איום הטרור העולמי

ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר, תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, מאמין שיש לרכז את מאמצי הלחימה בטרור העולמי, כדי להילחם בתופעה המסוכנתאיום הטרור העולמי

מרכיב משמעותי במאבק בטרור העולמי הוא היכולת ללמוד ולהסיק מאירוע אחד למישנהו, למידה תוך לחימה הייתה ותהיה אתגר משמעותי לעוסקים במלאכה. התפרקותה של לוב במאבק עקוב מדם (שטרם הסתיים) חשף את העולם לתהליכים רבים ומגוונים במספר רב של תחומים. בשל קוצר היריעה אתמקד בשלושה מרכיבים: ניסיון מבצעי שרוכשים הטרוריסטים, אמצעי לחימה משמעותיים ש"נעלמים" ומגיעים לידי "הרעים" והמשך היוצרותו של מקום בו הממשל המרכזי חלש, המהווה קרקע פורייה להמשך בתי גידול טרוריסטיים.

לכול אחד מהמרכיבים הללו השלכות משמעותיות על מאזן הטרור בעולם ועל הפוטנציאל המתמשך לפיגועי טרור ברחבי תבל. גם בעיראק ובסוריה, גורמי טרור קיצוניים רוכשים ניסיון מבצעי במגוון תחומים כגון ירי צלפים, ייצור והטמנת מטענים, הפעלת מערכות נשק מורכבות (בדגש על טילי כתף). התחושה המצטברת אצל גורמי טרור אלו היא תחושת מסוגלות שעשויה לעודד אותם להעיז יותר.

בראייה הישראלית הצרה, חיזבאללה, שנלחם בסוריה מזה זמן, עשוי בטעות לחשוב שצבר מספיק ניסיון מבצעי בהפעלת מסגרות גדולות (פלוגה /גדוד) ובשל כך להאמין שביכולותו להשתמש בניסיון זה בעת מערכה מול ישראל. אל לנו לזלזל בכך ונדרשת מחשבה כיצד להתאים את הטכניקות הקרביות שלנו אל מול "חיזבאללה אחר".

במימד הבינלאומי – העובדה שיש הרבה יותר טרוריסטים בעלי ניסיון מבצעי ותעוזה גדולה יותר, על רקע הכוונה קיצונית יותר, חייבת להניע תהליכי שיפור משמעותיים בפיקוח במעברי הגבול בכול בעולם, כמובן תוך שיתוף פעולה בינלאומי ממוקד לאיחוד רשימות ונתונים על אותם טרוריסטים. המרכיב השני – המשך שליטה מרכזית רופפת, שאובחן כבר בעבר כמקור להתחזקות מגמות טרור בעולם (סומליה כמקרה מוביל). גם כאן רב הדימיון בין לוב לבין האירועים בסוריה ובעיראק, הגם שבשתי המדינות האחרונות מתקיים ממשל מרכזי (כולל בחירות "דמוקרטיות") איננה מקטינה,לצערי, את הפיכתן לגן עדן טרוריסטי רב גוני ורב משתתפים שסופו שישפיע על כולנו.

לא אעסוק בשאלה המתבקשת האם לא הגיע הזמן, בשל הסכנה לעולם, שמקומות כאלו יזכו לטיפול מרוכז? למשל בחלוקת אחריות בין המעצמות, כך שכול מדינה תוכפף לאחריות של מעצמה עד להשבת שלטון מרכזי מתפקד ומיגור הטרור? המרכיב האחרון, הוא המשמעותי ביותר בעיניי, ואל מולו נדרשת פעולה דחופה בטרם יהיה מאוחר מדי.

אמצעי לחימה רבים, ביניהם מתקדמים ביותר, מוצאים את דרכם לידי ארגוני הטרור הקיצוניים. אינני מוטרד ממטוס קרב שנופל לידי הטרוריסטים כי ברוב המקומות הפלת מטוס קרב חודר היא פעולה יחסית פשוטה. אני מתקשה לראות מטוס קרב סורי או עיראקי שנפל לידי המורדים ממריא "כפצצה" לתקיפת מטרה מערבית מהמפרץ מבלי שיצליחו ליירט אותו בטרם יבצע את זממו. גם טנקים שנופלים שלל אינם מהווים איום שלא ניתן להתגונן מפניו.

האמצעים שצריכים להטריד אותנו מאוד הם דווקא טילי הכתף וטילי חוף ים. השילוב של תחושת מסוגלות על רקע הניסיון המבצעי המצטבר, שלטון מרכזי רופף ולא מתפקד ואמצעי לחימה ש"נעלמים" הוא מתכון ברור לכך שהאיום על התעופה האזרחית, כמו גם מרכיבים בשייט הבין לאומי, נעשה מוחשי יותר. ההשפעה של פיגועים מהסוג הזה על הכלכלה העולמית, כמו גם תחושת הביטחון, אינם נופלים בעוצמתם מה-11 לספטמבר 2001. המצב הכולל במרחבים הבלתי נשלטים של עיראק וסוריה הוא נוסחה בטוחה לכך שהאיום על העולם גדל מאוד. מה שנדרש לעשות הוא פעולה מהירה להגנה על מטוסי נוסעים מפני טילי כתף.

לגבי נתיבי השייט המאוימים, גם כאן נדרשת פעולה מהירה להסבת מערכות מיגון צבאיות למערכות מיגון אזרחיות.

אולי יעניין אותך גם