צוק איתן: הברחות מהים האדום?

האם ישראל תקפה ביום שישי האחרון מחסן נשק בסודן? כך לפחות טוענים מקורות זרים. לפי הדיווחים, מדובר בספינה סינ ית שפרקה מטען איראני בקניה שעשה את דרכו למחסנים בסודן. אותו מטען, כלל כנראה אמצעי לחימה שיועדו לארגון החמאס בעזה. בכתבה הבאה ניסינו להרכיב ממקורות גלויים את הסיפור שלכאורה ארע הרחק מישראל, בפתחו של מבצע "צוק איתן". למידע המובא כאן אין אישור מאף גורם ישראלי

הלחימה בעזה במסגרת מבצע "צוק איתן" נמשכת, כאשר ברקע מתמודדת ישראל עם האתגר של חסימת נתיבי הברחת הנשק לארגון החמאס. סביר להניח כי מלבד מצבורי הנשק שמחזיק החמאס בתחומי עזה, הוא מפעיל בזמן לחימה מנגנונים של הברחת נשק שיעזרו לו להתמודד מול צה"ל. האחריות על חסימת נתיבים אלו במהלך לחימה נופלת על כתפי שירותי הביטחון הישראלים (כולם) ועל הזרוע הארוכה של צה"ל שכוללת את חיל האוויר, חיל הים והיחידות המיוחדות.

בשל הקושי המעשי בהברחת נשק לעזה וההשלכות הפוליטיות על המדינות המעורבות במימון, מכירה ושינוע הנשק לארגוני הטרור, מרבית פעילות זו נשארת "מתחת למכ"מ" של התקשורת. אבל לפעמים, צצים רמזים לסוג כזה של פעילות וצריך לחבר את הנקודות כדי לקבל רמז על המאמץ שמשקיעה ישראל מאחורי הקלעים במאבק חשאי זה.

טילי נ"ט ורובי צלפים

בדומה למלחמת לבנון ה-2, גם במבצע "צוק איתן" אחד האיומים העיקריים על כוחות צה"ל אלו טילי הנ"ט שמפעיל החמאס. על פי הערכות, קיימים עשרות אלפי טילים כאלו במזרח התיכון שעושים דרכם לאזורי קרבות כמו סוריה, עיראק, אפגניסטן, סיני וגם עזה. החמאס פירסם בימים האחרונים מספר סרטונים המתעדים שימוש בטילים כאלו, ולצערנו, טילים אלו גם גרמו להרוגים בקרב כוחות צה"ל באירועים שונים בימים האחרונים.

עדות נוספת פרט לסרטונים, אפשר למצוא בכתבה שפרסם החמאס באתר הארגון ביום ב' האחרון (מקור) ובה הוא מגלה כי הארגון עושה שימוש בטילי 'סאגר' (AT-3 Sagger/Malyutka ). זאת, בנוסף לטילי RPG29 ו-9M113 Konkurs שהארגון התאדר בהפעלתם בימים האחרונים. לסאגר יש טווח של 3 ק"מ ואפשר להפעיל אותו ממרחק של 18 מטרים באמצעות כבל.

הנשק השני שהוצג בכתבה הוא רובה צלפים מסוג Steyr 0.460 (מידע) בפיתוח אוסטרי. יחד עם זאת, לפי פרסומים ברשת, הכלי שמחזיק החמאס הוא כנראה העתק איראני או סיני (AMR-2) של רובה הצלפים (טווח: 1000 - 1500 מטרים). איך איראן העתיקה? ובכן, מסתבר שב-2004 האיראנים קנו 800 רובים כאלו מהיצרן האוסטרי. על פי הדיווח, הפרלמנט האוסטרי אישר את המכירה ב-2004 לאור הצהרותיה של אירן כי הנשק ישמש את יחידות הלחימה נגד טרור והברחות סמים שלה (תשתדלו לא לגחך בשלב זה).

