9 הערות על "צוק איתן"

פרשנות: שבועיים לאחר תחילת מבצע "צוק איתן" עמיר רפפורט עם 9 הערות על מצב העניינים בעקבות התרחבות המבצע הקרקעי והלחימה האינטנסיבית ברצועה - ומחוצה לה

1.נפגעים: כמות הנפגעים הרבים של הימים האחרונים הייתה במידה רבה צפויה. הלחימה בתוך רצועת עזה היא אתגר צבאי עצום. בתוך הסמטאות ובמחילות המנהרות מתבטלים רבים מהיתרונות הטכנולוגיים של צה"ל, ותוצאות הקרב נקבעים על ידי גורמים כמו זמן תגובה ויוזמה.

לוחמי צה"ל מגלים עד עכשיו דבקות מרשימה במשימה. סיפורי גבורה רבים עוד ייחשפו בחודשים ואף בשני הבאות. מצד השני, החמאס אינו מתחפר ומתחבא כמו ב"עופרת יצוקה" אלא יוצא לקרב, כאשר רבות מהחוליות שלו מבצעות פעולות התאבדויות של ממש. האתגר הקשה ביותר לצה"ל בשלב הזה הם טילי הנ"ט ומחבלים מתאבדים נושאי חגורות נפץ, שצצים במפתיע מן הפירים של המנהרות. במציאות שבה צריך להגיב על כל התקפה גם בשבריר שניה, קורים לא מעט מקרים של ירי כוחותינו על כוחותינו.
 
2."מחדלים": הלחימה, מטבעה, רצופה גם בלא מעט תקלות טקטיות. שאלות קשות נשאלו כבר בימי הלחימה הראשונים לגבי הנסיבות שבהן הותקף רכב החפ"ק של חטיבה 188 סמוך לגבול, ולגבי העובדה שלוחמי גולני שנהרגו מפיצוץ מטען נסעו לתוך סג'עיאה בתוך נגמ"ש M-113 מיושן ולא ממוגן.

ואולם, תוך כדי לחימה כל כך קשה, מטרת התחקירים צריכה להיות הפקת לקחים מבצעיים מהירה ותו לא.

3.כשירות: גם זה נושא יעלה לדיון רק לאחר שהלחימה תסתיים – אבל נראה כי רמת הכשירות של הכוחות אינה מרבית.

4. עקב קיצוץ תקציב הביטחון בשנתיים האחרונות, פחתו האימונים וירדה באופן בלתי נמנע רמתה כשירות של הכוחות הלוחמים. חיילי הסדיר היו בשנה האחרונה בעיקר בפעילות מבצעית בשטחים ולאורך הגבולות. המילואימניקים כמעט ולא גויסו.

בגלל שסדר היום הציבורי היה "חברתי" מאמרים והתראות על הירידה בכשירות נתפסו כ"מלחמת תעמולה" של מערכת הביטחון כדי להגדיל את תקציבה. אפשר לקבוע בוודאות כי הזיכרון הציבורי אינו ארוך יותר מאשר שבע שנים, ולכן, לפני כשנה, כאשר החלה להישכח טראומת מלחמת לבנון השנייה, חזרו כמעט במדויק הטעויות שנעשו בשנים שקדמו לה- 2003-2006. גם אז פחתו באופן ניכר האימונים, בעיקר ביבשה. רמת הכשירות כיום רחוקה מלהיות ירודה כמו ב-2006.

5. מודיעין: המודיעין נהנה בצה"ל בשנים האחרונות מגידול בלתי פוסק בתקציבו, כאשר תקציבי שאר הזרועות בצה"ל (כולל חיל האוויר) הולכים וקטנים. הלחימה עד כה מוכיחה, שגם כאשר מודיעין הוא מצוין, הוא מוגבל בהישגיו, בכל סוג של מערכה. הוא אינו יכול להיות חזות (כמעט) הכל.
 
6. מנהרות: הפרסומים כאילו בעיית המנהרות הוזנחה והפתיעה את מערכת הביטחון נובעים מחוסר ידע. האמת היא, שהנושא נמצא בשנים האחרונות בראש סדר העדיפויות של מערכת הביטחון, ברמת מאמץ לאומי ממש, ששותפים לו עשרות גופי מחקר וחברות.

לרוע המזל, עדיין לא נמצא הפתרון המוחלט שיגלה מנהרות כבמטה קשם, אבל יש לא מעט טכנולוגיות שמשמשות את מערכת הביטחון כדי לגלות את המנהרות, בנוסף לאמצעים מודיעיניים. על חלק מן הטכנולוגיות שנמצאות בשימוש, לא ניתן לדבר משיקולי ביטחון מידע.

7. פרופורציה: צה"ל מפעיל בלחימה עד כה אחוזים בודדים מכוחו. הוא נבנה כדי להילחם במספר חזיתות ולהגן במקביל על גבולות המדינה.

8. יציאה: השאלה החשובה ביותר כעת היא מהי אסטרטגיית היציאה של ישראל מן המהלך הצבאי, באמצעים מדיניים. אסור שהנפגעים הרבים ישפיעו על שיקול הדעת על הדרג המדיני וצמרת הצבא, ושהחלטות אופרטיביות יתקבלו "מהבטן" ומתוך רצון לנקם.
 
9. בנושא אסטרטגיית היציאה מסתמן "באג": ישראל שמה את כל יהבה במציאת פתרון להפסקת אש על מצרים בשיתוף ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן. אלא שיכול להיות שהאינטרסים של מצרים והרשות הם אחרים ופחות כואב להם לראות את שני הצדדים משלמים מחיר דמים יקר.

נראה, כי הפסקת האש תושג בסופו של דבר במהלך ש"יתבשל" במועצת הביטחון של האו"ם.

אולי יעניין אותך גם