים והסגורים בעיתות חירום). מטעם המועצה לביטחון לאומי, ריכז את עבודת המטה על ההסדרה בעורף תא״ל זאב צוק רם, שהקים את רשות החירום הלאומית עד שעבר להיות ממונה על הנושא במטה לביטחון לאומי, בגלל סכסוך עם מתן וילנאי (בענייו חלוקת אחריות בין רח״ל ובין פיקוד העורף).

בדצמבר 2012, ערב הבחירות, עמד המטה לביטחון לאומי להמליץ שרק שני משרדי ממשלה יעסקו בטיפול בעורף - משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי, אלא שנתניהו הודיע כי הוא מייחס חשיבות גדולה למשרד להגנת העורף ואף מתכוון להעצים אותו לאחר הבחירות.

וזה בדיוק מה שקרה: לאחר שמינה את ארדן לשר להגנת העורף בממשלתו החדשה, הורה  נתניהו לתקצב את משרדו בלמעלה מ-400 מיליון שקל, לעומת מיליוני שקלים בודדים שהיו לרשות החירום הלאומית במסגרת משרד הביטחון. לארדן היו תוכניות גרנדיוזיות משלו: הוא קיבל אחריות מלאה על מטה המשק לשעת חירום (בין היתר, המטה קובע איזה מפעלים חיוניים ימשיכו לעבוד בזמן חירום וכיצד יגיעו אליהם חומרי הגלם), אבל תבע גם אחריות על הנחיות שניתנות לרשויות המקומיות ולתושבים ודרש לרכז את מרבית הפעילות הנעשית כיום בפיקוד העורף על ידי מאות קצינים במחלקת מיגון ובמחלקת התגוננות אוכלוסיה. ארדן רוצה לשלוט גם על מערך ההסברה לאוכלוסיה, זה שמפיק כיום עבור פיקוד העורף גם ג׳ינגלים. ארדן מינה לעמוד בראש משרדו את ניצב המשטרה בדימוס דן רונן, שהיה מפקד מחוז הצפון ב״מלחמת לבנון השנייה״.

בשבועות האחרונות הפך הקרב על האחריות בעורף למלחמת עולם של ממש. יעלון וארדן התרחקו  גם פיסית - המשרד להגנת העורף עבר מקומה 15 בבניין משרד הביטחון בקריה בתל אביב לרחוב הארבעה האזרחי יותר (לא ברור מי רצה בגירושין יותר- יעלון או ארדן). את הדיונים על האחריות העתידית בעורף מנהלים צוותים משני המשרדים עם ראש הממשלה וצוותו - בנפרד.

דוח עמידרור ידון במלואו ביום ראשון הקרוב, אבל כמשקל נגד להמלצות של עמידרור הפיץ מפקד פיקוד העורף, אלוף איל איזנברג, מכתב נוקב ובו קריאה חד משמעית לנתניהו לגנוז את המסקנות. אייזנברג טען כי הדוח נערך בצורה לא יסודית מבלי לדבר עם פיקוד העורף עצמו (במטה לביטחון לאומי טענו מנגד כי הפיקוד לא שיתף פעולה).

בשורה התחתונה, הפערים בעמדות הם תהומיים: יעלון דורש להחזיר למשרד הביטחון ולצה״ל את כל הסמכויות שכבר זלגו ממנו ולהחזיר את המשרד להגנת העורף להיות רשות חירום לאומית או לכל היותר משרד שכפוף לשר הביטחון. ארדן מנגד חזר וחידד את איומיו שיפרוש לאלתר אם לא יקבל את כל הסמכויות.

הדים לסערה הגדולה היו ביום חמישי שעבר בכנס בנושא העורף ביוזמת תא״ל (מיל׳) מאיר אלרן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.

השר ארדן אמר בכנס כי העברת הסמכויות למשרדו היא מבחינתו שלב בדרך לריכוז כל הנושא  תחת אחריות המשרד לביטחון פנים בתוך כמה שנים. תא״ל צוק-רם טען כי התנגדות מערכת הביטחון מונעת משיקולים לא עניינייים ואילו ראש מטה פיקוד העורף,תא״ל צביקי טסלר׳, אמר כי תפקוד העורף במבצע "עמוד ענן" הוכיח כי רק גוף כמו פיקוד העורף שמאחוריו מלוא היכולות של צה״ל ומשרד הביטחון, יכול להתמודד עם האתגר שעוד מצפה לעורף בשנים הבאות.

בפורמים ביטחוניים לא פומביים אמרו בכירי פיקוד העורף  כי ההצעה של המל״ל היא הרת אסון, שאין מה להשוות בין מודלים שנקלחו מחו״ל ובין המקרה הישראלי שבו סכנת אסונות הטבע היא מינורית יחסית. במערכת הביטחון טענו כי העברת הג״א לידיים אזרחיות והקמת מערכות נוספות לטיפול בעורף, תחת המשרד של ארדן, או המשרד לביטחון פנים, תעלה למעלה מארבעה מיליארד שקלים. עוד נטען כי הסמכות חייבת להישאר של צה״ל, שלוקח את הנעשה בעורף כחלק בלתי נפרד מן השיקולים המבצעיים שלו גם בהתקפה.

הטיעוניים מלווים בלא מעט אמוציות וכל צד משוכנע עמוקות בצדקתו.

בלגאן

למלחמה הגדולה בעורף מוסיפה העובדה שכל צד יכול לגייס להצדקת עמדתו אינספור חוקים ותקנות סותרים  - מימי המנדט ועד לשנים האחרונות. המדינה לא באמת קבעה באופן עקבי מי אחראי על האזרח הקטן או על המפעל הענק שיחטוף טיל.

״אם הסמכויות לא יעברו במלואן למשרד להגנת העורך אך המשרד יישאר קיים - הכאוס רק יגדל. במקום לעשות סדר - עושים יותר בלגאן״, אומר גורם שהיה מעורב בעבר מקרוב בסוגיית האחריות על העורף.

גורם אחר אומר : ״האבסורד הוא שדווקא בתקופה שבה כולנו צריכים להיות מרוכזים כל כולנו בהכנות למלחמה הבאה שיכולה לפרוץ בכל רגע, האנרגיה מוקדשת למלחמות סרק פנימיות״.

אולי יעניין אותך גם

שר הביטחון ליברמן ועמיתו הרוסי שויגו (צילום ארכיון: AP)

רוסיה: "ישראל הזהירה כדקה לפני התקיפה"

משרד ההגנה הרוסי מטיל את האחריות להפלתו של מטוס צבא רוסיה מדגם אילושיין IL-20 על ישראל. על פי דובר צבא רוסיה "כתוצאה מפעולה חסרת אחראיות של הצבא הישראלי נספו 15 אנשי צבא רוסיים, וזה נוגד בתכלית את רוח השותפות הרוסית-ישראלית"