ב-2007 פרסם הדיילי טלגרף הבריטי כי מקור אמריקאי מסר ש-100 רובים כאלו התגלו בעיראק 45 ימים לאחר שנמסרו לאיראן על ידי היצרן האוסטרי. לפי אותו מקור, הנשק הזה הרג חיילים אמריקאים בעירק. הסיפור של הדיילי טלגרף לא אומת מעולם והפיקוד האמריקאי הכחיש את הממצא של העיתון.

במקור אחר (מקור) נחשף כי את העסקה יזם איש עסקים איראני בשם Khiabani Navid והעסקה נעשתה דרך חברה בבעלותו בשם Navid Pars Business Group שידועה גם בשם Navid Pars America אותה ממנכ"ל קאיבאני משנת 2002 - שנתיים לפני מועד עסקת רובי הצלפים עם אוסטריה. העיסוק העיקרי של החברה הוא בתחום הפקת נפט. היות ומדובר במיליונר איראני, יש לו עוד חברות, ביניהן אחת שהוקמה ב-1992 ועוסקת בסחר של חלפי חילוף למכוניות ומטוסים. הוא אפילו היה במו"מ עם מחלקת המדינה האמריקאית על ייצוא חלפי מטוסים אזרחיים לאירן.

איפה האמת שוכנת? זו שאלה פתוחה. אותו דיווח בהקשר רובי הצלפים מגלה שב-2004 ארה"ב התנגדה לעסקה, אך לא הצליחה לסכל אותה באופן מעשי (מקור). ב-2005, האמריקאים הטילו סנקציות על שטייר ולא רכשו ממנה מוצרים (מקור). זה לא הרתיע את החברה, שמכרה שלוש שנים לאחר מכן 30,000 אקדחים לאיראן (מקור). אחר כך נטען שהם הגיעו לעירק, לא לאיראן. שוב, האמת במקרים כאלו מאד חלקלקה ולא באמת משנה את העובדה שהנשק הזה, בחלקו לפחות, מגיע לארגוני טרור.

מבחינת ישראל, רובה הצלפים כנראה והגיע בסופו של דבר לעזה לידי החמאס ומשמש אותו בשנים האחרונות, כולל במבצע הנוכחי, במלחמה מול צה"ל. דיווחים בתקשורת על שימוש בנשק הזה בתחומי עזה מגיעים שנתיים אחורה.

המחסן הסודני

טילי הנ"ט, רובי הצלפים, טילי הפאג'ר/M75/M302 והמל"טים המשמשים נגד ישראל במבצע "צוק איתן" כנראה הגיעו מאיראן, אם באמצעות משמרות המהפיכה, סוריה או באמצעות ארגוני טרור אחרים כמו חיזבאללה. את ההודאה האיראנית במעורבות אספקת נשק לחמאס פרסמנו אתמול. איראן גם כנראה מאמנת את החמאס וחיזבאללה להפעיל מל"טים על אדמת סודן (מקור). אותם מל"טים שבסופו של דבר פוגשים את טילי הפטריוט של צה"ל.

איך כל הנשק הזה מגיע לעזה? ובכן, אחת הדרכים היא דרך סודן. בפשטות - איראן רוכשת / מייצרת את הנשק, מעמיסה אותו על מטוסים או אוניות ומנחיתה אותו במחסנים בסודן. משם הנשק עובר דרך היבשה לעזה בנתיבי הברחה למיניהם. במקרה של צוק איתן, לצד העדויות מהלחימה עצמה בעזה, צצו מספר דיווחים בתקשורת שהצביעו על הנתיב הזה -

  • בתחילת מאי ספינה סינית שהובילה משלוח נשק איראני עגנה בסודן (מקור/ פרטים על האניה).

  • בתחילת חודש יולי צפים דיווחים על תכולת המשלוח (מקור/מקור).

  • ביום חמישי האחרון פרסם מגזין איראני שמקורב למשמרות המהפיכה כי אירן מודה שהיא מספקת נשק לחמאס (מקור).

  • ביום שישי האחרון, טענו מקורות זרים כי ישראל הפציצה מחסן או מחסני נשק בסודן (מקור).

  • ביום שני האחרון פרסם החמאס הודאה רשמית שהוא משתמש בטיל הסאגר וברובה הצלפים (מקור).

האניה סינית, המזמין איראני

מהפרסום עולה כי האניה הסינית FENG HUANG SONG של חברת הספנות הסינית קוסקו, הובילה מטען איראני שכלל 100 טילי נ"ט סיניים (LAW HJ-73D) שהוא פיתוח של טילי הסאגר הכולל ראש ביות מבוסס חום שמיועד לחדור רק"מ עם שיריון אקטיבי. הגרסה הזו כוללת מערכת רכישת מטרה חצי אוטומטית SACLOS. בנוסף, הכיל המשלוח 1200 טילים, רובי קלצ'ניקוב, מכונות ירייה, תחמושת לנק"ל/רובה צלפים, אקדחים ומטולי רימונים. האם איראן רכשה למעשה את הנשק בסין ושינעה אותו לסודן באניה סינית? זו שאלה פתוחה. יחד עם זאת, כתבה מ-2007 בנושא באתר weeklystandard.com (כתבה) לא משאירה הרבה מקום לספק.

לפי הדיווח, האניה עזבה את נמל Zhanjiang בסין ב-15.5.2014 והפליגה לכיוון נמל מומבסה בקניה אליו הגיעה ב7.6.2014. משם התכולה עברה לג'ובה, בירת דרום סודן. מה הקשרים של Cosco עם איראן? ובכן, דיווח מעניין נוסף משנת 1997 (מקור) מביא עדות שניתנה לקונגרס האמריקאי ובו גילויים כי חברת Cosco הובילה מרכיבים של נשק להשמדה המונית, כולל כימי, ביולוגי וגרעיני, לאיראן, עיראק וסוריה.

דיווח אחר מסוף אפריל השנה, שופך אור על הקשרים בין חברת הספנות הסינית לטהרן בשנים האחרונות. היות ומדובר בחברת הספנות החמישית בגודלה בעולם, היא סיפקה לאיראן שירותי ספנות לאורך שנים, עד שארה"ב הטילה על טהרן סנקציות ב-2013. החל מיוני 2013 החברה ניתקה קשרים עם איראן עד סוף חודש אפריל האחרון שמנכ"ל החברה, Wu Jinping, הגיע לביקור באיראן (מקור) במטרה לחדש את הקשר. המשלוח המדובר עזב את סין שבועיים לאחר מכן בדרך לסודן.

הזרוע הארוכה של ישראל

ביום שישי האחרון, כך לפי פרסום במקורות זרים, הפציץ חיל האוויר הישראלי מחסני תחמושת צפונית לחארטום, בירת סודן (מקור). איך הנשק עבר מג'ובה בדרום סודן לחארטום מרחק אווירי של כ-1200 ק"מ ויבשתי של כ-1800 ק"מ? אם המשלוח התקבל בתחילת יוני, היה מספיק זמן לשנע אותו עד להפצצה שהתקיימה, לכאורה, חודש ושבועיים לאחר מכן.

אם הדיווח נכון, זו לא תהיה הפעם הראשונה שאיראן מנסה להבריח נשק לעזה דרך סודן וישראל מסכלת את ההברחה. מקרים כאלו, לטענת מקורות זרים, התרחשו ב-2009 כאשר הופצצה שיירת נשק בדרכה לעזה וב-2012 הופצץ מפעל נשק איראני בקרבת חארטום. שוב, אישור ישראלי לדיווחים אלו לא התקבל מעולם.

אין ספק כי סיכול הברחות הנשק לעזה היא משימה סיזיפית ולא פשוטה עבור שירותי המודיעין של ישראל וצה"ל, המנהלים מרדפים חובקי עולם אחרי תעשיית ההברחות האיראנית. זהו משחק חתול ועכבר שמתנהל כל הזמן, כאשר בזמן עימות צבאי החמאס צריך את הנשק האיראני כמו אוויר לנשימה. בסופו של דבר, המאגרים בעזה סופיים ביכולת האחסון שלהם, וכל יום שעובר בלי אספקה איראנית הוא יתרון לצה"ל.